בְּאֶצְבַּע עֲייֵפָה וּגְרוּמָה
אֶפְשָׁר לַגַעֲת בָּהּ
בִּנְגִיעָה קַלָּה, מְדוּמָה
לִטְפֹחַ קַלּוֹת עַל גַּבָּה
וְהִיא תִּהְיֶה שָׁם
בִּמְלוֹא עצְמָתָה
הַהַחְמָצָה
תְּחוּשַׁת הַכִּמְעַט
הֲלֹא מְמַצָּה
כָּל כָּךְ מְעַט
וְאֵין עֶצָה
כִּי הִיא שָׁם
בִּמְלוֹא עצְמָתָה
הַהַחְמָצָה.
12 תגובות
טפיחה קלה במסך הנייד בכדי לקרוא את שירייך וסיפורייך וכמו תמיד כתיבתך במלוא הדרה ועוצמתה .
פיוטי. כתוב יפה כל כך…
כל הכבוד!
השיר מאוד נגע בי צביה יקרה !! יופי של שיר הלקוח מהחיים וההחמצות שאנו עוברים. כתוב נפלא. תודה
חייו אינם חיים
להביע כל כך הרבה בתמציתיות
צביה היטבת לכתוב כדרכך. החיים האמתיים אינן אגדה בדרך כלל, אלא כמעט והחמצה. וממשיכים, כי תמיד יש תקווה.
הופך אותך לסמולנית
ההחמצה שכולנו חווים משתקפת בשיר "במלוא עצמתה". אהבתי
נשמה ומלואה
מי שמחמיץ באמת אלה הגברים
העצמה לנשים!
מכל הסוגים
נמסה מול אמונה ותקווה