צר לי, אבל אותי זה מפחיד
אני שואלת ותוהה – הזהו עתיד?
משהו בלתי מוכר, כזה שהאדם הוליד
משהו שגורם לפחד לחלחל אל תוך הווריד
בעוד חמישים שנה ישב האדם בסלון ביתו
וינהל לו משם את כל ממלכתו
לשטן הרי כבר מזמן הוא מכר את נשמתו
וכבר שנים חלפו מאז שזקף קומתו
הוא פשוט לא צריך לקום, הוא מנוון לחלוטין
ואף שהוא חי בעולם שיש בו התפוצצות אוכלוסין
הוא לא באמת מכיר את אף אחד, אולי הוא בכלל בגילופין
ואין לו קשר אמתי עם בני אדם, אלא רק בעקיפין
הוא לוחץ על כפתור קר ומאיים
כזה שאת כל חייו בעצם מביים
הוא לא מישיר מבט, שום קשר אמתי הוא לא מקיים
יתכן שלמרבה הצער, כבר מזמן היה עליו את חייו לסיים
עם הקדמה למדו להאריך את תוחלת החיים
ולא בהכרח את איכותם, כי רוב הסיכויים
שהאדם בודד וגלמוד, ואפילו אין לו ממי לדרוש פיצויים
והוא כבול בעולם שיצר, על פרקי ידיו יש אזיקים
אז צר לי, אבל אותי זה מפחיד
אני שואלת ותוהה – הזהו עתיד?
14 תגובות
זוהי צביה
כן, זה באמת מפחיד לא פעם חושבת על כך….כתוב יפה. תודה
כול אחד עם עולמו, אני מרגיש ההיפך לגמרי, אנו חיים בעולם שלאדם בכללותו טוב יותר מאי פעם, בכול מישורי החיים, הגיע האדם להשגים מופלאים במדע, רפואה, כלכלה, אמנות. בעוד 50 שנה יפרוץ לעולמות חדשים אל מחוץ לגבולותינו הארציים שלצערי אני כבר לא אוכל לחוות.
נכון שיש עוד הרבה מה לתקן, אבל בהשוואה לעבר- מצבנו טוב מאי פעם
אני הרבה יותר אופטימי ומאמין שהאדם ידע להתגבר על מכשולים ויצא תמיד לעתיד עוד טוב יותר וישאיר את הנכאים ורפי הנפש והידיים מאחוריו..
אותי זה מסקרן
תענוג אמיתי כמו תמיד…
צביה את אלופה!
תודה על התגובה המעניינת הזו. בהחלט יש לקדימה יתרונות רבים, אבל משהו ביחסים בין בני אדם קצת נפגם.
עם מסר אישי אבל גם עם מסר כללי
צביה נפלאה,
כתיבתך ערבה, והחזון – תלוי את מי שואלים. אני שייך לדור שזכה לחיות בשנים המופלאות ביותר שידע העולם, והמדינה שבתחילת חיינו עוד היתה חזון, קמה והשתתפנו בהקמתה ובשנים אלה היא צועדת-כושלת מחזון לרזון. אשרינו שזכינו, אבל יש לנו על מה לדאוג, באשר לעתיד ילדינו ונכדינו. את מציגה נפלא את החששות ואת התקוות. שתי פנים להן.
ברוו –
ד"ר ערן גרף
תודה מעומק הלב על תגובתך המפורטת. אכן, מחד, הקדמה נהדרת וחשובה, ומאידך גם מעט מפחידה. עצם העובדה שאנשים מגיבים כאן זה לזה, היא בבחינת סיכוי לעתיד טוב
המדינה לא צועדת בשנים אלה מחזון לרזון. אמנם זה יוצא חרוז אבל במחילה מכבודך זה קשקוש. המצב בדיוק הפוך. בכל פרמטר שתבדוק, כולל דמוקרטיזציה תתקל בממצאים הפוכים. נכון שיש בעיה עם תעשיית הדכדוך. נכון שיש בעיה עם שרידי קבוצות שלטון ישנות אשר מסרבים לקבל ולהפנים שעבר זמנם. נכון שיש לרבים קיבעון מנטלי באשר לקליטת פרדיגמות חדשות. בסך הכל הדור שלנו הצליח עם הקמת המדינה ואין לנו במה להתבייש עם הנכסים הפוליטיים שאנו מעבירים בירושה לילדינו. אמת, בכל חברה אנושית יש חריגים. רעייתו, למשל. על זה נתגבר בקלות יחסית.
כמה שזה אכן מפחיד לחשוב על העתיד, וכמה שכתבת נכון, את ברוכה בכישרון. ותודה על השיתוף.
מפחיד ואמיתי כל כך. צביה יקרה את מפליאה במילותיך לתאר את מה שצפוי לקרות. וכרגיל כתיבתך קולחת ,בהירה ונעימה לקריאה
צביוש.
הבחירה
ההאם מים לשתייה או מי קולחין.
האם נדון לזכות או ברותחין ?
אדם לבדו, יוכל לצייר או לחלום.
וחברת אנשים ,לפעמים תחבוט,תהלום.
העתיד הוא כבר כאן.
המחר מגיע, לשוא נשאל, לאן.
תמיד נצפה ,יום חדש יאיר.
על כנפיו יביא, עתיד ורוד ,מזהיר.
גם שנינו, אחור השארנו עולם
האם נצטער ? לא כך מראות הפנים.
דממת הספק ? או אולי שמחת החיים ?
היחידה