צדק פואטי

על מקומה של אמנות מטעם אהבת האדם
צילום הספר
ד"ר יעקב מעוז / צדק פואטי

הדברים הבאים נכתבים לרגל הוצאתו לאור של ספרי: "צדק פואטי, תיקונים שירים וסיפורים קצרים. אתגרי אמונה וכפירה על אלוהים אדם וחברה". ניתן להשיגו כעת בחנויות הספרים הרגילות והמקוונות.

אחת מן השאלות הדרמטיות ביותר בפילוסופיה של העת החדשה היא האם קיימת זיקה בין אתיקה לאסתטיקה, ואם כן, מה טיבה. במילים פשוטות יותר, האם יצירת אמנות אמורה להניע את הצופים בה להתנהגות מסוימת בחברה, או שמא די לו לאמן שהצופה ביצירתו יחוש חוויה אסתטית גרידא? האמנות, ככל שהיא נעשית מודרנית יותר כך היא מנסה להשתחרר מכבלי המוסר. האמן המודרניסטי המערבי עושה אמנות לשמה מבלי לעסוק במניעיה או במטרותיה ומבלי לחוש צורך לנמק את טיב יצירתו.

המשמעות הפוליטית של הנתק בין אתיקה לאסתטיקה ברורה למדי. שיטות מוסר פוליטיות כמו הקומוניזם והסוציאליזם גיבו את עצמן באמנות מרשימה למדי, אבל מרגע שהן פשטו את הרגל פשטה איתם גם אמנותם. מכאן ואילך נעשה הציבור זהיר יותר באמנות שבאה מטעם ארגון כלשהו. ניסיונות לרתום את האסתטיקה לטובת הפוליטיקה נתקלים בבוז ובשאט נפש מצד חלקים רחבים בציבור. כך למשל היינו עדים למחלוקת הקשה שהתעוררה סביב נוכחות דמויות ותכנים כאלה ואחרים בחגיגות השבעים למדינה. המדובר בטקס על הר הרצל, באירוע שרוב אם לא כל מרכיביו אמנותיים, או לפחות אמורים להיות אמנותיים.

ישנו רק מקום אחד שבו יהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להתווכח עליו בדבר הקשר ההכרחי שבין אמנות להתנהגות, בין אתיקה לאסתטיקה, והוא האמנות בשירות אהבת האדם באשר הוא. ניתן ואף רצוי להתווכח על כל יצירת אמנות אם היא מקדמת או מעכבת פוגענות, גזענות ושפיכות דמים. אבל הוויכוח מסתיים, לפחות מבחינתי, אם האמן שם לעצמו למטרה לקדם תופעות כאלה. גם אם לא התכוון האמן לחולל מעשי אלימות ביצירתו, עדיין נדרש הוא לזהירות חברתית מרובה. כך למשל יצאתי נגד זכותו של העלון הצרפתי Charlie Hebdo לצייר באופן פוגעני את הנביא מוחמד בנימוק הדמוקרטי של חופש הביטוי. אם ברור לו לאמן שיצירתו תפגע קשות ברגשות מאות מיליוני מאמינים מוסלמים, ואם ידוע שיצירה זו תגרור שפיכות דמים מזוויעה, מוטב לו שיכבוש את יצרו ואת יצירתו. מדברים אלה אסור שתשתמע הבנה למעשה הרצח של הפושעים הנואלים. אין דבר המצדיק רצח!

מנגד, מצבו של אמן אשר שם לנגד עיניו ערכים הומניסטיים בעת היצירה ובעת הצגת התוצר בפני הציבור, מורכב אף הוא. ראשית, הוא עלול להיחשד במניעים לא אמנותיים או אפילו פוליטיים על ידי חבריו האמנים ומבקרי האמנות. שנית, מאחר שהומניזם מזוהה בטעות עם השמאל והוא נתפס כערך הנוגד את הלאומיות הבדלנית, נדחק האמן לפינה שאולי לא רצה בה מלכתחילה. ולבסוף, האמן ההומניסטי נמנע מעצם טבעו מפרובוקציות וממהומות ולכן הוא זוכה לתשומת לב פחותה. במאבק הקדחתני של תרבות הרייטינג, ידו של האמן ההומניסטי על התחתונה.

כותב שורות אלה ומחבר הספר "צדק פואטי" קיבל על עצמו את הדין במודע. בבחירה שבין שתי הברירות, בין אמנות פוגענית הזוכה לחשיפה גבוהה לבין אמנות הומניסטית הסובלת מחשיפה פחותה, בחר המחבר באפשרות האחרונה.

על הספר

צדק פואטי עוסק בהיבטים רבים ומגוונים של החיים היהודיים בישראל, סביב מעגלי השנה והחיים. זוהי בחינה ביקורתית של ההתנהלות האישית והחברתית מתוך אהבת האדם ומתוך הערכה למורשת התרבות שלנו. הספר עוסק בשאלות הגדולות על אלוהים, אמונה וכפירה, על אדם וחברה, על מידות ומוסר, על קיימות וסביבה, על הזהות היהודית ישראלית ועל האהבה, התשוקה והיחסים האסורים. הוא מציע תיקונים רבים הן לאופן שבו אנו קוראים את מקורות היהדות, הן לאופן שבו אנו מפרשים אותם והן לאופן שבו אנו מתנהגים מבחינה חברתית. כל אלה מוצגים לקורא בקצרה אך באופן מעמיק, מעשיר, נוגה, רציני ומשעשע; במגוון סוגות ספרותיות, סיפורים קצרים, שירים, פיוטים ומאמרי דעה; ובמגוון לשונות, מן הפואטיקה הנאצלת ועד לשפת הרחוב הירושלמית החביבה של שכונת קטמונים, שבה גדל המחבר.

ביקורות

העורכת, גלית גינזברג גולדרייך: זהו אחד מספרי השירה הטובים שקראתי! הכתיבה מפעימה ממש, מגוונת מאוד ובלשון עשירה מאין כמותה. התרגשתי, חייכתי ונעצבתי. יש שירים שילוו אותי זמן רב, אין לי ספק. אני מציעה שיגיש מועמדות לפרס בתחום השירה.

הסופר אלי עמיר: לפנינו ספר עשיר בחכמת העבר והיקשים ממנה להווה ולעתיד. מעורר מחשבות ומושך מאד. שפתו רבת רבדים ויחד עם זאת נגישה ושוטפת. ממליץ לקרוא!

המשורר והעיתונאי יעקב יעקב: "ספרו, "צדק פואטי", של ד"ר יעקב מעוז, הוא תצרף קסום מעשה ידי אמן .כותב הספר הוא איש רוח מעמיק-חשוֹב הרואה לעין וללבב; עובדה הבאה לכלל ביטוי גבישי בכתיבתו .כתיבתו היא פיוט ונחמה. לַאיש שיג ושיח טוב עם הסובב אותו, עם אלוהים ואדם, אף אם מדובר בנושאים טעונים ובעייתיים .לשונו עשירה ועמוקה בהיותה יונקת מי-תהום מן המקורות היהודיים: מן התנ"ך, המשנה, גמרא, אגדות ומאמרי חז"ל, כמו גם ממעיינותיה השופעים של עדתו. הלשון הנקוטה בפיו של איש רחב אופקים ורחב דעת זה – אינה כלי להנחלת משנתו אלא חלק מעולמו התרבותי העשיר .הוקסמתי למקרא ספרו ."

 

עיסאוויה

צדק פואטי, יעקב מעוז

 

מִבַּעַד לְחַלּוֹן בֵּיתִי

אֲשֶׁר עַל הַגִּבְעָה,

צוֹפָה פַּאֲתֵי מִזְרָח,

מִתְנוֹסֵס לוֹ בְּגָאוֹן

דֶּגֶל יוֹם עַצְמָאוּתִי.

 

עוֹלֶה הוּא, גַּם יוֹרֵד,

וּבְכָל תְּנוּפַת הָרוּחַ

פַּעַם מְכַסֶּה הוּא מֵעֵינַי,

וּפַעַם מְגַלֶּה, לְדַאֲבוֹנִי,

אַתְּ עִיסָאוִּיָּה הַשְּׁכֵנָה,

הַמְּעִיבָה עַל שַׁלְוָתִי.

 

בְּזִקְנָתִי הֵבַנְתִּי מְרִירוֹת

אֶת שֶׁכְּבָר יוֹדַעַת הָעַלְמָה

כְּשֶׁשִּׂמְלָתָהּ בָּרוּחַ מִתְבַּדֶּרֶת,

פְּעָמִים מְכַסָּה, פְּעָמִים מְגַלָּה

לְעֵינֵי כֹּל אֶת עֶרְוָתָהּ.

 

נוּחִי, רוּחַ, נָא אַל תַּעֲלִיהוּ,

אֶת דֶּגֶל זִקְפָּתִי וְגַאֲוָתִי.

כַּסִּי לְאַלְתַּר אֶת כָּל בּשְׁתִּי,

כִּי אֵין כָּאן זֵכֶר לְאַחֵר מִבִּלְעָדַי,

כִּי זוֹ אַרְצִי, כִּי זוֹ מוֹלַדְתִּי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. אהבתי את המאוזנים , האמת אינה אבסולוטית אלה תלויה בתרבות המקום. השלום?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יאיר

שירה

שיר