חלומה של אימא

שיר של שלהי החופש הגדול
תמונה של סמי ארגון
סמי ארגון

אהובי אמר לי

כי נשוב לשורר על אהבה

רק בספטמבר הבא

אחרי שהילדים יחבשו את הכובע, את הספסל

או את הפצע הראשון בחצר המשחק,

כי בינתיים:

יש להכין את הקטנה לאלף והגדולה לדלית

ולגמול את הקטן מחיתול ומוצץ.

ובינתיים לעת ערב

רק להעיף מבט אל האופק הגדול

לייחל כי היום כבר יעבור

ולחלום כי מחר יהיה קצר בשעה לפחות.

ובינתיים אני רק תוהה ביני לביני:

האם כשהיינו קטנות בשנים

האם גם אז חיכינו שהחופש יחלוף

או אולי חשבנו שיימשך לו עד קץ כל הימים.            

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. חן, חן חן לשלוש המגיבות הנכבדות. כשהיינו יותר קטנים שאל/ה המורה לספרות את השאלה המעצבנת-מטרידה:"למה ה ת כ ו ו ן המשורר?", שאחד מבדחני הכיתה השיב: "תשאלי את המשורר, (לכל הרוחות)". אך כיום אני חושב ששאלה לא פחות מסקרנת היא, 'איזו כוונה חווה הקורא'. והרשי לי מיקה לומר, כי לפי השיר הגבר לא מתחמק, אלא אם את מתכוונת לומר שהוא מתחמק מלשורר אהבה, בזמן כה עמוס…….

  2. חכינו גם חכינו, סוף החופש הסתמן בגגעגועים למסגרת גם אם לא תמיד הכי מושכת כידוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך