מרכוס בר-המזל

סיפור שרק באמריקה יכול לקרות
שמואל רוטקביץ

הקרון מצופה פלדת אל-חלד מבריקה, ואישה עומדת באמצעו ושרה בקול רדיופוני. היא מניעה את גופה לקצב צלילים שרק היא שומעת. אישה אחרת עומדת, מדברת בקול רם ומסבירה שאלוהים וישו אוהבים אותנו מאוד. היא לא מבקשת נדבות, ויורדת ברחוב 33. במקומה עולה ונכנס צעקן שמסביר שהוא לא רוצה להפריע לאף אחד אבל זרקו אותו מהעבודה ועוד מעט יהיה חסר בית, הוא מבקש מהנוסעים לעזור לו בכסף. הוא יורד ב-42 ומיד ממהר לרכבת שבאה ממול. עוד 14 תחנות נשארו לי עד הבית.

אני מתחיל לנמנם. פתאום נוחתת מכה חזקה על כתפי וקול קורא בהתלהבות: "אני לא מאמין, זה אתה, מה הסיכויים שניפגש ברכבת התחתית באמצע מנהטן?" גם אני קצת בהלם. לפניי עומד מרכוס, שכולם מכנים אותו מרכוס בר-המזל.

כשהיינו בכיתה ב', המורה כרמלה הושיבה את מרכוס לידי ואמרה לי "הוא מתקשה בכתיבה. אז אתה תסמן את האותיות בנקודות ומרכוס יחבר בין הנקודות וכך ילמד לכתוב". מובן שכלל לא אהבתי לא את מרכוס ולא את המטלה החדשה הזאת. מרכוס עצמו היה נבוך מעט. בסוף כיתה ב', לפתע פתאום וללא סיבה נראית לעין, הנחית עליי סטירה מצלצלת שגרמה לי להזיל דמעות. המורה הפרידה בינינו.

מרכוס לא הצטיין בלימודים בלשון המעטה. כשהתבגר לא הלך ללמוד בבית ספר תיכון או בבית ספר מקצועי אלא התחיל לעבוד אצל אביו במוסך. יום אחד מכר אביו את המוסך לקבלן שבנה גורדי שחקים, וקיבל תמורתו כסף רב. אחר כך שמענו שמרכוס נסע לאמריקה ולא שב. כל כך הרבה שנים עברו מאז ועכשיו לי עצמי כבר יש בן שלומד בכיתה ב'. והנה מרכוס מולי, ברכבת התחתית, מחייך.

מיד החל לספר: "אבי מכר את המוסך ונתן לי סכום לא קטן. הגעתי לכאן והלכתי למשחק בייסבול באצטדיון של היאנקיז. אחד השחקנים היכה בכדור והוא טס לכיוון שלי; תפסתי אותו, וכל האנשים מסביב אמרו שאני בר-מזל. השחקן, בינתיים, סיים הקפה מלאה. יצאתי מהאצטדיון וביציאת השחקנים קיבלתי ממנו חתימה על הכדור. התחלתי להרגיש באמת בר-מזל.

אחר כך נסעתי למיאמי. הכלכלה הייתה במיתון עמוק. הציעו למכירה בניין של 12 דירות סטודיו במצב לא כל כך טוב במחיר מגוחך. קניתי את הבניין והתחלתי לשפץ בעצמי. תיקנתי את הגג, צבעתי, שתלתי דשא, בניתי גדר יפה מסביב. נכנסו דיירים ואני התחלתי לקבל דמי שכירות.

בזמן השיפוצים הייתי קונה בחנות גדולה לחומרי בניין והתיידדתי עם הבעלים, שהיה יהודי חם. יום אחד הוא אומר לי: "בחור צעיר, אני רוצה לפרוש מהעבודה. אלמד אותך את העבודה ואמכור לך את החנות." הוא הסכים לתשלומים נוחים. הפכתי למנהל החנות. 12 קופות עובדות כל היום, ים של כסף נכנס. ברווחים קניתי בניין קטן נוסף, אחר כך בניין יותר גדול ואחר כך עוד כמה בניינים. בינתיים הכלכלה התעוררה ומחירי הבניינים עלו מאוד, ועכשיו יש לי הרבה נכסים שמכניסים הרבה מאוד כסף."

לא יכולתי להתאפק: "אז מה אתה עושה ברכבת התחתית?" התשובה הייתה פשוטה: "היא הרבה יותר מהירה, אין פקקים". יצאנו מהרכבת ונכנסנו למסעדה. "אתה חייב לתת לי סטירה חזקה, ככה לא יהיו חובות בינינו", אמר מרכוס. ניסיתי להתחמק: "איך אתן לך סטירה, תראה אותי, אני מרכיב משקפי ראייה מספר 3, עובד עם מחשבים, אני ממש חנון". "אתה חייב ואין ויכוחים", הוא היה נחרץ. מה יכולתי לעשות? הפלקתי לו בכל הכוח. להפתעתי הרגשתי התעלות וסיפוק. אולי זה מה שאני צריך – להתחיל לתת סטירות.

השיחה עברה למישור אחר. "בכל מה שאני נוגע יש לי מזל ואני מצליח, רק בזוגיות אני נכשל", אמר מרכוס בעצב בעודו את מלטף לחיו האדומה, שעדיין בער בה סימן חמש אצבעותיי. לפני שנפרדנו הוא הזמין אותי להיפגש בפלורידה, לראות את האימפריה שלו.

כעבור זמן מה אני מגיע לפלורידה, למרינה מפוארת שבה עוגנת היאכטה של מרכוס. אני מתקרב ורואה בלונדינית יושבת על הסיפון בגבה אליי, מרפקה חבוש. האם מרכוס מרביץ לאשתו?

מרכוס פותח לי את השער הקטן בחיוך: "ברוך בואך, עלה על הסיפון". הוא מוסיף ומסביר: "מיהרתי עם קניות האוכל והכיבודים לכבודך ובטעות אחד הסלים פגע במרפק של האישה הזאת. מיד הבאתי אותה לסירה וחבשתי לה את המרפק". "אתה צריך לנהוג ביתר זהירות", אני אומר.

ואז מסתובבת הבלונדינית ואומרת: "אני מכירה את הקול הזה. גם אתה, מרכוס, נראית לי מוכר, ועכשיו הבנתי וזיהיתי. אתם שניכם ישבתם שני ספסלים מאחוריי בכיתה. תמיד הפרעתם לי עם הנקודות שלכם". ובחיוך גדול היא פונה למרכוס ואומרת: "הרגשתי כל כך נעים כשחבשת אותי. הלוואי שכל יום יפנקו אותי ככה".

הסיבה לביקורי הבא בפלורידה הייתה ההזמנה לחתונה של שני המאושרים: הכלה – הלוא היא שרה לזרוביץ מכיתה ב', עכשיו בהיריון מתקדם, והחתן – מרכוס בר-מזל, מי שהתמחה בחיבור נקודות.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. גם אצלנו
    אנשים שלא היו טובים בלימודים במסגרת של בית הספר
    אבל בחיים הצליחו בגדול
    זה מראה עד כמה מערכת החינוך מפספסת ובגדול

  2. הם מעיזים יותר ועושים דברים מטורפים שלפעמים מצליחים. אלא ששוכחים שחלק גדול מהם נופלים ורובם מעולם לא התרוממו

  3. ברשותך אגיב תגובה תמימה, קצת אינפנטילית, אבל עדיין תגובה: בר המזל הוא אתה, ידידי, שהעט שלך שופע הומור.

  4. הוא עוד לא יודע מה מחכה לו ממנה. יכול להיות שבגלל זה אתה מחייך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים