שקרנים

על קמפיין חסר רגישות
לימור בר און

אילו כמויות של טמטום וקהות חושים נדרשות כדי להעלות בימים אלה קמפיין שנועד להגביר את מודעות ההורים לעובדה שהילדים שלהם שקרנים, נכלוליים, שתיינים, מסוממים, חסרי אחריות וונדליסטים. המשרד לביטחון פנים הוא שהעלה את הקמפיין האווילי הזה, והג'ינגל נפתח בקול גברי – שמנסה לשדר לנו אחריות, סמכותיות ואמינות – ומבטיח לתרגם עבורנו את השקרים שהילדים שלנו מספרים לנו. אב שואל את בנו הנער שאלה תמימה: "מה עשיתם אתמול בערב?", והתשובה – שהלכו לשחק כדורגל, זוכה ל"תרגום הסימולטני" הזה: "נפגשנו במגרש כדורגל בשביל לשתות אלכוהול. השתכרנו והלכנו מכות". קריין פסקני קובע מיד לאחר מכן ש"בני נוער שותים אלכוהול, משתכרים ומאבדים שליטה על מעשיהם". ממש כך, באופן גורף וחף מכל הסתייגות. כמובן יש גם גרסה נשית לג'ינגל, הרי רשות ממשלתית מחויבת להתייחסות מגדרית שוויונית, והיא קובעת שבנות הן שקרניות כמו הבנים בדיוק, אבל הן לא הולכות מכות אחרי שתיית אלכוהול אלא רק מאבדות את ההכרה.

לבד מהקביעות הגורפות והמקוממות באשר לאופיים של בני נוער באשר הם, הקמפיין הזה מציג חוסר התמצאות קשה במרחב הציבורי. בימים אלה של תחילת הקיץ גועשת הארץ ממקרי רצח של בני נוער יהודים וערבים, ללא הבדל גזע, דת ומין. על לא עוול בכפם. לא משום שהשתכרו או גילו חוסר אחריות, לא משום ששיקרו למישהו, חלילה. גם לא למוקד 100 של המשטרה (מישהו בדק את מנת האלכוהול בדם של המוקדנים…?) שלא תפקד בזמן שהנער החטוף גיל-עד שער גילה יוזמה ותעוזה יוצאות דופן והאמין ששיחת הטלפון עשויה להציל את חייו. אז דווקא עכשיו המשרד לביטחון פנים בחר לומר לנו שהילדים שלנו שקרנים?

מי הגאון הפרסומי שהחליט לשזור קמפיין רדיו שמשמיץ בני נוער ופוגע בהם כל כך בין ראיונות רדיופוניים עם בני משפחות שער, יפרח ופרנקל ולצד כתבות חקרניות המשמיעות שוב ושוב את שיחת הטלפון המצמררת למוקד 100? כמה מנותק מהלך הרוח הציבורי אפשר להיות?

וכן, די ברור שהקמפיין הזה ניסה לתת תגובה ממשלתית הולמת לסטטיסטיקה שמצביעה על עלייה במקרים של מעורבות בני נוער בפשיעה בחודשי הקיץ. והוא בוודאי נולד לפני חודשים ארוכים, אם לא שנים. אבל מי שהגה את הקמפיין הזה והחליט להוציא אותו לאור דווקא עכשיו, הוסיף חטא של עיתוי אומלל על פשע של מסר רע בכל עת.

כלל ידוע הוא שכדי שמסע פרסום לשינוי התנהגות יהיה יעיל, על אוזני הציבור להיות כרויות למסר שהוא מעביר. אסור לו להרגיז קהל רחב מדי או לפגוע בו. הוא צריך לנצל רגש ציבורי קיים. נדמה שאף אחד לא יצליח לשכנע אותנו עכשיו, כששוטרים במוקד מתרשלים בתפקידם וכשמשרתי הציבור מספרים מעשיות על שיחת חירום שאי אפשר להבין ממנה דבר, שבני הנוער הם הם השקרנים מבינינו. שמישהו ייתן הוראה לגנוז את הקמפיין המיותר הזה.

**

לימור בר און היא יועצת אסטרטגית ומרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. לשעבר ראש מטה שרת התרבות והספורט, שותפה ב"ארד תקשורת" ומנהלת המחלקה לקמפיינים פוליטיים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים