קריירה היא לא משחק ילדים

אהבת ילד – המשכורת הגבוהה ביותר
צילום: חביבה רוטשילד

הגעתי לפסגת הקריירה של חיי לפני שמונה שנים. אני אמא במשרה מלאה, נוכחת במלוא הדרי, ללא צורך בחופשות מחלה שלא מן המניין. אני עובדת שעות נוספות ומקבלת תמורה מדהימה יקרת ערך.

אהבה. היא רבה ועמוקה. מרגשת, בלתי מתכלה. עד אין סוף, כפי שאומרת ילדת הזהב שלי. זו אכן ההתקדמות המשמעותית ביותר שאותה חוויתי במהלך השנים. לא ניגשתי למבחנים, גם לא נתנו עליי המלצות, פשוט החלטתי וביצעתי. מהלך נבון שזיכה אותי באין-ספור תובנות, צמיחה אישית ויכולת התמודדות עם משברים באופן עצמאי. ללא מאמן אישי ובלי הוצאות מיותרות.

אני מוותרת על עצמי, מדירה שינה מעיניי, חדורת מוטיבציה להגיע ליעד הנכסף אשר אינו קצוב בזמן. כל גיל ועיתותיו, שמחותיו ומשבריו. החזון קיים וחזק מתמיד, צריך רק להאמין שהוא בר-השגה. לעתים נדמה כי חוסר היכולת שחוויתי בעבר – להתקלח כשאני רוצה, סימן יותר מכל את הוויתור שלי על עצמאותי ואת חוסר היכולת שלי לעשות מה שאני רוצה בכל דקה נתונה.

זה עבר. לחלופין, בדיוק ברגע שבו אני מנסה לעצום את עיניי לשנייה, תמיד יש לה מה לשאול או לבקש עזרה, לתקן משהו שרק מבוגר אחראי יכול. הביס האחרון תמיד שמור לה, גם אם חשקה נפשי לאכול את מה שנשאר, התכניות המופיעות על המרקע שלה הן וגם ההחלטה איזה סרט לראות ומה לאכול אחרי.

ההשתטויות שלי כדי להצחיק אותה, הסבלנות הרבה לכל שאלה שלה על כל נושא ביקום, ההתעניינות האמתית שלי בכל נושא שהוא מבחינתה ברומו של עולם, אצלי לא בהכרח. מה אני לא עושה כדי שהיא תרגיש שייכת, משמעותית, מוכלת. בדיוק אותן תחושות שגם אני רוצה לעצמי.

בד בבד עם צבירת הניסיון האימהי שלי הגדלתי לעשות ולהפתיע את עצמי. לאחר תקופת הסתגלות ארוכה לדגים, אוגרים, ארנבות, חלזונות ומיני עשים ובעלי כנף, שכולם גוועו בטרם עת, הבנתי שאין לי ברירה גם הפעם. הם הלכו ובאו ואני לעולם נשארתי עם מה שלא אני באמת. ילדתי אוהבת כל יצור חי ונושם, בכל צורה וצבע. אני פחות.

לפני ארבעה חודשים הבאתי לה בהפתעה גור חתולים שהוצע לי במקרה. מעשה אצילי מצדי, חייבת להודות. ארגז החול, השערות הנושרות, יללות הבוקר, הקפיצה על השיש. גדולים עליי, יותר מכל ברנש חי ששהה אצלנו באופן זמני.

ובכל זאת, אני מרגישה שסוף סוף עליתי שלב נוסף בקריירה האימהית שלי. התמקצעתי, אני שואפת ליציבות ויותר מכול לעוד ועוד אהבה מהבת שלי, המעריכה את המאמץ הנפשי שלי בהכנסת חתולה הביתה.

ככה זה כשמתקדמים, מוכנים לשלם את המחיר, גם אם הוא נדרש לאורך שנים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

17 תגובות

  1. לדעת שעל כתפיך האחריות להכין יצור קטן לעולם ההפכפך והמורכב שבו אנו חיים.
    להיות הורה משמעותי בקל ובקשה.
    אין שיא בקריירה מקצועית שיוכל אי פעם להתעלות…

    1. הי עמית,
      כל כך מדוייק.
      התפקיד המשמעותי והמורכב ביותר בחיינו.
      אין שני לו.
      תודה.

  2. חביבה יקרה, כתיבתך נוגעת ומרגשת כתמיד ואם לא די בכך, גם לצילום יש מה לאמר…רק שימי לב: אל תוותרי על עצמך! להזכירך שבמטוס הורה קודם כל שם את מסכת החמצן על עצמו ורק לאחר מכן על הילד.

    1. אייל יקר,
      ממשיכה ללמוד מהגיגייך המלומדים .
      ההארה שלך במקומה, מחדדת באור המיוחד שלך את היותנו גם לעצמנו. כל כך חשוב.
      תודה.

  3. רק מי שכתיבתו היא מופת,יכול לתאר כמוך את ההורות. יישר כוח,המשיכי להנעים את זמני בפנינים כאלו!

    1. אורנה יקרה,
      תודה רבה מקרב לב על המילים והחיבור שלך לכתוב.
      מופת זה התחום שלך בעיקר, להזכירך.
      מעריכה מאד:)

    1. תודה נחמה.
      מאמינה שלא מעט הורים יכולים להזדהות.
      ואם את גם כן – אשרינו!
      המון תודה.

  4. אוהב מאוד את תפיסת ההורות כפסגת קריירה. וגם אם לא פסגה, לחלוטין קידום. וכמובן, את ההקבלה להשקעה ולתמורה – שעות נוספות תמורת אהבה שאין לה שיעור. זה יפה, וגם נכון כל כך; זו העבודה הכי שוחקת והכי מתגמלת שתהיה למי מאיתנו. זו גם העבודה הכי ראויה ומשמעותית כנראה (להוציא, כמובן, הג'וב שלי בעיתון שבאמצעותו אני מציל את העולם. כן, קוראים לי קלארק קנט הישראלי). בקיצור, טקסט מצוין.

    1. רענו יקר, מורי ורבי:)
      תודה על ההתייחסות ותשומת הלב.
      הסבת לי אושר רגעי שישאר לעד.
      לומדת מהערותייך, תובנותייך, כתיבתך מאירת העיניים. כל כך אמיתית, כה מחוברת.
      המון תודה.

  5. חביבה
    כאב לילדים וסב לנכדים
    אין קריירה שמתגמלת יותר
    אכן יפה כתבת והבעת רגשות

    1. הי מיכה,
      אכן צודק.
      מי כמוך יודע ומבין מהי משמעותה של קריירה אבהית וסבאית, ארוכת שנים. תודה מקרב לב.

  6. כתיבתך מדויקת, מרגשת ומעוררת הזדהות והערצה! אכן האימהות היא פסגת הקריירה. אין לה תחליף, הן מבחינת הסיפוק הן מבחינת התגמול. ההשקעה כדאית ובעלת רווחים מידיים ולטווח הרחוק:) ואנו, עוקבייך במדיות השונות, עדים לתשואות יום יום… אך הוויתור על עצמך איננו מחויב המציאות ואיננו טוב לטווח הרחוק, אז נא לחשב מסלול מחדש… 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה