שלוש שעות ביום

פעילות גופנית היא ביצוע תנועה ומשחק הכרוכים במאמץ של השרירים הרצוניים, של מערכת הלב והדם ושל מערכת הנשימה. כתבה זאת תנסה לענות בקצרה על שלוש שאלות: לכמה פעילות גופנית זקוקים ילדים? למה הם זקוקים לכמות הפעילות הזאת? ואיך ניתן לספק להם את הפעילות הנחוצה?

אז כמה? איגוד רופאי המשפחה בישראל מתבסס על המלצות גוף מקביל לקידום רפואה מונעת בארצות הברית (USPTF) וממליץ על כשלוש שעות פעילות גופנית סדירה של ילדים בכל יום מגיל שנתיים ואילך. מגיל ארבע ואילך אחת משלוש השעות האלה צריכה להיות מוקדשת לפעילות עצימה יותר, כזאת שיש בה ריצה, קפיצה והפעלת כוח. לא מדובר בשלוש שעות רצופות, אלא בחלוקה לאורך היום – במסגרות החינוכיות, שצריכות לתת את חלקן היחסי, ובמסגרות של אחר הצהריים – בצהרונים ובחוגים, בבית ובפעילות בגן המשחקים ובמרחבים פתוחים בטבע ובפארקים.

למה? לפני 40 שנה לא הייתי כותבת כתבה מעין זאת. פעילות גופנית נחשבה לצורך שאי אפשר בלעדיו. למרות קיומה של הטלוויזיה, שכבר החלה לנגוס בזמן הפעילות הגופנית, עדיין היה לילדים זמן חופשי להתנועע. כיום העיסוק של הילדים ב"טכנולוגיות גוזלות זמן" – כמו טלפונים חכמים, מחשבים לסוגיהם ואין ספור ערוצי טלוויזיה, כל אחת מהטכנולוגיות לחוד וכולן יחד – גוזל את הזמן שהיה צריך להיות מוקדש לפעילות גופנית. במקביל להתמכרות לעולם הווירטואלי, גדילתם של הילדים והתפחותם בעולם הממשי ממשיכים להיות הדרגתיים ולצרוך פעילות גופנית כדי לבנות תשתית בריאה ולהגיע להתפתחות מלאה ולתפקוד משמעותי בחברה.

לפעילות הגופנית יתרונות רבים ותפקידים רבים בתהליכי הגדילה של הילדים:

היא מסייעת למניעת השמנת יתר ומחלות כרוניות אחרות הנובעות משילוב של תזונה לא בריאה ולא סדירה והעדר פעילות גופנית. תופעות אלה מופיעות כבר בגיל הצעיר ומשפיעות על הבריאות לאורך החיים. הפעילות הגופנית, במיוחד האינטנסיבית והעצימה, מסייעת למניעה באמצעות תהליכים פיזיולוגיים המתרחשים בזמן מאמץ גופני ובעזרת תהליכים פסיכולוגיים של הערכה עצמית ופיתוח אכפתיות לאופן שבו הגוף נראה ומרגיש.

היא מאפשרת לרכוש תנועות בסיסיות כמו דילוג, גלגול, התקדמות, טיפוס, כדרור ובעיטה, הנרכשות מתוך חזרה והתנסות חופשית בגיל הרך ומהוות בסיס הכרחי ללמידה של מיומנויות מוטוריות מורכבות בגילים הבוגרים יותר.

היא מסייעת להתאים את חוזקם של השרירים ואת גמישותם לתהליכי הגדילה הטבעיים. כאן חשובים במיוחד שרירי הידיים והשרירים המקרבים של הרגליים, שאינם מופעלים כחלק מהתפקוד היום-יומי ויש להוביל את הילדים להפעלתם. זה יכול להיעשות בהצעות ישירות לתנועה או בסביבה המאפשרת פעילויות, כמו טיפוס בדרכים מגוונות (בסולם, בחבל ובמוט), בתלייה בדרכים רבות ובהזדמנויות אחרות להעברת משקל לידיים.

הפעילות הגופנית מחזקת את עצמות הגוף בזמן הגדילה על ידי הפעלת מסת הגוף על העצמות, והיא מחייבת התנסות בפעילויות של העתקת משקל הגוף על האיברים שבדרך כלל לא מופעל עליהם עומס.

היא עוזרת לפתח התמצאות במרחב, וזאת מאפשרת לילדים לפתח עצמאות במרחב שבו הם חיים ומתפקדים בין בני אדם אחרים, חפצים ומתקנים, ובגיל בוגר יותר להגיע ליכולת לקרוא מפה ולנווט. זאת בעזרת התנסות בסביבות פתוחות וסגורות, גדולות היקף וקטנות היקף, ביחס לחפצים ולמתקנים שונים ותוך חיבור בין מלל למרחב והתנסות בו.

ולא רק במרחב אלא גם בזמן – פיתוח התמצאות בזמן מאפשר לילדים להפוך את הזמן המופשט למשהו מובן ומוחשי עבורם. ההתמצאות בזמן מתפתחת בעזרת ביצוע תנועות במהירויות שונות, משקלים שונים, מקצבים שונים וחיבור ההתנסות למלל.

פעילות גופנית מאפשרת לשכלל את ויסות הכוח, המאפשר לאמוד נכון את הכוח הדרוש לפעולה, לבחור את האיברים המתאימים ואת הכיוון הנכון ולהשקיע את הכוח שנאמד. זאת בעזרת התנסות בתנועה עם חפצים בעלי משקל שונה ותוך התנסות בקליעה למטרה.

היא כוללת תרגול של עיכוב תנועה ושליטה ביציבתיות, המאפשר פיתוח הדימוי המנטלי של התנועה ושכלול הזיכרון המוטורי בעזרת התנסות בעצירת תנועה, בפעולות התובעות איזון ובשליטה בתנועה האטית.

היא תורמת לפיתוח ידע ומודעות לתנועה, המאפשרים לבחור תנועה לפי צורך. זאת בעזרת תנועה והעברה של חוויות ההתנסות בתנועה לממדים שאינם תנועה, כמו דיבור, ציור, נגינה ופיסול.

הילדים המתעמלים מפתחים הערכה ליכולת התנועה וביטחון עצמי להעז, ואלה מבטיחים שהילדים ימשיכו ויתנסו בתנועה, יאהבו להתנועע ויתנסו בפעילויות חדשות המזמדנות בדרכם. זאת בעזרת סביבה שכל הזמן יש בה אתגרים ברי השגה.

עוד יתרון הוא פיתוח היכולת לשתף פעולה עם אחרים, המגדילה את הסיכוי ללמוד מאחרים ובעזרתם ונותנת כלים לעשות זאת. יכולת זאת מתפתחת באמצעות יצירת מצבי תלות שבהם הילדים נאלצים להתנסות יחד תוך תנועה.

הפעילות הגופנית מסייעת בלימודים אקדמיים – קריאה, כתיבה, חשבון ומדע – בעזרת חיבור למציאות פיזית שניתן לפעול בתוכה ובעזרת הפעלת חושי התנועה, המגע, המישוש ושיווי המשקל, נוסף לחושי הראייה והשמיעה הפועלים בפעילויות הווירטואליות.

אז איך מפעילים את הילדים? ההורים אחראים לסיפוק הצרכים הבסיסיים של ילדיהם ולכך שילדיהם יפעלו שלוש שעות ביום לפחות. לכן, עליהם לוודא מהי הפעילות הגופנית שהילדים עושים בגן הילדים ובבתי הספר, בשיעורים ובהפסקות, ומהו משכה; להשתדל לאפשר לילדים ללכת ברגל אל הגן או אל בית הספר ולחזור משם ברגל; לצאת יום-יום לגן המשחקים, לנסיעה באופניים ולמשחק בגן או פארק סמוכים. על ההורים לחשוב על דרכים לאפשר לילדים פעילות גופנית בתוך הבית, למשל מזרן על הרצפה המאפשר גלגולים, מרחב ללא רהיטים המאפשר לנתר מעל חפצים, להגדיר רהיטים שניתן לטפס עליהם בלי להזיק, למתוח מתח מתפרק על אחת הדלתות וכדומה.

כדאי לצאת לטבע בסוף השבוע, ולא רק לפיקניק אלא גם להליכה ברגל, לניווט משותף ולפעילות גופנית במתקנים ממוסדים ובטבע החופשי. הורים שעסוקים בשעות אחר הצהריים צריכים לדאוג למטפלת שלא רק מאכילה את הילדים, אלא גם יכולה גם לקחת אותם לגן המשחקים או לשלוח אותם לחוגי ספורט (אך לוודא שהגיעו לידיים מקצועיות וחינוכיות).

לבריאות.