כתבתי לך מכתב, כמו פעם
חשבתי שתאהב
לא ידעתי אם יהיה בזה טעם
אם לבנים יהיו הדפים, או אורם צהבהב
ענית לי בשתי שורות
ואת השאר מחקת ביד כבדה
אך גם בכתוב לא ידע ליבי לראות
גם לא טיפה אחת של אהדה.
כתבתי לך מכתב, כמו פעם
חשבתי שתאהב
לא ידעתי אם יהיה בזה טעם
אם לבנים יהיו הדפים, או אורם צהבהב
ענית לי בשתי שורות
ואת השאר מחקת ביד כבדה
אך גם בכתוב לא ידע ליבי לראות
גם לא טיפה אחת של אהדה.
פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.
תפקיד מרכזי וחשוב במערכת הבריאות
16 תגובות
ראוי להערכה
קשה לדעת מתי לוותר ומתי להילחם..
כמו תמיד, את נוגעת וגורמת לחשוב.
נוקב ורך, מוכשרת
חשה איתך ומתרגשת
ו… מעורר מחשבה
במילותייך אפשר לחוש את האכזבה.
יש לך את היכולת לתת לקורא את התחושה כאילו הוא שותף. אלופה
השאלה הנשאלת כאן היא האם מה שכתב כל כך ראוי לקריאה כמו שכתיבתך כה ראויה.
למרות שם השיר,שיר של אכזבה. שתי השורות הראשונות מרגישות לי תקווה.
שיר יפה ונוגע….תודה צביה
אין לה לסמוך אלא על עצמה
אין לטפח ציפיות שוא
לא צריך להתייחס אליו
לשכוח!!!!!!
מרתק ומרגש, כמו תמיד. שאפו
היא האור האמיתי
צביה, אישה מיוחדת, אחת ויחידה, מעוררת השראה, מוכשרת,מלאה כרימון בכתיבנ יצירתית ומהנה.
על מחיקה מהתודעה לנצח
על רוע צריך להגיב בניתוק. זאת התרופה הכי בדוקה.
אפשר למלא ספר חדש בשירים יפים כאלו ?
יישר כח צביה …אין על הכתיבה שלך