המורה

סיפור שמתחיל ונגמר בשק ענק מעור של יאק
דיוקן עצמי דיו
פרופ' גדעון גולדמן

שמי טובתן ואני גר צמוד לבקתתו של מורה הכפר. מחלון חדרי ראיתי אותו עולה לעליית הגג ומשם למחסן קטן החבוי בתקרה, והנה השליך משם שק גדול שנחת בחבטה על רצפת העלייה. כשפגשתי אותו למחרת על השביל בדרכו לכיתתו, הוא סיפר לי שהוציא מהמחסן את כתבי בודהה כדי לרענן את בקיאותו בסוטרות, כדי שיוכל לספק את שאיפות תלמידיו שדורשים למזג בין ההווה המתפתח ובין יסודות העבר. הסוטרות מכילות תבונה שיש בה מענה הן לשורשים והן לעתיד.

אנחנו גרים בכפר קטן על מורדות ההימליה, מגדלים סוסים ויאקים, וזכינו למורה מסור שמקדיש את חייו לחינוך ילדינו. מאבני המקום בנינו בקתה קטנה כדי שתשמש ככיתה, שברי סלעי גרניט ולבה שזורים באדמה אדומה, מתמזגים עם מוטות עץ מהיער הסמוך. כל הכפר התגייס לבנייה, התלמידים, הוריהם ומורם, במשך שלושה חורפים.

המורה לימד 28 תלמידים מכל הלב ובתשומת לב. בוקר בוקר היה מתעורר עם שחר ומתכונן לשיעור. בשיעורים התבונן בעיני כל תלמיד ותלמידה, חש אותם והעביר את הנושא כשהוא מכוון בדיוק אליהם. הוא לימד את עקרונות הבודהיזם ואת דרכו של בודהה, והרגיש שהתלמידים מכבדים ומחבבים אותו. הם היו עבורו ייעוד חייו.

באביב התארחו בבית המורה בני משפחתו. אחיו שבא יחד עם אשתו, עם בתו השובבה ועם בנו הרציני שהתכונן לנזירות. המורה הזמין את אחייניתו החייכנית והנמרצת ואת אחיה לבוא לכיתתו. כששבו בערב לביתם, על כוס תה טיבטי חם ומהביל, שמעתי שהמורה שואל את הנערה אם נהנתה בכיתה. הנערה הערנית השיבה לדודה שבהפסקה היא שמעה את התלמידים מרכלים עליו שהוא כבר זקן ומיושן, מלמד דברים לא רלבנטיים, והם מתעניינים יותר בחברויות חדשות בין הבנים לבנות וקובעים ביניהם פגישות רכיבה לאפיק הנחל הסמוך או ללב היער.

המורה האזין בתשומת לב לדברי הנערה, התרשם מכנותה וכשסיימה את דבריה שאל את הנער מה הוא חווה בכיתה. הצעיר, פרח הנזירות, אמר שלהבנתו התלמידים מאוכזבים מהמורה כיוון שאינו מעמיק בתורתו של בודהה ומנסה להקל עליהם ולהתאים את ההוראה לכולם. אולי אם היה קשיש יותר ושייך לדור הקודם, היה מעמיק ומקפיד בדהרמה.

המורה הודה לשניים ופרש לחדרו הקטן שבעליית הגג, אולי כדי לשקוע בהתבוננות עמוקה בדברי הנערה והנער. לפתע נשמע קול מפץ עז מהעלייה. הנער והנערה עלו בבהלה וגילו שק ענק, עשוי עור של יאק, מעוך עם תוכנו על רצפת העלייה. המורה לא נראה בחדרון. האח והאחות הביטו לכל עבר והמורה איננו, ושום תנועה לא נראתה בתוך השק המעוך.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

24 תגובות

  1. הראה להם בדרכו שתמיד יש מה ללמוד ועל מה לחשוב.

    והמסקנה שלי .
    יש מה ללמוד מכל אחד .
    בודאי דרך התבוננות.

  2. סקרנותי התעוררה כבר מהכותרת וגברה גם בסופו של הסיפור. נשארתי עם שאלה. אז אולי לחנך זה בעיקר לשאול שאלות. ואולי להשליך חוכמה שנצטברה עם הזמן זה שילוב של להשליך כדי לרענן ולהשליך כדי לזרוק את מה שכבר לא רלבנטי. אהבתי את המורה הזה שיודע להקשיב גם כשקשה.

    1. מזדהה עם כל התלבטויותיך.
      לא להאחז. טובי מוריי הם תלמידיי

      1. והפרספקטיבה
        ומורה שלומד מתלמידיו איננו בעצם מורה
        מורה אמיתי יכול לשנות מחשבותיו בעקבות שאלות של תלמיד
        מורה אמיתי יכיל לחפש מענה לשאלות של תלמיד
        יכול לשנות כיוון בעקבות הערה של תלמיד אבל לא ללמוד מתלמיד

        1. אתה צמוד מידי לערך ״מורה״ ולכן אתה מסרב ללמוד ולהתחדש מ״תלמיד״. התפקידים המתחלפים מאפשרים גמישות מוחית (ההצמדות לתפקידים יוצרת נוקשות מוחית).
          זה לא שולל מ״מחנך״ שיביא את התלמיד להבשלה לבגרות לאחריות לאזרחות.

          1. "מורה" ?!
            פרס ישראל לדורון אלמוג: "ערן בננו לא ידע עצמאות מהי"
            נולד עם פגיעה מוחית קשה ונפטר: "ערן לא קרא לי אבא, אבל הוא היה המורה הגדול של חיי"
            בעיני "מורה" "אבא" וכדו', אלו אידאות.
            הן לא ניתנות להגשמה, ועם זאת הן חיוניות כמתוות דרך.
            לכן אין אפילו רגע אחד שבו אתה "מורה" ומישהו "תלמיד".
            שבת שלום.

  3. התלמידים השליכו מהרהורים וקונפליקטים פנימיים שלהם על המורה. המורה היה מספיק חכם להשליך את גןף הידע לידיהם, תרתי משמע,מבלי לתווך את הלימוד דרכו, וכך השאיר בידיהם, את הבחירה כיצד ירצו להשתמש בו.

  4. להבנתי, המורה ס״ה ידע להקשיב וליישם.
    הוא לא התחמק מהדילמות של התלמידים ולא מהתבניות של עצמו.

    1. לא. הסוף ראלי ומופיע מפורט בקטע הפותח את הסיפור.
      אם הנערה והנער היו ממתינים עוד שניה בעליית הגג הם היו רואים שהמורה נמצא בבוידם ומנקה אותו.

      1. הכותב השתמש בכל דרך ליצור אצל הקורא תחושה של סוף טראגי, ואז מתפלא על שהקורא הבריא מחפש (לתקוותו הבריאה) פתח (אולי) לסוף אחר, ומתפלא עוד יותר על חוסר סבלנותו של העולם שהוא הוא המחסום לאמת, אם בכלל יש מקום למילה הזו בהקשרים אלו. כמו בסיפור על הנערה והחבל, הדברים כנראה הרבה יותר פשוטים, שק ריק, הוא שק ריק, ושק מלא, הוא שק מלא, אין צורך לכנות אותה מפגרת או טיפשת הכפר משום שהביאה חבל ללא קשר, אף אדם לא יכול לקשור אותך אם אתה אינך מעוניין להיקשר

        1. הכותב מעיר את הקורא המנמנם.
          אך התעורר הקורא הוא/היא מאירים את הכותב

    1. מורה הוא בעל נסיון
      ומורה טוב הוא זה הלומד מנסיונו

        1. הנסיון מורכב מחוויות ופגישות אותן מנתחים ומבינים.
          התלמידים מפרים את המורה באותו נסיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שאול אייזנברג

רומן שהצליח

ההצלחה של רובי קין בעונה הראשונה במכבי תל אביב

תמונה של שי

יום הדין

ישראל זקוקה לחזון מדיני אמיץ ולאסטרטגיה לאומית

תמונה של אבי

המתרץ

טיפולוגיה של שחקני ברידג' (5)

דילוג לתוכן