כשהייתי בן ארבע הייתי עם אבי באפריקה. הוא היה רופא עיניים, ונשלח לטפל באזור אסון שבו פרצה מגפה שגרמה למחלה איומה שברוב המקרים הסתיימה במוות והמעטים ששרדו פיתחו מחלות עיניים קשות. הצטרפנו למשלחת של הצלב האדום, וכל מה שזכור לי הוא הצוות הרפואי העטוף חלוקים צחורים והילידים השחורים מטונפים, שדופים ותפוחי בטן, זבובונים רובצים על ריסיהם הסבוכים המעטרים עיניים שחורות ענקיות, והבעת פנים של ויתור על החיים. עוד אני זוכר שנדבקתי באותו הנגיף, אך ראש הצוות, שהיה מומחה למחלות זיהומיות, אמר לאבי שזו הדבקה מאוד מאוד מוגבלת, שתגרום לי למחלה קלה דמוית שפעת ולחיסון קבוע לכל החיים.
לפני חודשים אחדים התארגנה משלחת של צוות רפואי המונה שלושים ושמונה משתתפים, כולל אותי כרופא, כדי לטוס לאפריקה ולטפל בהתפרצות מגפה קשה, שנגרמה מנגיף שטרם זוהה הממית בעיקר ילדים וקשישים. הגענו לאזור הנידח, שבו חמישה-עשר כפרים, הקמנו בית חולים שדה והתחלנו לפעול. עבדנו קשה שעות ארוכות בחום ובדוחק, והצלנו רבים ממוות ומסיבוכי המחלה. לזכות לראות את החולים המתייסרים מחלימים, זו מתנה ענקית.
ביום האחרון עשיתי סיבוב פרידה. באוהל הרפואי נשארו כמה קשישים שהיו בשלבי החלמה, וכן תינוק שלא הצלחנו לרפא. כחוש, עיניו השחורות ענקיות, חיוכו רפה ונואש ועל פניו הבעה של ויתור. כולם הבינו שאין לו שום תקווה, הפעוט ימות תוך ימים מספר. שלפתי את הזאטוט מהמיטה וחיבקתי אותו ואינני יודע איך, הגוזל הזה, שהיה כל כך קטן ושברירי, החליק מידיי. כדי לתפסו עשיתי תנועה מהירה, קצות אצבעותיי נתקלו במיטתו ונפצעו מעט ואף הילד נשרט ודימם קלות. חיבקתי אותו ארוכות, חש את רטט נשימותיו, את גניחותיו. הוא החזיר לי חיבוק מפייס כאומר: תודה אני יודע שניסיתם הכול. שמתי פלסטר קטן על השריטה שבזרועו, וכעבור כמה שעות כבר הייתי על המטוס הממוזג בדרכי לארץ.
לפני יומיים חשתי כאב בטן מלווה בלחץ קל בראש, והמחשבה שדם התינוק זיהם את דמי די הפחידה אותי. מזיע קלות הסתובבתי באי-שקט, והנה צליל מהמחשב, מייל נכנס. קיבלתי הודעה מהרופא המקומי, אדם מופלא בעל סבלנות אין-קץ שטיפל בחוליו ללא לאות, הראוי לקבל פרס נובל בזכות חמלה ואנושיות. בהודעתו בישר לי על נס רפואי – הפעוט שעמד למות החלים במפתיע, ובדמו נמצא חיסון למחלה. הוא ציין שבזרועו של הילד, באזור השריטה, נותרה נפיחות קטנה.
34 תגובות
זה אמיתי?
הסיפור הוא דמיוני.
אבל כמוהו מתרחשים יומיום.
פשוט צריך לפקוח עיניים.
כל העולם הוא זאטוט פגיע..נרפאו – בחיבוק
ראה ערך דר׳ אלברט שוויצר
1952 פרס נובל לשלום
ב׳ח למברנה- גבון- אפריקה
בהשראתו אני רופאה
מסכים.
נתינה=מזור
ההצלה הנה מקרה שהסתברותו נמוכה. מי שמאמין בניסים הוא בעצם דתי.
אין צורך להאמין בנסים. יש לעשות מאמץ ולנסות להציל חיים גם שהסיכויים נמוכים וכך הופך הנס..למציאות.
תודה רבה על השיתוף בסיפור היפה הזה.
אייקידו = אומנות החיבוק
אכן שם ראוי לסיפור, חיבוק יכול לחסן ולרפא.
אפשר יהיה לאמר על הסיפור היפה והמרגש הזה, שנשמע כמו אגדה, שאינו ריאלי. אבל למקום הזה צריך לשאוף להגיע, ליכולת הזו של נתינה שאין בה רתיעה מהתערבבות, גם של דם…
עם חיבוק מהלב אפשר לחסוך המון תרופות ניתוחים ופסיכולוגים
ובחשיפה של הפגיעות הזאת
הפגיעות חושפת בעיה..והאומץ ירפא אותה
בקיצור, אהבתי.
כמעט כל אחד ואחת חוו שחיבוק מרגיע תינוק בוכה מחזיר לתלם ילד שסרח או זקן שמעד.
צריך לסגל זאת כפרקטיקה קבועה.
אכן חיבוק פשוט פותר לעתים בעיות לכאורה לא פתירות
חיבוק, פותר בעיות.
אשמח אם תשלח דוגמא
בסיפור יש הסבר ראצינלי לכאורה להצלה
רוב פרשנינו מדבר על כח האהבה ועוד מילים גדולות
הסיפור הוא משל. נועד לעורר רגשות ומחשבות המעלים פרשנויות.
כמובן, אפשר להנות רק מהסיפור.
בתוך פלא הדבר הזה שנקרא חיים אותו תינוק יעמוד יום אחד מעליך, רגע לפני שעיניך נעצמות, יגע קלות בכתפך, יקרין אהבה לכל מהותך ולשנייה תחייכו.
מסכים.
אבל כבר הוא נוגע בי באהבה ומאפשר לי לגעת באחרים.
תודה על הרטט
המסר: חמלה היא העיקר
תפסיקו עם כל היתר
נכון.
צריך לחבק אותה ולא לתת לה להתחמק מהעולם.
מרגש מאד.
עבודתו של רופא, מסתבר, חייבת לכלול את מידת החמלה הראויה.
כל הכבוד!
חמול את אויבך הוא יהפוך לרעך.
איך הופכים גהנם לגן עדן? מכניסים בו חמלה!
הסיפור הזכיר לי טקסט בודהיסטי שמסוכם במשפט: "המחלה היא האימון של החמלה הגדולה".
מסכים
אמיתי
הסיפור הוא משל שנועד לעורר תגובה רגשית/שכלתנית.
תודה על המחמאה אך מעדיף דיעה.
?
באמת שאלה גדולה מה מכבה/מדליק ליצירה.
תודה על סקרנותך
נסה לחפש אותו קרוב, אולי לא צריך לנסוע עד אפריקה…
אמת.
התבוננות פנימה
את היצירה מפעימה
תודה על הסיפור
עכשיו עיני דומעות.
אם דומעות עינך
עבור לשיר:דמעות שמחה 28 ספטמבר 2014