ריחות אביב

שיר עם בית זיכרונות
תמונה של סמי ארגון
סמי ארגון

בעוברי שמה

ריח הזבל המתקתק

של פרות בצרה

מתערבב בניחוח

פירות-הדריה

של בגדד

המבשם את בית

זיכרונותיי,

ושם, מרחף, נח לו

מרבד הקסמים

שרקמתי לעלי-באבא,

עליו התחמקתי

מארבעים שודדי הזמן

כדי להתעופף בנחת

בין כאן לשם

ובין שם לכאן

עד לאחרית כול הימים

שנכונו לי עוד

מיני אז

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. סוחב אתו זכרונות משם
    ולפעמים אלה בכלל זכרונות מבית אבא או סבא
    כולל ריחות או טעמים שלא באמת ראית או טעמת בזמן אמת
    אבל זה חזק

  2. גב' סלע חגית הנכבדה, יש המלינין כי בארץ כותבי שירה רבים מקוראיה; יש יותר "חוטאי" כתיבה מאשר מכפריה, "מקדשיה". אולם, קריאתך העקבית-הנאמנה, נותנת תחושה, לפחות לי, כי הטיעון מופרך, מצוץ מהאצבע הכותבת אולי. פרט לזה נראה כי הקוראים הוירטואלים הטובים והטובות לא הובאו בחשבון. על כל פנים תודה לך קוראת יקרה.

  3. מקסים! אתה ציוני מבגדד ותמיד תישאר כזה.. גאה במדינתך ומהיכן שבאת

  4. זכרונות יפים!!
    זכרונות שכנראה מקורם בסיפורים ששמעת, אך קלטת זאת יפה.

  5. סמי היקר. יפה כתבת. ריחות הם זיכרונות שצרובים עמוק בתוכנו. על גבי הזיכרונות נדלג במרחב ובזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עמירם

הֶסְתֵּר פָּנִים              

בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת בַּשָּׁנָה הַקָּשָׁה  מַשֶּׁהוּ עָצוּר, נוּגֶה בַּהַרְגָּשָׁה. אָנוּ נְתוּנִים בִּתְחוּשַׁת הַתָּשָׁה, נָעִים בֵּין הַרְעָשָׁה לְהַחְרָשָׁה. וּמָה שֶׁכּוֹאֵב שֶׁבָּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים בִּיבִּי וְשָׂרָה בְּ"הֶסְתֵּר פָּנִים". הַזּוּג

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן