מנבכי אי-שם
נובע פתע בקילוח חם
הנֵד מאותו גייזר נאמן
אשר בילוסטון פארק
שופעות המילים בתוכי
רבות, נלחמות,
על חום לבו הרך
של רשם פואטי מהוסס
אשר בראשי הנרגש
אט-אט שוקטים שיירי שירה
אחר שבים מילה-מילה
לבור סודם הסמוי
עד יפרצו שוב
בהתפרצות הבאה
שרק הנאמן יודע
מתי יגיע זמנה המדויק
12 תגובות
מוזה שירתית איננה בקצב אחיד
כמעיין המתגבר
תודות שלוחות למגיבות, שאכן לינוי, מהמעיין המתגבר, אלא שלעיתים לא מעטות הוא פתאום מתייבש. ונכון יפעת שתיזמונו אינו כבגייזר המופלא, אך זה ההבדל בין אופייה של המוזה לאופיו של הטבע; הבדל שמהווה את אחד ממנועי הפואטיקה של השיר, שנחבא לו כנראה בין הכלים.
בגייזר התזמון ידוע מראש רק בגלל שאנחנו יודעים למדוד את זה. לגבי שירה – גם התזמון של המוזות ידוע מראש אלא שלנו אין מושג מהו…
מקסים. ומאחלת ששירתך תנבע תמיד מתוך צורך אמיתי
שיר יפה,מטפורה מעניינת.
ורדה ס.
שיר חביב ואכן השירה יוצאת כגייזר רותחת ומתפרצת
מעלות ומורדות
קצר ויפהפה מאד – אהבתי !!!
התפרצות רגשות
כל התלהבות נשחקת
סמי שלום
אהבתי מאוד את הדימוי של מוזת השירה לנביעה המתפרצת, בזמנה החופשי, של הגייזר בפארק ילוסטון.