הקליפות לקערה

סיפור קצר מפתח תקווה של פעם
שמואל רוטקביץ

ארבעה בתים קטנים הקיפו את החצר שהייתה כל עולמנו. אנחנו, הילדים בני כל הגילים, מנסים לשחק כדורגל. צבי הטבעוני יושב מנגד על מדרגות הכניסה לביתו, סנדלים תנ"כיות לרגליו והוא לבוש מכנסי חאקי קצרים וגופייה אפורה המבליטה את שריריו ואת צבע עורו השזוף. הוא אוכל שקדים, מפצח בוטנים ואגוזים, והקליפות מסביב.

לפתע עוצר צבי את עיסוקיו, אוסף את הילדים סביבו ואומר: "למדתי לשחק כדורגל מהבריטים שהיו פה בפתח תקווה. אתם כולכם רצים יחד אחרי הכדור, אבל לא משחקים ככה, צריך לחלק את הקבוצות למגנים ומתקיפים". בינתיים הוא מציץ לבית ממול. מהחלונות הפתוחים בוקעים צלילים עדינים של "שחרזאדה" מאת רימסקי-קורסקוב, ומדי פעם נראית דמותה של העולה החדשה ממזרח אירופה חולפת ומציצה לכיוון החצר מבעד לריסיה. זוהי אשתו של עובד קופת חולים. עורה צחור, ולפעמים כשהיא יוצאת מהבית אנחנו רואים אותה עם מטרייה, בניסיון להגן על עצמה מפני השמש היוקדת של המזרח התיכון.

צבי חוזר למקומו וממשיך בפיצוח גרעינים, ופתאום רבקה בעלת הגוף, אשתו של צבי, חוזרת מהשוק עם סלים בידיה ומרעימה בקולה: "עוד פעם אתה זורק קליפות על המדרגות", ונכנסת הביתה בטריקת דלת.

הילדים הקטנים והגדולים משחקים בחצר, צבי כרגיל יושב על המדרגות ואוכל שקדים, אגוזים ובוטנים. צבי שוב אוסף את הילדים במרכז החצר ומסביר שבמשחק כדורגל יש גם קיצונים שרצים בצדדים ופותחים את ההגנה. "אתה הגבוה, מתאים לך להיות שוער ולא חלוץ. תשמע סיפור, יום אחד הבריטים עשו חיפוש מבית לבית, ואצלי היה אקדח של "ההגנה". אז מיהרתי לאימא שלך, אז עוד היית ברחם, איך צמחת לכזה גובה, והיא החביאה מיד את האקדח מתחת לשמלה. ברור שהבריטים עם הכומתות האדומות לא העזו להתקרב לאישה בהיריון".

וכל אותו הזמן צבי לא מפסיק להסתכל לכיוון הבית עם החלונות הפתוחים. הבולרו של רוואל מתחיל להתנגן, המוזיקה הולכת ומתחזקת ועוד ועוד כלי נגינה מצטרפים. צבי רואה את העולה החדשה עומדת בחלון ומציצה לעברו מתחת לריסיה הארוכים. הוא עוזב אותנו באמצע המשפט ומיד נכנס לביתה, ויותר לא שמענו את המוזיקה, כי הם סגרו את כל החלונות.

אחרי ימים אחדים החצר כמרקחה, מהומה וצעקות רמות. העובד של קופת חולים צועק, האישה של צבי צועקת חזק אפילו יותר. אנחנו משחקים כדורגל. מגנים, חלוצים, קיצונים ושוער גבוה. רצינו להתגאות בפני צבי על יישום הנחיותיו, אבל לא ראינו אתו יושב על המדרגות. גם לא שמענו מוזיקה קלאסית מתנגנת מביתה של העולה החדשה.

הילדים הגדולים מסבירים לנו הקטנים שראו את צבי הולך מחובק עם העולה החדשה ומחזיק לה את המטרייה. ואם אנחנו רוצים עצות במשחק כדורגל מאחד שלמד את רזי המשחק מהבריטים, אנחנו צריכים ללכת לרחוב הרצל. שם, על מדרגות בית קטן, יושב צבי ואוכל אגוזים, והעולה החדשה נשענת על כתפו. בידו קערה ולתוכה הוא זורק את כל הקליפות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. בקטמון לא היו מומחי כדורגל
    לא היו נשים ממזרח אירופה
    ואת הגרעינים אכלנו עם הקליפות

  2. העיקר שהקליפות בקערה….סיפור חזק ביותר!! כתוב נפלא, כרגיל.

  3. היה צריך בפתח תקווה שתי קערות. אחת לקליפות חלביות ואחת בשריות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש