על נחשים ואנשים

סיפור על נפילת המחיצות
נחש גדול
צילום:Wilson44691 en.wikipedia.org

הסתובבתי מוקסם מהנחשים בגן הזואולוגי באינדונזיה. פסעתי בשביל, משני צדיו קירות זכוכית ומעבר למחיצות השקופות גן ענק סבוך. עצים, שיחים וצמחים וביניהם נחשים. עשרות נחשי ענק ארסיים מעוררי פחד קמאי, מהפנטים בעיניהם הקרות.

חוויתי חוויה חדשה, להסתובב בין יצורים מאיימים קדמוניים כאלה, שאין לצפות מה יהיה צעדם הבא. קשה להשתחרר מהמחשבה המבהילה על כך שיצורים אלה עלולים לבלוע, להכיש או סתם לעטוף ולחנוק. פחד אמיתי.

לפתע קירות הזכוכית התחילו לרטוט, והרטט הקל הפך לזעזוע יותר ויותר אלים. קלטתי שזוהי רעידת אדמה ונצמדתי לקרקע, מנסה למצוא מחסה תחת משקוף שנראה יציב. פתאום, באחת, קירות הזכוכית נפלו והתרסקו, כמו ברד של יהלומים. ולאחר רעש של כמה דקות, דומייה.

הנחשים התרוממו ממרבצם והתקרבו אליי. הבטתי סביב, אני המבקר היחיד בגן. חמישה או שישה נחשים נגעו בי, ועוד כמה התקרבו לעברי מעץ סמוך שקרס. חוויתי את האירוע ללא שום מחיצות ובמפתיע, הפחד נעלם כליל…

נחש אחד בעל עיניים אדומות-ירקרקות זחל עליי, לחות קרירה משהו סביב צווארי, עיניו ננעלו בדיוק מול עיניי. תקשרנו וידעתי, אנחנו מבינים זה את זה, סולחים זה לזה. שקט עדין בין פניי ובין לשונו המשתרבבת והמלטפת, ורק אז קלטתי. אני נחש.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

24 תגובות

  1. העולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו ………………… ללא מ ח י צ ו ת!!

    1. נדמה לי שכולנו קודם כל צריכים להפיל את החומות הפנימיות

  2. הכתוב לוקח אותי להרהורים אודות המפגש עם הזר, האחר והשונה.
    אני חושבת שכאשר מיישירים מבט אל הזר, מתוך הבנה שהעובדה שהוא אחר, אינה בהכרח הופכת אותו לאויב, עשויה להתפתח קירבה. קירבה שיש בה סקרנות ועניין שמחליפים את הפחד.
    אתה איתו ולא מולו או כנגדו.
    כך שאולי אין צורך להפוך לנחש, אלא להפסיק לפחד ממנו.

    1. אמת. לעיתים זה הפחד שיוצר ריחוק הפרדה ואפליה.
      מקבל את הערתך ואולי אוותר על ההזדהות הטוטלית עם הנחש

  3. השורה האחרונה הוציאה אותי משיווי משקל והפתיעה אותי.
    המוסר השכל מבחינתי- כדאי להשאיר את השאלה מי אנחנו פתוחה לרווחה. יכולות להיות הפתעות עד רגענו האחרון.

    1. ה״אני״ הוא תעתוע, צרוף של דברים שמשתנה כל רגע
      כך אמר הבודהה וכך אומר לאון. תודה

  4. הנחש הוא אויבו הראשון והקדום של האדם, זוחל על גחונו, דמו קר, הוא כמעט עיוור ומזהה את קורבנו ע"י קליטת חום גופו. בחירה מוזרה להזדהות. מי הנחש שלך?

    1. כל אויב ומפלצת שדים וערפדים הם פרי הפחד שבתודעה.
      כאשר נופלות המחיצות את מזדהה גם עם מלאך וגם עם נחש.

