בעקבות העלייה בשיעורי האינפלציה והריבית וההרעה במצב הכלכלי, מן הראוי לדון שוב בחגיגת בר/בת המצווה שהפכה לעול על משפחות לא מעטות. מהו הרציונל של האירוע ומדוע מתבקש שינוי?
טקסי בר/בת המצווה הם חדשים יחסית במסורת היהודית ואינם מוזכרים במקרא. טקס החניכה בנושא גיל מצוות היחיד המוזכר בתורה הוא טקס ברית המילה של ישמעאל בנו של אברהם אשר נימול בהיותו בן 13: "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ–אֵת, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (בראשית יז, כה). במשנה מצוין גיל 13 לבנים וגיל 12 לבנות כגיל קבלת עול מצוות: "בת אחת עשרה שנה ויום אחד, נדריה נבדקין; בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריה קיימין, ובודקין כל שתים עשרה", וכך לבנים) סדר טהרות, מסכת נידה, פרק ה, יט-כ).
במאות ה-6–10 לספירה החל מנהג העלייה לתורה בבית הכנסת ביום הולדת 13. עדות ראשונה לחגיגת בר מצווה מקורה בקהילת וורמייזא במאה ה-13, שם מוזכרת לראשונה קיומה של חגיגה עם הגיעו של הבן לגיל מצוות. לכבוד חגיגה זו נקנה בגד חדש לבן ונערכה סעודה מעוטת משתתפים בבית הכנסת בשבת שבה עלה הבן לתורה.
רק בראשית העת החדשה התקבל והתקבע מנהג סעודת המצווה, תחילה באשכנז ואחר כך גם בארצות המזרח. בסוף המאה ה-19 נוספו גם טקסים ומסיבות לבנות מצווה. חגיגה קבוצתית ראשונה לבנות נערכה בשנת 1866 בדנמרק, שכללה גם בחינת הבנות בלימודי קודש.
ומה קורה בימינו?מיום הולדת משודרג הכולל גם עלייה לתורה, עברנו לתהליך שדומה להפקה של חתונה. מִסעודה קלה בבית הכנסת עברנו להפקת אירוע מוחצן ומושקע באולם שאליו מוזמנים מאות קרואים, הכולל קבלת פנים, טקסים, הופעות של אומנים, צילומים, מזון עשיר וכדומה, ובגדים חדשים נקנים לכל המשפחה. עלותו של אירוע כזה יכולה להסתכם ברבבות שקלים ואף יותר.
המנהג הראוותני הזה הולך והופך לנורמה. השאלה הנשאלת היא נורמה של מי? של ההורים? של הסביבה התרבותית? או שמא של בת/בר המצווה? אלו האחרונים רואים את החגיגות והאירועים של חבריהם, ולוחצים על ההורים שיממנו עבורם אירוע דומה. כאמור, הנורמה החברתית מכתיבה את אופי האירוע. להורים, שבהרבה מקרים איבדו את תפקידם כמחנכים, אין מה לעשות והם משתפים פעולה עם ילדיהם. אולם כאן מתעוררת בעיה, במקרים רבים הנורמה לא מביאה בחשבון את המצב הכלכלי של המשפחה, היא "מנצחת אותו".
מה, אם כן, מצופה ממשפחה לעשות היום? כיצד על ההורים לנהוג לנוכח הנורמה החברתית שהשתרשה בציבור ולנוכח הדרישות/רצונות של ילדיהם?
האמרת המחירים והעלאות הריבית התכופות דרדרו את מצבן הכלכלי של משפחות רבות, והפרוטה בכיסן הולכת ופוחתת. לנוכח האילוצים שהמצב הכלכלי כופה, מתבקשת המסקנה הבלתי נמנעת שאי-אפשר להמשיך ולהתנהל כתמול שלשום. כל בני הבית, ולא רק ההורים, נדרשים להבין ולהפנים את המצב. נדרשת כאן גישה נחושה ותקיפה יותר של ההורים תוך הנמקת החלטותיהם ותוך שכנוע הנערים והנערות שאין זה הזמן המתאים לאירועים מפוארים ויקרים ואין כל היגיון בלקיחת הלוואות לצורך הפקת אירוע גדול, או מימונו על חשבון צרכים חיוניים של המשפחה. צריך להסתפק באירוע צנוע יותר שעלויותיו נמוכות משמעותית, שיתקיים, למשל, בבית הכנסת, וגם בכיתה או בבית המשפחה.
הפקה עצמית של אירוע בר/בת מצווה טומנת בחובה אפשרות להפוך את האכזבה הצפויה של הנער/הנערה למעלה וליתרון. אפשר להציע להם להפיק את האירוע בעצמם, כמובן בעזרת ההורים או החברים. ההפקה העצמית של האירוע צפויה דווקא לאתגר אותם, ולאפשר להם להשקיע בו את כל כישרונם, זמנם ומרצם, מה שצפוי לתרום לאישיות ולביטחון העצמי שלהם, ובנוסף לגרום לכך שגם הם וגם המוזמנים יזכרו את החגיגה לאורך זמן. זאת בשונה מאירוע גרנדיוזי אך שגרתי המופק באולם, ונשכח לאחר ימים אחדים.
"הורגים כאן חמש ציפורים במכה אחת" – מקטינים מהותית את עלויות האירוע, לא גורמים אי-נעימות למוזמנים שנאלצים בדרך כלל להקצות לצורך מתנות כספים שאין להם, מגדילים את אחריותם של בני הנוער על ידי שיתופם במצב הכלכלי של המשפחה, יוצרים אירוע מהותי שייזכר לטובה לאורך זמן, והחשוב מכול – מחזקים את תובנת המשפחה שצריך לחיות ממה שיש ולא לפי נורמות.
36 תגובות
צריך לחיות ממה שיש ולא לפי נורמות,זה הקו המנחה שצריך להיות בכל תחומי החיים,יפה כתבתה חברי ישראל
תודה מר קלר
ישראל בוקסר מאיר בזרקור רב עוצמה על תופעה שהפכה נחלת הכלל . אכן, לכל אחד ואחת מאיתנו נגיעה בתופעה זו וטוב עשה הכותב שמיקד את הנושא והעלה אותו במלוא חומרתו.
תודה מר גולדפינגר
כל הכבוד על ניתוח מקיף ומעורר ההשראה שלך את היבטי החינוך של הנוער
תודה מר חלפון
YISHAR KOAH
תודה לתגובה
יפה ישראל . נגעת בנקודה מעניינת וחשובה.
ההורים צריכים לוותר על ה ״שופון״ שגולש לתחומי המותגים והניראות, וכמו שכתבת; למצוא תוכן ערכי אלטרנטיבי.
תודה מר לוי
מאמר מצויין, השכלתי על ההיסטוריה ותחילת הדרך. וגם פה המצב הכלכלי של המדינה ויוקרה המחיה משפיע גם על אירוע חשוב בחיי נער .
תודה אבי
קראתי. אהבתי את הרישא של המאמר : התהליך ההיסטורי של צמיחת טקסי בר המצווה. חדש בשבילי.
החגיגות של בר/בת המצווה הן לא הבעייה. על זה אני יכול לסלוח. אבל, זה מתחיל הרבה הרבה לפני . מספיק לגלוש ברשתות החברתיות השונות ולראות , כמה הן מוצפות בצילומים מקצועיים של חגיגות גרנדיוזיות של זאטוטים. Mission Impossible .
נהנתי לקרוא את הכתבה .
כתבה מצוינת לתקופה כלכלית קשה. זה יכל להאיר לאנשים את העניים ,
כל הכבוד ישראל
תודה רבה מר כדורי
חשוב מאד לתכנן את כלכלת הבית בהתאם להכנסות. יש רצוי ויש מצוי (מציאות)
תודה רבה יהודית
כל כך נכון תיארתה את ה״ מחול החגיגות״.
חובה לחגוג את המצווה, כל השאר זה בונוס שכל אחד ואחת צריכים לחגוג לפי יכולתם, אם בכלל.
תודה צופי
מאמר מצוין. הבעיה היא שכל הדבר הזה הוא דבר ריגשי ולא דבר ניזקק או לוגי. אולי המאמר ישפיע על כמה אנשים לא להגזים . אבל זה אולי מאד גדול.
תודה זיגי. אכן הצדק בדברך
ישראל יקר,
הבאת נושא לדיון חשוב מאד בתקופה שהכלכלה במשק הבית מעיקה, המסיבות הגרנדיוזיות נולדו בעידן ה"שופוני", אותי לימדו שבר מצוה מציינים בעליה לתורה בבית הכנסת
נהנתי לקרוא את הכתסה כמה היא נכונה ומתאימה לתקופה כלכלית קשה .הלוואי וצאיר את עיני כולם .תבורך.
לאה
תודה לאה יקרה
בת המצווה הפך לאירוע שפרץ את כל הגבולות של הטעם הטוב. הגיע הזמן לחזור לשפיות. טוב שבחרתם להעלות את הנושא הזה.
תודה לתגובה שלך גב' גזית. אכן צדקת
אפשר להשיג מטרות – למשל
זה נשמע טוב יותר ומחנך לאנושיות
שלום,
תודה לתגובה. ההערה נכונה.
זה מטבע לשון כמו "טוב ציפור אחת ביד מאשר עשר על העץ.
בעתיד אשנה המינוח.
יום טוב
אני בעד חגיגות בת מצווה, אבל לא תצוגות אופנה יוקרתיות במחירי ענק, ולא עם שף שכל נגיעה שלו עולה הון, ואומן שלוקח לעשרה דירים פי עשר מהמדכורת של אבי המשפחה
תודה לתגובתך גב' מלכה
אני הייתי מתייחס באותה מידה ובאותו כיוון גם לחתונות
אמת ויציב מר הנדל
הבעיה איננה רק הכסף
הניראות
הלבוש החושפני באירוע כה חשוב
הזרקות הבוטוקס
הריקודים המתגרים
וכדומה
תודה לתגובה י
הכמות הגדולה של התגובות מצביעה על כך דמדובר בסוגיה שבה רובנו מעורבים.
תודה לתגובתך הנכונה גב׳ דגני