נשים אסרטיביות, גברים לא כל כך…

על ספרו של מיכאל רייך "מגן שאול – סיפורים"
צילום של משה
משה גרנות

ספרו החדש של מיכאל רייך, "מגן שאול – סיפורים" (ספרא, 2019), הוא קובץ של שבעה סיפורים קצרים ומיוחדים. רוב דמויות הנשים בכל אחד מן הסיפורים הן אסרטיביות, ואינן מהססות ליזום קשר מיני עם הגברים שאותם הן רוצות. כך היא לילית צחור בסיפור "המיית הלב" – רווקה בת 39, פוזלת ובעלת חטוטרת, המחליטה שזאת ההזדמנות האחרונה שלה להביא ילד לעולם. היא מעיזה לפנות לגבר הנחשק ביותר בקיבוץ, אמיר, הנשוי למרגלית, ומצליחה לגרום לו להתאהב בה, להתגרש מאשתו ולשאת אותה לאישה.

בסיפור "מגן שאול", בלהה מרום באה חשבון עם יהושע פוליטי שזנח אותה למען אישה אחרת. היא מגיעה אל מקום עבודתו בחפירות כדי לדרוש הסבר על העלבון שספגה.

טליה הג'ינג'ית בסיפור "חמור" כותבת מכתב לאיתי, ומבקשת לנהל עימו קשר. בהמשך היא זאת שחפצה גם בקשר מיני, ואילו איתי מסתייג ממנה, ואף מעליב אותה קשות, עלבון שגורם לסיום הקשר, ולאיתי – ייסורי מצפון.

בסיפור "הסוד" שתי דמויות נשיות אסרטיביות: תלמה נוטשת את גידי, החבר שלה במשך שנתיים לפני הגיוס, ומקיימת קשר עם אהוד, גס הרוח. פאולה, אשתו של שמואל בן שלום, יולדת את שני ילדיה, לא לבעלה, שמואל, אלא לזליג המסגר של הקיבוץ.

בסיפור "הקונכייה", נמרוד שפירא, היפיוף בעל הרגל הקלוטה, מחליט להיות רווק נצחי ולקיים קשר מיני רק עם נשים נשואות. הנשים הללו, שטועות להתאהב בו, זוכות ממנו ליחס מחפיר. דליה, הנשואה לפרופ' אמיתי גולדמינץ, כירורג בעל מוניטין, יוזמת סקס עם נמרוד, והוא מציג עצמו "קשה להשגה", דוחה את הצעתה, ואפילו חוקר אותה מדוע היא בוגדת (באיזו זכות? הרי הוא יוצר קשרים רק עם בוגדות!). לבסוף הוא מתאהב בה, ובניגוד לעיקרון שלו הוא מציע לה נישואים. אך הנישואים אינם מתממשים, כי אלמוני יורה בו בגבו רגע טקס הנישואים. בעקבות המקרה, הוא דוחה בגסות את הצעתה לחזור על הטקס ולהינשא.

בסיפור "הישורת האחרונה", אומנם הגיבורה אפרת שמחוני מתנהגת באורח הסטריאוטיפי לנשים מדורות עברו: בפעמים הראשונות היא מסרבת להזמנה של אלעזר לקשר מיני, אך לבסוף מתקיים ביניהם לילה של התעלסות סוערת. היא נכנסת להיריון, ונאלצת ללדת את בנה יובל כאם חד-הורית, כי אלעזר פשוט נעלם מחייה. אלעזר הוא דמות הגבר חסר המצפון שמשתמש בנשים וזונח.

קו אופייני נוסף לקובץ הסיפורים הזה הוא הנטייה לגלוש מטקסט ריאליסטי אל "גומחות" סוריאליסטיות: בסיפור "חוני ואיש הדשא" מספר הגיבור בוני (בניהו) שהוא ראה מלאכים יורדים מהשמיים, ומלאך יוצא מן האדמה שדמיון לו לאחיו הצעיר ירמי. ירמי זה מת משברון לב משום שאהובתו נירה נטשה אותו. נטישה זו כנראה גרמה לכך שלא טיפל במחלתו הקשה, כי השתוקק למות.

בסיפור "חמור", איתי, שכל בני המושב חושבים אותו ללא יוצלח, ומכנים אותו "חמור", רואה פתאום את עצמו במראה בדמות חמור. לאחר שנפרד מטליה בגסות רוח, הוא חולם שהוא הולך לתלות עצמו בכרם הזיתים שבו השקיע את כל מרצו לילות כימים.

בסיפור "הסוד", גידי מגיע בגיל שבעים למפגש מחזור עם ילדי הקיבוץ בני דורו. הוא כמה לדעת מדוע תלמה עזבה אותו, ובחרה דווקא באהוד הדוחה וגס הרוח. תשובתה של תלמה מוזרה מאוד: היא נהגה להזות כי אוכלי אדם שמתגוררים על הגלבוע מבקשים להתנכל לה, וחשבה שאהוד יכול להגן עליה. היא נרפאה מההזיה הזאת בעקבות טיפול פסיכולוגי.

כמו כן, נדמה כי לעיתים המחבר מבקש להסיט את הקורא מעיקר העלילה אל גלישות לא לעניין: בסיפור "המיית הלב", המתאר כיצד לילית הדחויה זוכה בילד, ולימים גם בבעל נחשק – שזה לוז הסיפור – ישנם פרטים מיותרים: פועל אריתראי, שגר עימה, מרוקן את דירתה כשהוא מפסיק לעבוד בקיבוץ; מאמציה להשיג רשתות נגד יתושים, וגם העובדה שהיא קוראת מכתבים של חברי הקיבוץ. באמת, איך כל זה מתקשר ללוז הסיפור?

כך גם בסיפור "מגן שאול", המתאר את שאיפתו של הארכיאולוג ד"ר יהושע פוליטי למצוא את המגן של שאול על פסגת ברקן שעל הגלבוע. הוא מסתמך על דבריו של אדוארד רובינסון, בדבר חייל ישראלי שמצא את מגן שאול והחביא אותו ביישוב הקטן שאת שרידיו ניתן למצוא על ההר. בסוף הסיפור מגיע הארכיאולוג למסקנה (לא ממש מפתיעה) כי המגן האמיתי הם חיילי צה"ל. תיאור היחסים בין גלילה, הבת של יהושע ויוכבד, עם אחיקם, הצעיר המסייע ליהושע בחפירות – מיותר.

הסיפור המרגש ביותר בקובץ הוא "הישורת האחרונה" – אפרת שמחוני הגיבורה, חולה סופנית, כותבת לגבר שנטש אותה בעודה בהיריון, ונעלם מחייה. הלב באמת נצבט כאשר גבר חסר לב זה מקבל פנים אנושיות כשנודע לו כי אף שהרופאים קבעו שהוא עקר, אפרת ילדה לו בן. הסוף מרמז שאחרי מותה של אפרת, אלעזר ייהפך לאב מסור לבן יובל.

שבעת הסיפורים המעניינים והמיוחדים יוצרים יחד ספר מהנה לקריאה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הפערים נסגרים לאט ולכן כל אמירה שמחזקת את השיוויון גורמת משום מה להתלהבות.

  2. בתחומים המוצנעים. אבל לא בטוח שמספרן עולה על זה של הגברים עם אותן תכונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה