מלכוד 2016

סיפור דמיוני שנלקח מהמציאות
דנה שוטלנד

ניתן להגדיר אותה כאישה פדנטית, כריזמטית, לא קונבנציונאלית, בעלת אינטליגנציה גבוהה וגם, אולי באופן קצת סותר אפילו, בעלת סוג של חמלה לאחר (אם כי יש אנשים שלא יסכימו עם זה). בכל מקרה, באותו בוקר אביבי ומאיר החליטה לרדת לנקות את מכוניתה כמנהגה מדי שלושה שבועות, הרגל שנקבע בה לאחר אין-סוף פעמים שבהן חוותה מפחי נפש באותם מכוני שטיפה מהירים. בלבה אמרה שכל הסיפור לוקח בדיוק חצי שעה, גם חוסך מים, גם חוסך כסף, גם סוג של פעילות גופנית, וייתכן שניתן יהיה למצוא בעניין רגיעה והנאה. ואכן, בכל אותן פעמים שבהן רחצה את מכוניתה, מתעלמת ממבטי הפליאה של העוברים ושבים או מכמה הערות טיפשיות שנזרקו, חוותה, בסך הכול, חוויה טובה.

אך הדברים השתבשו באותו בוקר. באותו בוקר היא ארגנה לעצמה כתמיד דלי, ארבעה בקבוקי פלסטיק (2 ליטר) מלאים מים מדירתה, שני סמרטוטים, מעט חומר ניקוי, וירדה. כשחשה בחום החליטה להעביר את מלאכת הניקוי לקצה המבודד של השכונה, היא זכרה שיש שם עצים והניחה כי תמצא לה פינה עם צל. קצה השכונה היה בתהליך של בנייה ושיפוץ מטעם העירייה, וכשהגיעה נוכחה כי שדרת העצים גויסה במלואה לצורך סיכוך על שביל האופניים שנסלל במקום והוביל לפארק, האזור היה ריק ושומם, שרידי עבודות העירייה עדיין ניכרו בו, לאורך המדרכות אין-סוף מקומות חנייה, אך האזור המוצל היחיד היה בקרבת העצים. לא בלי התלבטות בחרה להעמיד את רכבה תחת אחד מהם, משתדלת להיצמד כמיטב יכולתה למדרכה ולהשאיר מעבר פנוי למקרה הצורך, סלידתה מאותה תרבות ישראלית המקדשת דריסה ברוטאלית של האחר בנימוקים שונים הגיחה לרגע דחוס ומעיק, אך היא דחפה אותה פנימה והזכירה לעצמה שבאה ליהנות, ואחרי הכול לא הייתה שם נפש חיה.

כעבור חצי שעה בערך חלף הרוכב הראשון, הוא היה בשנות השלושים לחייו, כובע די אידיוטי לראשו, משקפי ראייה עבים על פניו ומראה בכייני, מנוזל כזה, הוא חלף על פני רכבה על אופניו ואז עצר, הסתובב ונעץ בה מבט שהיה בו גם גועל וגם סוג של התלבטות, הדרמטיות הסופר-צדקנית הזאת הציתה גל של אלימות בתוכה, מה הסיפור של האידיוט הזה אמרה לעצמה תוך המשך הניגוב, ופנתה אליו בשיא השלווה, בקול הכי רך ואטי שיכלה למצוא בתוכה: "מה קרה, מה קרה, אז היית צריך לסטות טיפונת מהמסלול שלך… אפשר לחשוב מה קרה…" מגומגם ואדום מזעם ענה החננה: "זה שביל אופניים, זה שביל אופניים ואם הייתי שורט לך את המכונית עם האופניים שלי גם אז היית אומרת את זה נכון?" "נכון", ענתה בשלווה, "אתה לא מכיר אותי", הקרב הזה היה שלה, "אז היית שורט, יש לי הרבה שריטות על הרכב אפשר לחשוב…" (זה היה שקר גמור, היא הייתה מאוהבת ברכבה והייתה מגנה עליו גם בגופה אם היה צורך, וכל פעם שראתה בו שריטה, ולו קטנה, שנגרמה מאיזה אידיוט שלא יודע לנהוג זה עלה לה בבריאות, אבל לא משנה). כשהעלה את רגלו אל הדוושה החשמלית והחל מתרחק, הוסיפה לעברו בנחת ממקום מורכב עוד יותר: "בכל מקרה, אני מתנצלת שהפרעתי לך". "כן, בטח, בטח, ממש… ממש", סינן, ונעלם על המסלול הריק.

למרות שלוות הנפש החיצונית האירוע טלטל את רוחה, היא המשיכה להרהר בו מתוך תנועות הניקוי, בעיקר בגועל הזה שסירב עכשיו לרדת. רוח קלילה הגיע לנחמה כשמכונית די מרופטת עצרה קרוב, מקביל למסלול. הנהגת, כמו רכבה, לא ממש מטופחת, אישה חביבה, מתולתלת, בערך במחצית שנות החמישים לחייה, סוג של קיבוצניקית אולי, נראתה מעט מהורהרת כשהחלה מחנה באטיות את רכבה באופן שחוסם לחלוטין את השביל, וכששמה לכך לב פתחה את החלון ושאלה בחן: "אה… את לא תוכלי לצאת… לא?" לאחר השתהות נשמע קולה בסוג של אחוות נשים :"האמת, נראה לי שלא, אולי תוכלי קצת להתקדם, ואם לא בא לך, אז חכי שנייה אני זזה מפה, אני כבר מסיימת וממש מתנצלת…" הקיבוצניקית הרהרה רגע ושאלה: "נראה לך שאני יכולה לחנות גם שם"? שתיהן הביטו לאורך המדרכות הפנויות, "כן", ענתה השוטפת, "את יכולה". "אוקיי", ענתה הקיבוצניקית, והחלה מתקדמת לעבר חניה חלופית. השוטפת עקבה אחר המכונית וכשיצאה ממנה הנהגת,שהתגלתה עכשיו גם כבעלת מראה גברי משהו, קראה לעברה: "תודה! תודה רבה לך, אני באמת מעריכה את זה ושוב סליחה". התנועה הקיבוצית הפטירה מולה תנועה של "שטויות, הכול טוב", והמשיכה באדישות מחויכת הלאה, לרגע הייתה שם פשטות נעימה.

השטיפה עמדה להסתיים, עוד ניגוב אחד אחרון וגמרנו, קולה הפנימי סיכם את האירועים, עמדת במקום לא מוצלח, אל תעשי את זה שוב, פשוט אל תעשי את זה שוב. ידיה ארזו את הדברים לרכב כששמעה קול חריקה, מבטה התרומם ונלכד הישר במבטו, בערך בשנות הארבעים לחייו, בעל מבנה גוף איתן ומטופח, גם לו כובע אידיוטי, אם כי פחות מזה של הראשון, אוזניות לאוזניו, נייד בידו, שני מושבי ילדים, אחד קטן מלפנים ונוסף מאחור, הוא היה קצת ג'ינג'י, חצי עמד חצי ישב, מבטו נעוץ בדמותה לחלוטין מוכן לקרב. תיקון!! היא צרחה לעצמה מבפנים, תיקון! דחוף עכשיו! ובזריזות של לוחם יפני, תוך שהיא ממהרת לאסוף את אחרוני אביזרי השטיפה, פנתה אליו: "תשמע, אני מתנצלת שחסמתי את הדרך, זו הייתה בחירה לא טובה, אני פשוט רציתי לשטוף את הרכב תחת הצל, אני מתנצלת שאני מפריעה, אני זזה", היא אמרה את הדברים מעמקי לבה והתכוונה לכל מילה, אך הזר שמולה ציפה ליותר, העלה חיוך שטני ושונא על פניו ותוך שהוא מסמס משהו ואולי גם מצלם הניע לאט את ראשו מצד לצד: "לצערי, אני ממש לא סולח, ממש לא סולח…" צמרמורת קרה חלפה בשדרתה, היה בקולו רוע, רוע נקי, כזה שיכול להרוג, היא נלכדה ולא זזה, הוא סיים לרשום עוד משהו בנייד, הניח ידיו על הכידון בתנועה נקייה והחל נוסע, כשחלף על פניה אמרה לו בשקט, "לא סולח אז לא סולח…" צמד המילים הקפיא שם את שניהם לשנייה נצחית.

חודש לאחר מכן הגיע דו"ח העירייה על סך 500 שקלים בגין חסימת שביל אופניים, היא ירדה לדואר ושילמה במזומן ובדרכה חזרה התיישבה על אחד הספסלים שהעמידה העירייה לצדי השביל, השביל עמד ריק, דומם בדרכו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

  1. דנה
    מרתק וכתוב בשפה ציורית ומצחיקה
    נחמד לדעת על כשרון נוסף שלך????????????מחכה לסיפורים נוספים
    עירית

    1. הסיפור דמיוני לא התרחש במציאות. (עדיין אזרחים לא רשאים לתת דוחות לאזרחים אחרים..) התשלום מצד אחד מיותר מצד שני שכר לימוד. תודה שקראת וכתבת.

      1. מקרה די דומה קרה לי ונורא התרגזתי.השלווה שלך ראויה להערכה.

        1. קרה לך מאיזה צד? של הרוכבים או של השוטפת? ומדוע הרוגז? אם יש סערה פנימית השלווה החיצונית היא רק מסכה..

    1. מכיר את המשפט "ועשו על זה הרבה סקרים…" קצת הזכירה לי אותו התגובה שלך. תודה על ההתייחסות.

  2. איזה ספור משעשע, מחויך אולי קצת מצער… למה הדו"ח הזה!,הרשעות הקטנוניות של אנשים…. אך ראויה לציון שותפות הפעולה של 2 הנשים… אכן שעשוע סוחף,מותח במידת- מה….רוצה לחכות להמשכים….
    אגב, תמונתך- יפיפיה.

  3. איזה ספור משעשע, מחויך אולי קצת מצער… למה הדו"ח הזה!,הרשעות הקטנוניות של אנשים…. אך ראויה לציון שותפות הפעולה של 2 הנשים… אכן שעשוע סוחף,מותח במידת- מה….רוצה לחכות להמשכים….
    אגב, תמונתך- יפיפיה.

    1. טוב לדעתי להיזהר עם מילים כמו קטנוניות ורשעות הן עלולות להוביל לעיוורון, למצב בו לא רואים טוב, חומר למחשבה

  4. כל אחד יחנה איפה שבא לו
    ירעיש כמה שמתחשק לו
    יזרוק לכלוך ישר לדרך, למה מה?
    להמשיך?

    1. אינני בטוחה שזה כך רק במדינת ישראל, העיוורון לאחר הוא עיוורון לעצמי, פגיעה באחר היא פגיעה בעצמי, אינני יודעת אם אנשים מתנהגים כך רק משום ש"מתחשק להם", משהו שם הלך לאיבוד, הזדקפות קומה חיונית, אך נדמה שגם היכולת לכפוף להתקרב להסכים לראות

    1. שטיפה לבד אם יש זמן ושלווה היא אחת הפעילויות הכי נעימות שיש, מוצאים פינה שקטה כמה בקבוקי מים קצת סמרטוטים..ונהנים מהחיים.. גם חסכוני, גם אקולוגי, גם מחנך לעשיה ויוזמה, גם דוגמה נהדרת לילדים, גם פעילות גופנית, גם חוסך זמן (20 דק')

  5. סיפור תל אביבי, ישראלי, על בדיקת גבולות, על קבלה וגמישות, על התחשבות הדדית, על ערבות הדדית, על חמלה ושיפוטיות ועל כל מה שהולך בין אילו לאילו. קומפקטי ומדוייק ומעורר חשיבה ונזכר.
    תודה ששיתפת, נהנתי לקרוא!
    תמי

  6. כל כך מדייק את היהירות שעולה מרוכבי האופניים הלבושים ומצויידים בסכומים של דירה בת"א. לא יעלה על דעתם להסיט את הכידון במילימטר למען האחר, גם אם הוא ילד או קשיש. כי הם, לתחושתם, הם מזן נדיר, אחר, ספורטיבי, בריא, בלתי פגיע, הגזע העליון. ומלאכתם מלאכת קודש. באמת בלתי נסלח…

    1. אני מאמינה שלכל בני האדם יותר נעים ופורה במקום בו יש נימוסים והליכות, וכל בני האדם רוצים ושואפים להיות מאושרים, אך זה הולך לאיבוד לפעמים בדרך, כמו שביל שעדיין שם, אך אם נסתר, נדמה כי איננו
      מעודד לחשוב שהם שזורים יחד השביל ודרך הארץ.

  7. חוק הוא חוק הוא חוק. אם כל אחד יסטה מעט מן החוק בכוון שלו תהיה אנרכיה. מי שיסבול אלה הטובים והחלשים. למה ללכת רחוק. תיראי מה קורה בארץ.

    1. מזמינה לקרוא את הסיפור טיפה מעבר לסיטואציה של ניקוי רכב וחסימת שביל נאמר להפוך את הנתונים למשהו אחר.. האם באמת שמירת החוק או אי שמירת החוק זאת הבעיה? ואם כל בני האדם בעולם היו שומרי חוק בדיוק בדיוק (יפן, גרמניה) אז לא היו עולות מורכבויות כאלו בין אדם לחברו? אז האלימות הייתה נעלמת מהעולם? חוק רצוי, וחשוב, ומקדם ועוזר לכבד אני לא קוראת להפרתו.. אך לא על זה הסיפור…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים