החמצה?

סיפור קצר על הצעה שנדחתה
שמואל רוטקביץ

קבענו ללכת לסרט, באתי לאסוף אותה, לחיצה קצרה על הצופר וציפי קוראת מהחלון "הכנס לרגע". אחיה ואביה גדול המידות יושבים בסלון וצופים במרקע. אני אומר שלום קצר והם מחזירים לי בהנהון קל עם הראש ובמבט קשוח. ציפי לוקחת אותי לחדרה, נועלת את הדלת מדליקה שלוש נרות ומכבה את האור.

"שב פה על המיטה שלי" היא אומרת, מפזרת את השער הארוך  שלה. כתפיה אחת נשמטת וחושפת כתף חלקה ושזופה. אני חושב על הוריה ואחיה בחדר בסמוך, והיא רוצה לעשות סקס דווקא עכשיו. הרי במרחק עשרים דקות נמצאת דירת הרווקים הריקה שלי.

ציפי מחזיקה בשתי ידי ובקול רציני אומרת "השבוע מלאו לי עשרים, אני כבר לא ילדה והייתי רוצה מיד להתחתן אתך". "למה לא אמרת, לא ידעתי שיש לך יום הולדת , הייתי מביא מתנה". היא ממשיכה לאחוז בידי ואומרת "לא חשובה המתנה, העיקר שאני מתבגרת ורוצה להתחתן אתך". אני בן 28 ומרגיש עדיין ילד, וציפי בת עשרים מתבגרת, מה אעשה ומה אגיד?

"את בחורה טובה וחכמה (המצאה שלי) ויפה (זה נכון), מאד מחמיאה לי ההצעה שלך, אנחנו יוצאים ביחד רק 3 שבועות, תני לעכל את מה ששמעתי, בואי נחשוב על זה כמה ימים". "חשבתי שתקפוץ על ההצעה" דמעה זולגת מעינה של ציפי. אני מנשק את הדמעה ואחר כך את שפתיה, זה משפר מעט את מצב רוחה. אני מאד דואג, מקווה שהוריה ואחיה לא בסוד העניין , אולי הם אלימים? שכנעתי את ציפי ובכל זאת יצאנו לסרט.

את הפרסומות שאני כל כך אוהב וגם את ההתחלה של הסרט החמצנו. למען האמת לא כל כך התרכזתי בסרט. רק חשבתי איך יוצאים בשלום מכל התסבוכת. פתאום העניים היפות של ציפי נראו לי מוזרות. ולמה אבא שלה כזה גדול מידות? אומנם אני בחור נאה, הכנסתי סבירה, אבל אנחנו בקושי מכירים, רק 3 שבועות ביחד. וציפי רק בת עשרים, בחורה מאד מוזרה.

אחרי הסרט ויתרתי על הבילוי הצפוי בין הסדינים ואמרתי "אני עייף מאד, יש לי הרבה מחשבות בראש, אחזיר אותך הביתה". ברחוב ליד בית הוריה אורות המכונית לוכדים את אביה של ציפי גדול המידות ובידו רובה.

אני אומר לעצמי כנראה זה הסוף שלי. איך לא ראיתי שמשהו לא בסדר עם הבחורה הזאת, בכל הכוח אני לוחץ על הבלמים, ומתחיל בנסיעה פרועה  אחורנית. "מה אתה עושה ? למה אתה נוסע כך אחורנית?". "מה את לא רואה ? אבא שלך עם רובה ביד מחכה לי". וציפי המופתעת משיבה "אבא שלי לא יודע כלום על ההצעה שלי,  פשוט הערב הוא במשמרת של המשמר האזרחי בשכונה".

נדרשו לציפי חמש שנים תמימות להתחתן עם בחור טוב ומצליח אחר, יש לה שלושה ילדים מוצלחים, גמרה תואר שני בפסיכולוגיה. נזכרתי בסיפור כי נפגשנו אתמול במסיבה אצל חברים משותפים, ובחיוך גדול ועיניים יפות ונוצצות ציפי מצביעה עלי אומרת בקול רם שכל הנוכחים שומעים "חיבבתי אותו מאד, אבל מעולם לא הכרתי בחור כזה פחדן".

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. מה שאתה לא יודע, בעלה מוכן לשלם כל הון שבעולם כדי להיפטר ממנה. אני מכיר אותם …. חח..חחח

  2. חיוך גדול אני מחייכת כשאני קוראת את הסיפור הזה, וממשיכה לחייך עוד זמן אחרי הקריאה. סיטואציה מצחיקה בטירוף תיארת כאן. אגב, אם הסיפור על ציפי הוא סיפור מבוסס על אמת, טוב שברחת. גם אם אביה גדול המידות לא היה יורה בך בסוף, היא עדיין נשמעת בחורה מוזרה.

  3. חברים, הסיפור אמיתי, אבל מאד מצחיק, מה קורה פה? זה מצחיק רק אותי?

  4. אותי זה גם מצחיק. אבל אז זה לא הצחיק.
    כתבת יפה כמו תמיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש