בעוברי שמה
ריח הזבל המתקתק
של פרות בצרה
מתערבב בניחוח
פירות-הדריה
של בגדד
המבשם את בית
זיכרונותיי,
ושם, מרחף, נח לו
מרבד הקסמים
שרקמתי לעלי-באבא,
עליו התחמקתי
מארבעים שודדי הזמן
כדי להתעופף בנחת
בין כאן לשם
ובין שם לכאן
עד לאחרית כול הימים
שנכונו לי עוד
מיני אז
9 תגובות
והפעם עם שיר בכוון קצת שונה מהרגיל. יופי.
סוחב אתו זכרונות משם
ולפעמים אלה בכלל זכרונות מבית אבא או סבא
כולל ריחות או טעמים שלא באמת ראית או טעמת בזמן אמת
אבל זה חזק
גב' סלע חגית הנכבדה, יש המלינין כי בארץ כותבי שירה רבים מקוראיה; יש יותר "חוטאי" כתיבה מאשר מכפריה, "מקדשיה". אולם, קריאתך העקבית-הנאמנה, נותנת תחושה, לפחות לי, כי הטיעון מופרך, מצוץ מהאצבע הכותבת אולי. פרט לזה נראה כי הקוראים הוירטואלים הטובים והטובות לא הובאו בחשבון. על כל פנים תודה לך קוראת יקרה.
מקסים! אתה ציוני מבגדד ותמיד תישאר כזה.. גאה במדינתך ומהיכן שבאת
זכרונות יפים!!
זכרונות שכנראה מקורם בסיפורים ששמעת, אך קלטת זאת יפה.
סמי ידיד יקר, שיר אהבה של נוסטלגיה – נפלא – אוהב מאד !!!
נותרים לנצח
אוהבת את מרבד הקסמים שלך. אפשר סיבוב?
סמי היקר. יפה כתבת. ריחות הם זיכרונות שצרובים עמוק בתוכנו. על גבי הזיכרונות נדלג במרחב ובזמן.