רק אחת ודי

סיפור קצר על החלטות ופיתויים
תמונת יוסיפיה
יוסיפיה פורת

רונית התפעלה מיופייה של הזמרת גדולת הממדים, ששמלתה נצמדה לקימוריה השופעים. שיערה השחור גלש עד לכתפיה ובפניה זרחו עיניים ירוקות.

"איזה יפה ואיזה נעלים." עיוות דני את פניו, "היא נראית איום. ממש פרה!"

"פרה?" נעלבה רונית עבור הזמרת. "תראה איזה פנים! איזה עיניים!"

"איך אפשר לראות פנים?" גיחך, "אולי אם היא תוריד איזה עשרה קילו."

"לך קל לדבר." הגיבה בכעס באומדה את גופו החטוב, "לא כולם ירשו גנים טובים."

"גנים? את חושבת שלי קל להיראות ככה? אני עובד על זה. עושה כושר ולא מכניס זבל לפה. בגילנו צריך כבר לשמור. גם לך לא יזיק לשמור קצת," אמר והפנה אליה את מבטו, "גדלה לך קצת בטן."

"אתה רוצה להגיד שגם אני שמנה?" פערה אליו את עיניה. "אמרתי שבגילנו צריך לשמור וכדאי שגם את תתחילי." רונית השפילה את עיניה אל גופה. נכון, הוא כבר לא חטוב ודק כשהיה והבטן גם היא כבר לא שטוחה.

"אז מה? גם לנשים של בוטיצ'לי הייתה בטן עגלגלה." אמרה וסומק הציף את פניה.

פעם זה היה אחרת חשבה לעצמה, נזכרת בימים שבהם נשאה את כרסה העגולה שהכבידה עליה כל כך. היא שאלה אותו אז: "תגיד, עכשיו כשאני כזו גדולה אתה עוד אוהב אותי?", חושפת את בטנה לעומתו.

"ברור שכן! ואת הבטן הזו אני אוהב במיוחד!",

"אבל אני נראית כמו לווייתן מגושם עם כרס ענקית!"

"מה פתאום? ממש יפה לך ההיריון!" התפעל והדביק נשיקה על בטנה ההריונית.

"אתה שוכח שמהבטן הזאת נולדו שלושה ילדים!" הטיחה בו עכשיו כועסת.

"נו, אז מה? זה כבר מזמן לא תירוץ! רק שלא תהיי כמו אימא שלך!"

"מה אתה מזכיר עכשיו את אימא שלי? ובכלל מה עם ההצהרות שלך שאתה אוהב אותי בכל מצב?" רשפו אליו עיניה.

"מה את מתפרצת ככה? מה בסך הכול אמרתי?"

"אמרת שאני שמנה!"

"זה לא מה שאמרתי. אמרתי רק שלא יזיק לך…",

"אתה שוכח שאני כבר לא בת שמונה עשרה!" קטעה אותו. פניה האדימו ואגלי זיעה בצבצו על מצחה.

"תאמיני לי. אני רואה נשים בחדר כושר. לא כולן צעירות. אבל איך שהן נראות!"

על מסך הטלוויזיה בפרסומת למשקה הקל, ריקדו נשים חטובות והניעו את ירכיהן לצלילי המוזיקה.

"אנורקטיות! כולן אנורקטיות! מרעיבות את עצמן! וכל הזקנות האלה שרוצות להיראות כמותן סתם עושות צחוק מעצמן! בעיני הן ממש מגוחכות!" אמרה בקול לעגני.

"טוב," הפטיר וקם בהתרסה, "אני הולך לסדר את התיק לחדר כושר מחר!"

רונית הביטה בו מכניס את המגבת המקופלת לתיק הספורט הכחול, מסדר בקפידה את מכנסיו הקצרים, את הגופייה, ואת שני סרטי המגבת לספיגת הזיעה על הכיסא.

"זהו החלטתי. מחר אתחיל דיאטה"! הכריזה. "ואולי גם אלך לחדר הכושר!"

"יותר טוב שלא תצאי בהצהרות." אמר ספק בלעג.

"באמת! מחר זה סופי! החלטתי וזהו!"

דני הביט בה לרגע. "אני הולך להתקלח!" הפטיר, פושט בדרכו את חולצתו וחושף את גופו השזוף. כמה הוא נאה! חשבה, מביטה בכתפיו הרחבות ובישבנו הקטן המוצק. אם לא אשמור אהיה כמו אימא שלי! חלף בה הרהור.

בבוקר כשהתעוררה התפלאה שישנה עד מאוחר. שמונה? דני בטח כבר נוטף זיעה, רגליו מדוושות במהירות באופני הכושר. עיניו שוזפות נשים חשופות רגליים בבגדי ספורט צמודים. היא נזכרה איך אתמול הופיע פתאום במטבח, בדיוק כשגלית שכנתם הצעירה מתחה את חולצת הבטן החדשה שקנתה על שדיה ושאלה בקול מתפנק: "יפה, נכון? קניתי במבצע שתיים במחיר אחד, וגם את הג'ינס המהממים האלה קניתי שם". היא הסתובבה במטבח בהליכה של דוגמנית במכנסיים שנצמדו אל עכוזה. עיניו של דני ננעצו בחזה המפואר ובישבנה החטוב. "יפה לך!" חייך אליה. "תתחדשי!" הוסיפה רונית ונאנחה.

ריח שיערו נדף עדיין מהכרית ועל הסדין נפער שקע גופו. היא נשמה נשימה עמוקה, ויצאה מהמיטה לאט. לבושה בטרנינג כחול ורחב ובנעלי בית חמות התיישבה מול המרקע, ובידה כוס קפה מומתק בסוכרזית. בתכנית הבוקר חילקה מנחה יפה וחטובה טיפים לאכילה נכונה. "אנחנו לא מדברים על דיאטה. מדובר פה בבריאות ובתזונה נכונה," הדגישה והצביעה על קערות הסלט הצבעוניות שקישטו את האולפן. אין מנוס. מחר אתחיל לשמור, החליטה עם עצמה והביטה בדמותה שהשתקפה אליה מהמראה. הקמטוטים בפנים, העור הדהוי, הבטן שבולטת פתאום. דני צודק, לא יפה לי הבטן הזאת.

נקישה על הדלת קטעה את מחשבותיה של רונית. בפתח עמדה גלית ובידה צלחת עמוסה בעוגיות. "תטעמי, זה עוד חם!" הניחוחות המתוקים הציפו את אפה, אך היא הנידה את ראשה בשלילה. "ממש תודה. אבל בדיוק התחלתי דיאטה." אמרה והדפה בנימוס את הצלחת.

"נו, באמת! בשביל מה את צריכה דיאטה?" צחקקה גלית בעוד עיניה בוחנות את פניה העגולות ואת הכרס הקטנה של שכנתה, "את נראית ממש בסדר!"

"את באמת חושבת ככה?" תלתה בה רונית מבט שואל. "כן, כן" השיבה גלית,

"נו, מה את עומדת בפתח?" הזמינה אותה רונית בתנועת יד רחבה להיכנס.

גלית עיכסה בישבנה הקטן והניחה את הצלחת על השולחן שבפינת האוכל. אחר כך שלפה עוגייה אחת והושיטה אל עבר גלית יד דקה ומטופחת. "את חייבת לטעום! לא יקרה כלום אם תאכלי עוגייה אחת."

רונית הביטה בעוגיות הזהובות, שאבקת סוכר וקינמון בזוקים עליהן וריחן המשכר מילא את נחיריה.

"טוב, אבל רק אחת!" אמרה מובסת. "קפה?"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

    1. יש תרופה נגד התמכרות למתוק, כמו לכל דבר אחר, זה חיזוק שליטה עצמית ויכולת ליצור מוטיבציה לעמוד בפיתויים שהורסים את הגזרה ומקצרים את החיים היפים

  1. חייכת אותי על הבוקר.. זה נראה כאילו בקרת אצלי בבית…בסיפור החביב והנעים מאד לקריאה בבוקר של שבת. תודה!

  2. יוסיפיה היקרה! עוד אחד מהסיפורים היפים שלך. מלאי חן והומור. נוגעת תמיד בדברים הכי כואבים, הכי של כולם, מלאי תובנות לחיים. היה כיף לקרוא

  3. תודה יוסיפיה אהובה, מקסים… מהחיים, מה שנקרא 🙂
    חיבוק חם ממני

  4. גם תשקה בוערת וגם קל יחסית לתשוקות אחרות לממש אותה

  5. סכרת זו מחלה נוראית והיא הולכת ומתפשטת בשל התאווה לסוכר. תקראי את הסדרה על סוכרת במדור הרפואה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים