סבא וסבתא – עוגן של אהבה

בשיח הציבורי מדובר לא מעט על ניכור הורי בין הורים גרושים, אך לעיתים תופעה דומה, גם אם בעוצמה אחרת, עלולה להתרחש דווקא בתוך המשפחה המורחבת. שם, מתחת לפני השטח וברקע של חיי היומיום, היא מתנהלת בשקט – דרך משפטים קטנים, מבטים או הערות "אגביות" – אך השפעתה על עולמו הרגשי של הילד יכולה להיות משמעותית מאוד.

סבתות וסבים הם נכס רגשי עצום בחיי נכדיהם; הם מעניקים אהבה שאינה תלויה בדבר, תחושת שייכות בין-דורית, מסורת, זיכרונות ויציבות. פעמים רבות הם גם מהווים מרחב פחות שיפוטי מזה של חיי היומיום של הילד. דווקא משום כך, למילים שלהם יש משקל רב במיוחד בעיני הנכדים – לעיתים אפילו יותר ממילותיהם של ההורים עצמם.

רוב הסבים והסבתות מקפידים שלא לערב ילדים במחלוקות המשפחתיות בין המבוגרים. אך לעיתים, מתוך כאב, תסכול, דאגה או פשוט חוסר מודעות, נשמעות אמירות כמו: "אמא שלך שוב מאחרת", "אם אבא היה מקשיב לי, הדברים היו נראים אחרת" או "אני לא מבינה למה אמא שלך מתנהגת ככה". לעיתים הביקורת אינה ישירה, אלא עוברת דרך רמיזות חוזרות, אנחות כבדות, הרמת גבה או שתיקה רועמת – שגם הן "מדברות" אל הילד בעוצמה רבה.

המבוגר אולי חווה את הדברים כפריקת תסכול רגעית או כשיתוף רגשי לגיטימי, אך הילד, שנמצא עדיין בתהליך בניית תפיסת עולמו הרגשית והחברתית, אינו יודע לסנן את המידע באותו אופן. עבורו, ביקורת על ההורה היא לא רק ביקורת על אדם אחר – היא פגיעה אפשרית בדמות שממנה הוא עצמו ניזון רגשית, שואב ביטחון ומעצב את זהותו.

כאשר ילד שומע דמות משמעותית כל כך עבורו מבקרת את אחד מהוריו, הוא עלול להיקלע למלכוד פנימי מורכב ומטלטל: בלבול בין נאמנויות, ניסיון "להגן" על ההורה המבוקר, או לחלופין התרחקות רגשית ממנו כדי לא להרגיש קרוע. לעיתים מופיעה גם תחושת אשמה: "אם אני אוהב את אמא, האם אני בוגד בסבתא?" או להפך. כך נוצר עומס רגשי שאין לילד כלים לשאת.

יציבותו הרגשית של הילד נשענת במידה רבה על הידיעה שהמבוגרים בעולמו אינם מתחרים על ליבו ושהוא אינו נדרש לבחור צדדים, אלא רשאי לאהוב את כל בני משפחתו ללא תנאי וללא מבחני נאמנות.

תפקידם החשוב של סבים וסבתות אינו להיות שופטים של ההורים, אלא לשמש עוגן של אהבה וקבלה עבור הנכדים. הם יכולים וצריכים להיות מרחב שבו הילד נח מהמתחים של עולם המבוגרים, ולא מקום שבו המתחים הללו מקבלים ביטוי נוסף.

גם כאשר קיימות מחלוקות אמיתיות וכואבות בין המבוגרים במשפחה, באחריות של המבוגרים להשאיר את הילדים מחוץ לזירת הקונפליקט. שיחה על קשיים בין מבוגרים יכולה להתקיים, אך לא דרך עיניו של הילד ולא דרך ליבו.

לפני שאומרים מילה ביקורתית על הורה בנוכחות ילד, כדאי לעצור לרגע ולשאול: האם האמירה הזאת תורמת לעולמו הרגשי של הילד? האם היא מחזקת אותו או מעמיסה עליו נאמנות כפולה? והאם הייתי רוצה שמישהו ידבר כך על בני או בתי בפני נכדיי?

ילדים זקוקים למשפחה שבה המבוגרים אינם מושלמים, אך משתדלים לשמור זה על כבודו של זה. זהו אחד היסודות השקטים אך המשמעותיים ביותר בבניית ביטחון רגשי. כאשר הילד מרגיש שמותר לו לאהוב את כולם, בלי לבחור צד – הוא יכול פשוט להיות ילד.