עוֹד יוֹם עָבַר
וּדְמוּתך בְּשָחוֹר-לָבָן
הַסְּפוּנָה בְּכִיס זִכְרוֹנִי
וּמְטֻשְטֶשֶת זֶה מִכְּבָר,
הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה
כִּסְפִינָה הַשָּטָה
לְעֵבֶר תְּהוֹם אֳפָקַי.
יַד מוּשֶטֶת בְּתִקְוָה אַחֲרוֹנָה
לַעְצֹר יַרְכָּתֵיהָ
אַך אַפָּהּ הַיָּהִיר
נִשְׁמַט וְחוֹתֵר קָדִימָה
מוֹשֵך וּמַטְבִּיע אֶת גֵוָהּ –
עִם הַגֶּשֶר שֶחִבֵּר פַּעַם בֵּין עוֹלָמֵנוּ
וְעִם תֹּרֶן שֶלְפִסְגָּתוֹ גָּבְהוּ יְחָסֵינוּ
הָהוֹלֵך וְשוֹקֵע עַד נִפְנוּף אַחֲרוֹן
כְּשֶזֹהַר הָאַהֲבָה חָשַךְ וְכָבָה.
עוֹד לַיִל עָבַר
וּתְמוּנַת דְּמוּתך מְרַצֶּדֶת
מְעֻמְעֶמֶת כְּחֶזְיוֹן רְפָאִים שֶל נְוֵה-מִדְבָּר
נוֹתֶרֶת כִּנְקֻדַּת אוֹר אַחֲרוֹנָה
בַּחֲלוֹם שֶנִּשְכָּח.
7 תגובות
מלא אהבה ומלא כאב
שיר מלא געגועים.
ואז בסוף הכל נשכח לגמרי
נאמני מילות המשורר – דפוסי הבעתו חסכנים כנושך שפתיו לבל תפרוץ צעקה. אבל היא נשמעת גם כשהיא כל-כך דקת-רחש.
שיר רומנטי נפלא, עצוב וכואב על געגועים ואהבה לא ממומשת.
התרגשתי לקרוא את התגובות קוראים יקרים, כי נאמנים גם דבריכם, שמעון בר-דעת וכולכם, שהרי כל אחת ואחד חווה ומדבר מליבו המיוחד. הנה, דוד רואה בעיקר א' לא ממומשת ובלהה א' מגועגעת; יונה מוצאת בו מלא א' וכאב, ויש גם מי שמשכיחה אותה בסוף. אך האמנם, נועה, שלא נשאר איזה אוד? אמת שהשיר מדבר על 'חלום שנישכח', אך האם הוא נ מ ח ק לנצח, ואיני בא להתחכם. תודה לכולם.
סמי איש תבל שלמה: אין פרט אחד שאיננו מעורר אותך להתענין בו. בתבל זו אתה משייט ספינת הגותך ויצירתך כקברניט רב-יכולת. כה לחי,
חבר.