  5. נחש, חיה מפחידה, לא צפויה. הסיפור הנפלא הזה מהווה מראה לכולנו. כמה "נחשיות" יש בכל אחד מאתנו? כמה אנחנו לא צפויים בתגובות שלנו? כמה אנחנו חלקלקים כשצריך, מתיזים רעל על האחר? סיפור קשה, נפלא, עם המון מחשבות ותובנות, בעיקר עכשיו, בימי הסליחות, אבל תמיד.

    1. מה שאני למדתי מהסיפור זה כאשר החומות נופלות הפחד מתנדף..וקשר אמיץ נולד

  6. לפני שנים גרתי ברח שמואל הנגיד בת-א. על אחד הספסלים ברחוב סמוך קבע את ביתו איש חסר בית. סוג של קבצן. הייתה לו עגלת סופר גדולה מלאה בשקיות מלאות בגדים ישנים, כמה חפצים אישיים, ומיני גרוטאות תלויים עליה. אחרי שיטוטיו בסביבה, היה חוזר לספסל; מגיע לנוח ולישון שם בלילה. לפעמים בדרכי הביתה אחרי משמרת ערב הייתי חולפת על פניו.

    ערב יום כיפור אחד עמדתי במטבח ובישלתי ארוחה לחברים. הכנתי סל עם אוכל גם לאיש הזה. מרק ירקות, עוף צלוי עם אורז מתובל, סלט ירקות, ותפוח עץ אפוי עם קינמון ודבש. הוספתי לחם, מלחיה, בקבוק מים וכוס, סכום ומגבת מטבח.

    שמחה יצאתי מהדירה. הגעתי לספסל שלו, אך הוא לא היה שם. שאלתי עוברים ושבים, גם הם לא ראו אותו. הלכתי מעט ימינה, הלכתי מעט שמאלה, לא מצאתי אותו.

    חזרתי לספסל שלו. ישבתי לנוח וליהנות מהשקט של ערב יום כיפור מתקרב. בהיתי בחלל והבטתי בענפי העץ הירוק ממול. אחרי דקות ארוכות העץ נעלם לי. הייתי העץ וענפיו היו בתוכי. עצמתי עיניים ונשמתי עמוק. אספתי שקט… פקחתי את העיניים ולרגע ארוך אני הייתי הוא. הקבצן. חייכתי לעצמי והלכתי הביתה.

    (כולנו קבצנים – קבצנים של החיים. מלקטים קרבה וחברות, אהבה וחמלה; מלקטים חירות ואושר; מלקטים ידע ותובנות. ויותר מכל, אנחנו קבצנים מלאי געגוע למלכות; מלכות על החיים שלנו.)

      1. גדעון, לא חומה. שער. בחוויה שלי זה היה שער להיכל שטוף תום וחמלה.

  7. הסיפור מזכיר לי את הנחש הראשון . עליו נאמר שהיה ערום מכל החיות. הוא פיתה את האישה לאכול מפרי העצים בגן, על אף האיסור האלוהי. הוא אמר לה שהיא לא תמות אם תאכל מן הפרי, כפי שאמר לה אלוהים. והסביר: אלוהים לא רוצה שתאכלו מן הפרי, כדי שעיניכם לא יפקחו ותדעו להבדיל בין טוב ורע. אולי בזכות הנחש אנחנו מסוגלים להבחין בין טוב ורע. והסיפור שלך מזכיר לנו זאת. לא צלם אלוהים. צלם הנחש.

    1. אורה יקרה את משחזרת את בראשית יותר טוב מהמקור ואודה שלא חשבתי כמוך בעת הכתיבה.

  8. הנחש בתמונה נראה לי כמו כיפה סרוגה שנפרמה. או שהדימיון שלי מוגזם

  9. אבל בניגוד לך הם ממש ארסיים
    תנחש למי בכנסת אני מתכוונת

    1. ניתן ע״י פיתוח שויון נפש לא להפגע גם מהארסי בנחשים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שאול אייזנברג

רומן שהצליח

ההצלחה של רובי קין בעונה הראשונה במכבי תל אביב

תמונה של שי

יום הדין

ישראל זקוקה לחזון מדיני אמיץ ולאסטרטגיה לאומית

תמונה של אבי

המתרץ

טיפולוגיה של שחקני ברידג' (5)

דילוג לתוכן