שְׁאֵלָה

שָׁאַלְתִּי אוֹתך מַהִי אַהֲבָה

שְׁאֵלָה בָּנָאלִית מִקִּדְמַת עִדָּנָא.

תְּחִלָּה רַק נַדְת בְּרֹאשׁך וְחִיָּכת אֵלַי חִיּוּך אֶחָד

כְּרֵיחַ חִיּוּכוֹ הָרִאשׁוֹן שֶל עוֹלָל, אַחַר אָמַרְת:

שֵׁאֵין לָדַעַת כְּלָל

וְאוּלַי כָּמוֹנוּ לְדֻגְמָה

וְאוּלַי רַק אֱלוֹהִים יוֹדֵעַ בִּמְדֻיָּק,

וַאֲנִי רַק נָתַתִּי לך תְּאֵנָה כְּדֵי לָדַעַת אוֹתָהּ וְאוֹתך

לֶאֶכְלָהּ מִפֶּה לְפֶה

כְּמוֹ אֵם אֵסְקִימוֹאִית וְתִינוֹקָהּ

אַחַר רַק אָרִיתִי לְתוֹכִי אֶת זִרְעֵי תְּאֱנָתך

וְרָאִיתִי כִּי טוֹב מְאֹד בְּגַּן עֶדְנָתך.