מהו חוג תנועה איכותי?

המונח חוג-ספורט, השגור בפי כול כמתאר חוגים שבהם מתקיימת פעילות גופנית, הוא מונח המטשטש הבחנה בין שתי גישות. האחת מטרותיה הן טיפוח רוח תחרות, איתור ספורטאים מצטיינים וחינוכם לעתיד, ולכן השם חוג-ספורט מתאים לה ככפפה ליד. השנייה מטרותיה הן בריאות, שיפור היכולות הגופניות של הילדים, הרחקתם מהישיבה מול הטלוויזיה והמחשב, כל זאת מתוך תחושת כיף והנאה והיא ראויה לשם אחר, אכנה אותה בשם חוג-תנועה. ההבחנה הזו חשובה כיוון ששתי הגישות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, אף ששתיהן מציעות לילדים תכנים מוטוריים כמעט זהים: משחקי כדור למיניהם, תנועה והתעמלות, מחול וריקוד, אומנויות לחימה, שחייה וכדומה.

במאמר זה אתמקד בחוגי התנועה. אנסה להסביר בקצרה: מדוע חשוב לשים לב לאיכותו של חוג התנועה? מה מקומו של מדריך החוג בקביעת איכותו של החוג? ואיך אנחנו ההורים יכולים לוודא ששלחנו את ילדנו לחוג המתאים? מהאמור בהמשך יהיה ניתן להבין מדוע שתי הגישות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

מי שחושב שפעילות גופנית ומשחק הם תמיד בחזקת כיף, ושבחוג הילדים פועלים ומשחקים ודי בזה כדי לאפשר להם בילוי טוב של אחר הצהריים, טועה. לפעילות גופנית בתוך קבוצה יש השפעה משמעותית לא רק על היכולות הפיזיות, אלא בעיקר על הביטחון העצמי ועל התפיסה החברתית של הילדים הלוקחים בה חלק. ההשפעה הגדולה נובעת מכך שהפעילות הגופנית שכל ילד מבצע חשופה לגמרי לאחרים. כלומר, כל משתתפי החוג רואים אלו את אלו על הצלחותיהם ועל כשלונותיהם, מחקים זה את זה, משתפים זה את זה, נוגעים זה בזה במהלך השיעור ומדברים זה לזה לא רק במילים אלא גם בשפת הגוף.

חשיפות זו יוצרת מצבי תלות בין הילדים בשני אופנים: האחד, תלות ישירה, שמשמעותה שהקבוצה לא יכולה לעמוד במשימה אם אחד הילדים לא מצליח לבצע את חלקו במשימה. למשל, כשילד אחד לא הצליח לתפוס כדור, כל הקבוצה נכשלה במשימה של העברת הכדור ברצף; השני,  תלות עקיפה. הילדים מחזיקים בידע רב על הכישורים ועל האפשרויות של חבריהם לפעילות. ידע זה יכול לשמש להתקרבות חברתית, אך הוא גם עלול להוביל לפגיעה, כמו ליחס של דחייה, להעברת תחושות כישלון, לנקמה ולאלימות. לכן, אין די בהשקעה כספית בחוג שיש בו פעילות גופנית ובדאגה להבאת הילד או הילדה לחוג ולאיסופם הביתה. חשוב לוודא שילדינו הגיעו למקום איכותי, שיבטיח שמתרחשת למידה חיובית בסביבת למידה תומכת.

איכות החוג לא תלויה בנושא החוג או בענף הספורט שבו הוא ממוקד. כל תחומי הפעילות הגופנית ראויים לבחירה. הכול תלוי במדריך או במדריכה של החוג! למדריכים מקום מרכזי בקביעת איכות החוג. הם האחראים ללמידה שמתרחשת, לאווירה בקבוצה, למותר ולאסור, להגדרת ההצלחה, לאופן שבו הילדים שופטים זה את זה ולהיווצרותה של אלימות בין הילדים.

מדריך או מדריכה טובים:

• הם בעלי ידע מעשי בנושא או בענף הספורט שאותו הם מלמדים. זאת גם כדי שתתרחש למידה משמעותית המרכזת את הילדים סביב מטרת הלימוד, וגם כדי שיעמדו לרשותם דרכים רבות להוביל את הילדים להצלחת הלמידה.
• קובעים כללי התנהגות ושומרים עליהם בסבלנות, במאור פנים אך בהתמדה ובלי לוותר!
• מעמידים במרכז עבודתם את ההתחשבות בשלמות הגופנית והנפשית של הילדים, ומבטיחים להם חוויה חברתית חיובית. הם לא מעמידים במרכז את הניצחון או את ההופעה בסוף השנה.
• מציבים אתגרים אישיים וקבוצתיים שניתן לעמוד בהם, כתחליף למצבי השוואה ותחרות בין הילדים. נכון שהפעילות הגופנית מושכת לתחרות, אך חשוב לזכור שזו מובילה לפגיעה חוזרת ונשנית בחלשים ובמפסידים. על המדריכים לדאוג לכך שאם מתקיימת תחרות, אין במהלכה משמעות בלעדית לתוצאות הסופיות, ועיקר ההצלחה נמדדת בקריטריונים לימודיים, חברתיים וערכיים (אופן הביצוע, התחשבות באחר, נטילת אחריות, יכולת לוותר ועוד).
• מעודדים את הילדים להתנסות שוב ושוב, כי הכישלון הוא תהליך חיובי הפותח דרכים ללמידה הבאה.
• מעודדים את הילדים להיות יצירתיים ולפתור בעיות, למשל להעלות רעיונות משלהם לפעילות ולמשחק, להחליף כללים ולהצליח לשמור עליהם, להציב לעצמם אתגרים ריאליים.
• יוצרים "תנאי מגע" חברתיים חיוביים, שבהם המדריך עצמו רואה בחוג הזדמנות לתהליכים חברתיים המקרבים ומחזקים את הילדים; הילדים מתנסים בתהליכי שיתוף פעולה רבים; לכל ילד יש הזדמנות לפגוש כל אחד מהילדים האחרים המשתתפים בקבוצה.

כיצד נוודא ששלחנו את ילדנו לחוג המתאים? גם כאן אנחנו ההורים האחראים האמתיים, ועלינו לפעול בכמה צעדים לפני שאנחנו מכניסים את הילד לחוג, בשיחה ישירה עם מדריך החוג ובמהלך השתתפות הילד בחוג.

לפני הכניסה לחוג כדאי לבחור עם ילדנו כמה אפשרויות של חוגים. אפשר לנסות ללמוד מאחרים דרך שיחות ובאמצעות האינטרנט אם המדריך טוב, ובעיקר אם אכפת לו מהילדים או שהוא מרוכז בהכנות לתחרויות או להופעות.

בשיחה עם המדריך אפשר לשאול אם יש בידיו תעודת מורה לחינוך גופני? זה עדיין לא מבטיח שהוא מורה טוב, אך היותו בעל תעודת הוראה מעלה את הסיכוי שיש בידו הכלים הפדגוגיים לדאוג לילדים ולשים בצד את התוצאות. עוד אפשר לשאול מהי מטרת החוג. אם התשובה כוללת "ללמד להתחרות", אל תתביישו להקשות ולשאול מה קורה למי שחלש. שאלות נוספות – איך אתה דואג שילדנו לא ייפגע? שלא תהיה אלימות?

במהלך הזמן שבו ילדנו משתתף בחוג כדאי להתייחס בכובד ראש לסימנים מדאיגים אצל הילד או הילדה, כמו חוסר רצון להשתתף בחוג, עצבנות בסיום המפגשים, העדר קשירת קשרי חברות בתוך החוג. כמו כן, חשוב לשבת ולצפות בשיעורים אחת לכמה שבועות ולהקשיב לדברי המדריך, לבדוק אם הוא מעודד שיתוף פעולה, מעודד כל ילד בתורו, מדגיש את ההתנסות על פני התוצאה, דואג שכל ילד ייפגש עם ילדים רבים ולא מסתפק בבן זוג קבוע.

לסיכום, תפקידנו כהורים לא מסתיים בדלת הכניסה לאולם או בשער המגרש. מוטל עלינו להגדיר עם הילדים את ציפיותינו ואת ציפיותיהם מהחוג, להחליט אם אנחנו מתכוונים לחוג-תנועה, ואם זה מה שבחרנו – לוודא שזה אכן מה שילדנו זוכה לו.