כיצד תנועה של הגוף תורמת ללמידה (2)

במאמר זה אמשיך לתאר את תרומתה של תנועת הגוף ללמידה משמעותית. במאמר קודם בנושא עסקתי בקשר החושי-תפיסתי שבין התנועה ללמידה. מאמר זה עוסק בקשר להתמדה ולעצמאות בלמידה.

כבר בכיתה ב נקעה נפשו של הנכד שלי מבית הספר, למרות האווירה הטובה והחמה בבית הספר, אף על פי שחיבב את המורה-המחנכת שלו ואף על פי שנחשב לתלמיד טוב. לא הופתעתי. בשיעורים בבית הספר המורים מסבירים ומסבירים כשהילדים ישובים ומחוסרי גירוי חושי; בבית שוב יושבים כדי להכין שיעורי בית. אין פלא שהילד לא מפסיק להתלונן שמשעמם לו.

השעמום איננו תוצאה של חומר לימוד לא מעניין, אלא של דרכי לימוד שאינן מעוררות את הסקרנות ושחוטאות לאופן שבו ילדים הופכים למידה למשמעותית עבורם. בדרכי לימוד אלו חסרות הזדמנויות לבחירת הנלמד באופן עצמאי – הכול מוכתב מלמעלה – ואין בהן הזדמנויות ללמוד באמצעות תנועה, המאפשרות התמדה בלמידה והזדמנות לחקר.

עצמאות בלמידה פירושה שהילדים בוחרים מה הם רוצים ללמוד ומבצעים פעילויות למידה ביוזמתם, ללא תלות הכרחית באינטראקציה ישירה עם מבוגרים. התנועה מאפשרת עצמאות זאת בשני אופנים: היא מקטינה את התלות של הילדים בידע קודם והיא מקלה עליהם את היזמוּת.

התנועה מקטינה את התלות של הילדים במידע קודם בכך שהיא מאפשרת להשתמש בידע אינטואיטיבי שקיים ולרכוש ידע אינטואיטיבי חדש. לפעוטות שעדיין זוחלים כבר יש ידע אינטואיטיבי רב על העולם הסובב אותם: הם יודעים שאם יעזבו חפץ הוא ייפול, שלחפצים שונים יש תכונות שונות, הם מזהים צורות שונות, טמפרטורות שונות וריחות שונים. הידע הזה הוא אינטואיטיבי ונוצר מההתנסות בעולם הפיזי. הוא משפר את תפקודם בעולם, אך הוא משמש גם כבסיס לידע הפורמלי המילולי הנלמד בעזרת אחרים היודעים יותר – הורים, אחים וחברים.

התנועה של הגוף תומכת במעבר בין ידע אינטואיטיבי לידע פורמלי בשני אופנים: היא תומכת במעבר בין ידע אינטואיטיבי לבין ידע אינטואיטיבי-מילולי והיא גם ממחישה עיקרון פורמלי-מילולי ומאפשרת לילדים להבין את העיקרון הפורמלי.

דוגמה 1. גלגלו כדור לעבר כמה בקבוקי פלסטיק ונסו להפילם. נסו כמה פעמים כדי לשפר את התוצאה (צבירת ידע אינטואיטיבי). ספרו: מה עשיתם כדי להפיל כמה שיותר בקבוקים? (מעבר לידע אינטואיטיבי מילולי).

דוגמה 2. נלמד על עיקרון פיזיקלי: הכוח הצנטריפוגלי הוא כוח מדומה המושך גוף הנע במסלול מעגלי בכיוון הפונה החוצה ממרכז המעגל. ילדים בני חמש יכולים להבין את העיקרון הזה אם ניקח אותם לגן המשחקים, נציע להם לשחק בקרוסלה במהירויות שונות ונשאל שאלות: האם אתם חשים את המשיכה החוצה? מתי יותר קשה לשמור שלא תעופו מהקרוסלה, כשמסתובבים לאט או מהר? אפשר גם להציע להם לגלגל גולות על מכסה עגול של פח אשפה, לבקש מהם לסובב את הגולות במהירויות המשאירות אותן על המכסה, ואחר כך להעיפן החוצה רק בתנועה סיבובית.

הדרך הטובה ביותר היא לזמן לילדים התנסויות בתנועה, לחכות לגילוי האינטואיטיבי ואז לשוחח איתם עליו.

דוגמה 3. ילד מנסה להגיע לנדנוד רצוף בנדנדה בכוחות עצמו ולא מצליח. ניתן לחשוב יחד אתו על פתרון, תוך התנסות בפתרונות שונים. חשוב לעשות זאת מיד כשהילד מחפש דרכים עצמאיות, כיוון שלאחר שיתייאש יהיה קשה לשוחח אתו על כך.

בהתחלה אפשר ליזום שיחות על ההתנסויות של הילדים, אבל אחר כך חשוב לתת להם לשאול את עצמם ואותנו את השאלות המלמדות, המאפשרות את המעבר מידע אינטואיטיבי לידע פורמלי. מהלכי לימוד אלו מאפשרים לילדים ליזום למידה שהם מעוניינים בה ולהוביל את הידע המתקבל מבני אדם אחרים היודעים יותר.

התנועה מקלה על הילדים את היזמוּת כיוון שהם יכולים לקבוע את רמתה ואת תוכנה, בהתאם לאופיים ולכישוריהם. כך, אם ילד או ילדה בגיל ארבע פוגשים לראשונה חישוק, סביר להניח שלא יבחרו לגלגל את החישוק מיד במרחב גדול, אלא יבחרו פעולות התובעות מיומנות פחותה, כמו להיכנס לתוך חלל החישוק ולצאת ממנו ואז ללמוד על צורתו העגולה של החישוק ועל גודל החלל שלו. לעומת זאת, ילדים המנוסים במשחק בחישוק וכבר גדלו ובשלו והגיעו לגיל תשע, עשויים לבחור לגלגל את החישוק ותוך כדי כך להיכנס לתוכו בלי להפריע לתנועתו או לקפוץ מעליו מצד לצד.

ניסוי 1. הביאו הביתה חפץ שלילדיכם לא הייתה הזדמנות לשחק בו. לדוגמה קופסת קרטון שגודלה מאפשר לילדים להיכנס פנימה; או בקבוקי פלסטיק שאחד מהם מלא במים, השני מלא חלקית והשלישי ריק; או קנו טבעת גומי או מתקן קליעה למטרה. העמידו את החפץ במקום שיש בו מספיק מרחב כדי להפעילו ותנו לילדים לפעול. שוחחו עם הילדים על מה שהם עשו ועל מה שאפשר ללמוד תוך כדי משחק. מה קרה?

דוגמה 4. בארון המרפסת שלנו יש כמה כדורים, דלגית, חישוק, גומיית תחתונים, גומיית כושר, כמה מקלות באורכים שונים, חרבות לייזר וכמה קופסאות קרטון בגדלים שונים. בכל פעם שאבנר בן החמש מרגיש צפוף בבית, הוא יוצא למרפסת ומשחק לבד או עם חברים בחפצים האלו.

לאחר שביליתי אתו במרפסת כמה וכמה פעמים ושאלתי אותו שאלות על תכונות של החפצים, ראיתי אותו משחק בעצמו ובודק: האם כל הכדורים מגיעים לאותו גובה בזמן הכדרור? מה אפשר למתוח ומה אי אפשר? וכדומה. אחר כך, כשהוא נרגע ונכנס הביתה, הוא מספר לי שכדור הגומי קופץ הכי לגובה כי הוא כמו קפיץ כזה… ושהרבה יותר קשה למתוח את גומיית הכושר, כי יש בה יותר גומי…

לפעמים כשמגיע חבר וכבר נמאס לשחק בלגו, אבנר יוצא עם חברו והם משחקים, שואלים שאלות ומנסים להבין יחד. לפעמים, כשמתגלעים חילוקי דעות, הם קוראים לי למרפסת ואני מנסה להצטרף לשאלות ולנימוקים שלהם.

באמצעות תנועה שהילד בוחר ניתן לעורר יוזמה בקלות יחסית, וכך אנו ההורים יכולים לתרום ללמידה וכן לביטחון העצמי של ילדינו, הנוצר בזכות תחושת השליטה על פעולותיהם וההצלחות החוזרות ונשנות.

תנועה משפיעה גם על התמדה בלמידה. התמדה בלמידה פירושה שהילדים שוהים במשימה לאורך זמן המספיק להתקדמות בנלמד ולהעמקה בו. במהלך לימוד באמצעות תנועה כל רגע של שהייה במשימה תורם ללמידה, שלעתים היא מוטורית, לעתים קוגניטיבית, לעתים רגשית-חברתית, ולרוב משלבת ביניהם.

ניסוי 2. שאלו את ילדכם: מה ההבדל בין כדור לגליל? ותנו לו לענות. לאחר שסיים תנו לו לפעול עם כדור וגליל, ולאחר כמה דקות של משחק שאלו אותו: האם אתה מגלה הבדלים נוספים? חזקה עליו שימצא הבדלים נוספים. אם תמשיכו ותשוחחו על התנסותו סביר למדי שימצא בעידודכם הבדלים נוספים.

העריכו את משך הזמן שנדרש לתהליך התשובה הראשון, שהיה בו מלל בלבד, והשוו לתהליך שבו היו תנועה ומלל. סביר להניח שהתהליך המילולי היה קצר, ואילו התהליך המשולב של תנועה ומלל התארך. רוב הילדים מפסיקים להתעניין מהר למדי בשאלת ההבדל כשהיא לא מלווה בהתנסות פעלתנית, המגלה לילדים את תכונות החפצים וההבדלים הרבים ביניהם. לאחר ההתנסות החופשית התרחש מעבר מתנועה להמללה.

המעבר נפתח בפעילות חיצונית-תנועתית, שבה הילדים מתנסים בחפצים שקיבלו ויש להם הזדמנות להפעיל את מערכת התפיסה שלהם – לראות, לשמוע וגם לקלוט מידע קינסתטי. לאחר מכן הילדים עוברים לפעילות פנימית – חושבים על ההבדלים בין החפצים בעזרת דימוי מנטלי של ההתנסות ובעזרת שיחה עם עצמם על חוויותיהם, ואז הם חוזרים לפעילות חיצונית-מילולית, שבה הם מנסים לתאר את ההבדלים. המעברים מתהליכי למידה חיצוניים לפנימיים ולהפך מאפשרים להתמיד במשימה לאורך זמן. לילדים יש הזדמנות לחוות את ההתמדה וגם את תוצאותיה.

דוגמה 5. יום אחד שאלתי קבוצת ילדים בני חמש מה ההבדל בין כדור לצלחת מעופפת. הילדים ענו כמעט במקהלה שאת שניהם זורקים ותופסים, אבל בכדור קל יותר וכי הכדור עגול והצלחת שטוחה. לשאלתי על הבדלים נוספים דממו הילדים ואותתו לי שהנושא מוצה. ואז הוצאתי כדור וצלחת מעופפת והצעתי שישחקו איתם ואחר כך יחזרו לספר לי על הבדלים נוספים. הילדים שיחקו בהנאה והיה נדמה לי שהם שכחו את שאלתי.

לאחר כ-15 דקות הפסקתי את המשחק, למורת רוחם של הילדים, ואמרתי שבעוד חמש דקות אני מצפה לתשובות נוספות על ההבדלים. לכמה ילדים כבר היו תשובות, אך הצעתי שישמרו אותן לשיחה.

אלו רק כמה מהתשובות שקיבלתי:

• את הכדור אפשר לזרוק גם בשתי ידיים ואת הצלחת המעופפת תמיד ביד אחת
• בכדור אפשר לעשות הרבה יותר דברים: לכדרר, לבעוט, לחבוט ולמסור בהרבה דרכים. את הצלחת המעופפת אפשר לזרוק בדרך מסוימת ולנסות לגלגל, וזהו.
• את הכדור קל ונעים לתפוס, ואילו את הצלחת המעופפת מסובך לתפוס וצריך נורא-נורא לדייק.
• בכדור אפשר לשחק גם כאשר המשתתפים קרובים, בחדר קטן, ובשביל צלחת מעופפת צריך חצר גדולה.
• את הצלחת המעופפת אפשר לזרוק הרבה יותר רחוק.
• לצלחת המעופפת יש צורה אווירודינמית ולכדור לא (כן, ילד אחד השתמש במונח, וילד אחר הסביר את דבריו: הצלחת המעופפת רוכבת על האוויר, הכדור עובר דרכו).

ההתמדה בלמידה במהלך תנועה מתרחשת גם בזכות המבוגרים והילדים הסובבים את המתנסים, כי היא פעילות הנראית לכל הנוכחים בה ומזמינה תגובה שלהם. בכך היא נותנת הזדמנות לקבל משוב, וזה בתורו מעודד להמשיך ולהתנסות.

ניסוי 3. צפו בילדכם בגן המשחקים. אמרו לעצמכם (ואולי כדאי לרשום) מה אתם רואים. תארו גם תנועות, גם אירועים, גם את מחשבות הילד, לדעתכם. השוו את מה שגיליתם על הילד למה שאתם יכולים לגלות עליו מתצפית במשחק בטלפון סלולרי או במחשב, או במהלך הכנת שיעורי בית.

התצפית בילדים מאפשרת למבוגרים להגיב על המעשים האלו, להתייחס באופן ענייני למה שמתרחש ולהמשיך לגרות את התעניינותם של הילדים בשאלות, כמו למה בחרת לעבור מתחת לגשר? אפשר לעשות זאת בדרך נוספת? איך הצלחת להיכנס לקרוסלה בשעה שהיא הסתובבה?

דוגמה 6. סיפר לי אבא של רונן: יום אחד ראיתי את רונן מחליק במגלשה, ואז – כשהגיע למטה – במקום לרוץ אל הסולם שמאחורי המגלשה הוא החל לטפס במעלה המגלשה. הטיפוס היה קשה כיוון שהמגלשה הייתה תלולה, אבל רונן חזר על הפעולה הזאת פעמים רבות. מצא חן בעיניי שרונן שלי מתעקש ומנסה שוב ושוב, ואז שאלתי אותו, למה כל כך קשה לעלות על המגלשה? להפתעתי הוא נראה כמי שכבר חשב על הבעיה הזאת: המגלשה חלקה ואין בה בליטות שהיו יכולות לעזור לי… זה כמו לטפס על קיר… מהר מאוד מצאנו את עצמנו משוחחים על כוח הכבידה. שוחחנו וחיפשנו דרכים לטיפוס יעיל במשך יותר מחצי שעה.

גם החברים רואים זה את זה במהלך תנועתם ויכולים לתרום לחבריהם ולהיתרם בעזרת חיקוי רעיונות שלא עלו בדעתם, שיחה על החוויות שהם עוברים במהלך הפעילות ומתן הוראות זה לזה. תהליכים אלו מאריכים את השהות במשימה ומאפשרים תהליכי למידה שלעתים הם משמעותיים מאוד.

דוגמה 7. צפיתי בשיחה של ארבעה ילדים בני ארבע שניסו לקלוע שני כדורים לחבית אחת צמודה לקיר. זאת הייתה התנסות שנמשכה 25 דקות ללא הפסקה ובמעורבות מלאה של כולם: התהליך החל ב"שיחת ייעול" – מה יהיה התור, האם לקלוע בכל פעם כדור אחד או לתת לכדורים להפריע זה לזה, מי יאסוף את הכדורים, איך לסדר שאף ילד לא יקופח… אחר כך הם עברו לקליעה, והדיונים עברו לשאלות: מאין להתחיל לקלוע? איך להעלות את רמת הקושי? איך קל יותר לקלוע – בעזרת הקיר או ישר לחבית? האם הקליעה צריכה להיות בקשת? למה זה טוב?

ההתמדה בלמידה נשמרת במהלך תנועה גם בזכות הזרמת הדם, וכן בזכות ההצלחות וההנאה שהתלמידים חווים. חשבו על הילדים שצריכים לשבת בבית הספר בשקט ובריכוז ללא תנועה במשך 45 דקות. הסיכוי שיהיו קשובים בישיבה כל הזמן הזה הוא קלוש, ואין ספק שבחלק ניכר מזמן זה הם מנותקים. לא פעם יצא לי לצפות בילדים בשעה שהמורה מדבר. הילדים מוצאים להם עיסוקים, כמו לפתוח ולסגור את הקלמר, לשנות תנוחות ישיבה, להתנדנד על הכיסא, לצאת לשירותים, לצייר – כל דבר שמאפשר להם להעביר את הזמן.

למשחקי המחשב יש כמה יתרונות בהשוואה ללמידה הישובה הנהוגה בבית הספר: ניתן לשחק על המסכים הקטנים גם בשכיבה על הגב ועל הבטן (רצוי על הבטן, כי זה מחזק את שרירי הגב לפחות). כך נמנעים נזקי הישיבה הממושכת. אל תקלו ראש בכך, ואם הילדים מול המסך – עדיף בשכיבה.

משחקי המחשב מאפשרים גם כמה מיתרונות התנועה: הם מאפשרים יוזמות עצמאיות, אם כי בסיס הידע שעליו הם פועלים איננו אינטואיטיבי ואיננו שלהם; הם מאפשרים התמדה בזכות המתח, התחרות, הקולות המעוררים והמשוב המיידי על כל הצלחה, ולו שולית. אבל להבדיל מהתנועה, משחקי המחשב מפתחים ציפיות לגירויים חיצוניים והופכים את הילדים למכורים לסיפוקים מיידיים, ובכך מזיקים להרגלי ההתמדה הנחוצים לכל למידה רצינית.

כדי שתתרחש למידה באמצעות תנועה, חשוב שאנחנו ההורים נעשה כמה צעדים פשוטים לקראת הילדים:

• נפנה בבית מרחב תנועה לילדים
• נדאג שבין משחקיהם יהיו חפצים המעודדים תנועה
• נתייחס לכל חפץ בבית, לכל מתקן בגן המשחקים ולכל אתגר תנועתי הנקרה לפני הילדים כהזדמנות ללמידה – נאפשר לילדים להתנסות ונשוחח איתם על ההתנסות
• נדאג לאיזון בין זמן המשחק מול המסכים השונים לבין זמן פעילות ותנועה.