האם נדרשת רפורמה בארנונה?

הנושא של נחיצותה של רפורמה בארנונה עולה שוב ושוב, בעיקר לאחר הבחירות ובעת חילופי שרי פנים. שאלות נוקבות אחדות עולות תדיר בנושא זה: דרך החישוב השונה של הארנונה בישובים השונים, והאבסורד שהדבר יוצר כאשר נכס זהה בישובים שונים ממוסה בסכומי ארנונה שונים; ההעלאה האוטומטית של סכום הארנונה באישור משרד הפנים; הבקשות להעלאות חריגות, שמתווספות במצטבר לסכום הארנונה ששילם התושב בשנה החולפת ובזו שלפניה.

במארס 2007 מינה שר הפנים דאז רוני בר-און ועדה ציבורית לגיבוש הרפורמה בדיני הארנונה. בראש הוועדה עמד עו"ד אודי ברזילי. עו"ד ברזילי הציג את עיקרי המלצות הוועדה בנושא הרפורמה בארנונה ביום עיון מרתק, שנערך ביוזמת שר הפנים לשעבר ויו"ר המכון לשלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב, אופיר פינס. נקודת המוצא של הוועדה הייתה שמס צריך להיות צודק ושוויוני, ושהשיטה של מיסוי על פי השטח היא השיטה הרעה ביותר. השטח גדל או קטן לפי שיטת המדידה, וכך קורה שאותו הנכס ימוסה בסכומים שונים בערים שונות. אין היגיון בדבר!

הצעתה הראשונה של הוועדה הייתה להשוות את אופן המדידה בכל הישובים. עם זאת נמצא כי פתרון זה אינו ישים באופן מידי משום שהשינוי מחייב מדידות מחודשות של כל הנכסים בכל רחבי הארץ, דבר שדורש משאבים רבים של זמן וכסף.

הצעה אחרת של הוועדה הייתה שחיוב הארנונה ייקבע על בסיס שווי הנכס, ובכל חמש שנים יציג בעל הנכס שומה עדכנית. זוהי שיטה חברתית הנפוצה ונהוגה בעולם.

פתרון אחר שהוצע הוא ביטול הארנונה העירונית, ובמקומה הוספת 1.5%–2.5% למע"מ הכללי. הסכום שיתקבל מתוספת המע"מ יועבר לעיריות על פי קריטריונים אחידים שייקבעו. הנימוק בעד שיטה זו: מע"מ הוא מס פחות רגרסיבי מארנונה, והדבר יאפשר לרשויות לחסוך את כל מערך החיוב והגבייה. כך גם ייפתרו חלק ניכר מסכסוכי הארנונה של יישובים מעוטי אוכלוסייה הנהנים מארנונה גבוהה מעסקים, לעומת ערים חלשות שאין להן כמעט ארנונה עסקית.

כיום יש 26,000 סיווגים שונים ומשונים לארנונה, כיד הדמיון הטובה על העירייה או על המועצה. הוועדה המליצה בשלב ראשון לצמצם את הסיווגים, ובשלב שני להשאיר שני סיווגים בלבד – מגורים ועסקים – ללא תתי סיווגים.

דוגמה בולטת לאבסורד שנוצר עקב השוני בדרך מדידת השטח ועקב ריבוי תתי הסיווגים, היא מיסי ארנונה לעסקים בשני בניינים המצויים בקצה רחוב בן גוריון, קו הגבול שבין הערים רמת גן ובני ברק – בניין בסר 1 בשטח עיריית רמת גן, ובניין בסר 2 בשטח עיריית בני ברק. בטור בשם: "מה עדיף, מגדל בסר 1 או בסר 2?" שפרסם נאור אליהו, מנכ"ל חברת ערך מיסוי עירוני, בעיתון הכלכלי גלובס בסוף שנת 2009, נכתב: "קריאה פשוטה בצו הארנונה מעלה לכאורה שעלות הארנונה למשרדים בבני ברק זולה יותר, ועומדת על סך של 258 שקל למ"ר לשנה, לעומת רמת גן, בה העלות היא 293 שקל למ"ר לשנה (למשרד עד 300 מ"ר). אולם, שיטות המדידה השונות בין הערים גורמת לכך שבפועל, העלות למ"ר ברמת גן זולה יותר, ומגיעה ל-249 שקל למ"ר לשנה. כלומר בפועל, הפער בין שיטות המדידה של רמת גן ובני ברק גורמת לכך שבני ברק יקרה יותר ב-15%. ההבדלים אינם נובעים רק משיטות המדידה השונות. ההשפעה המשמעותית היא בסכומים של הסיווגים השונים. לדוגמה: אם חושבים להקים מכון כושר, הרי שהקמה בבסר 1 (ר"ג) תגרור עלות ארנונה בגובה 95 שקל למ"ר לשנה, בעוד שבבסר 2 (ב"ב) העלות היא 225 שקל למ"ר לשנה. בית תוכנה בבסר 1 (ר"ג) ישלם 94 שקל למ"ר לשנה, בעוד בבסר 2 (ב"ב) העלות היא 135 שקל למ"ר לשנה. חניה מקורה בתשלום בבסר 1 (ר"ג) תעלה 17 שקל למ"ר לשנה, בעוד שבבסר 2 (ב"ב) העלות היא 62 שקל למ"ר".

ומה חושבים ראשי הרשויות, מרכז השלטון המקומי, מבקר המדינה ואיגוד לשכות המסחר והתעשייה על הצעות ועדת ברזילי? תלוי את מי שואלים. ביום העיון שנערך בנושא הרפורמה בארנונה באוניברסיטת תל אביב, הביעו הדוברים עמדות שונות התואמות את הגישה ואת נקודת המבט של הגוף שאותו הם מייצגים.

נשיא איגוד לשכות המסחר טען כי הבעיה המרכזית בארנונה היא לא היעדר האחידות, אלא העוול הנמשך כלפי עם ישראל. מס הארנונה נבזי בגלל שיטת ההעלאה שלו שיושבת בחוק ההסדרים. כל העלאה שמתבצעת מהווה נדבך שעל בסיסו מוסיפים את ההעלאה הבאה. מאז שנת 1997 ועד 2013 עלתה הארנונה ברשויות המקומיות ב-27 מיליארד ש"ח – עלייה של 160% בתקופה של 16 שנה! לדעתו צריך לטפל באישורים החריגים שניתנים לרשויות המקומיות ולא בהאחדת שיטת החישוב.

נציגי ראשי הרשויות הסבירו שהבעיה נעוצה באי קיום "הסכמי הגג" על ידי ממשלות ישראל, וכל זמן שישנן רשויות שאין בהן אזורי תעשייה ומשרדים, המאפשרים גביית ארנונה גבוהה שלא למגורים, המצב ימשיך להיות כמות שהוא. נציגי הרשויות האיתנות הדגישו כי ההוצאות של הרשות אינן משתנות, וכדי לספק לתושב את סל השירותים ברמה הנדרשת אסור להוריד את גובה הארנונה.

נציג מבקר המדינה ציטט מתוך דו"ח הביקורת האחרון בנושא ארנונה, ואמר שהעיוות ואי הצדק המשווע נעוץ בתמונה העגומה ובמציאות הקשה של אחוזי הגבייה ברשויות השונות. אזרח שמשלם ארנונה מממן את מי שאינם משלמים. הנתונים מראים כי חובות הארנונה הצבורים לשנת 2013 עומדים על מעל 27 מיליארד ש"ח! ובכל שנה עולים החובות ב-2 מיליארד ש"ח נוספים. לטענתו,62% מהחובות המסופקים הם חובות שניתן לגבות!

אין ספק שהצעת הרפורמה היא תפוח אדמה לוהט, ולכן לא מפתיע שהמלצות הוועדה שוכבות במגירה שנים רבות. לא בנקל יאשר משרד הפנים את הרפורמה בארנונה, ולו בשל ההתנגדות הגדולה של מרכז השלטון המקומי וראשי הרשויות. יש לזכור כי הוצאות הרשות על שכר העובדים הולכות וגדלות, וכך גם הוצאותיה בשמירה על רמת השירותים הניתנים לתושב, וזאת במציאות שבה קיימים צמצום ושחיקה הולכים וגדלים בתשלומי הסיוע של משרדי הממשלה לרשויות.

אני סבורה שיש צורך בצמצום רשימת עשרות אלפי הסיווגים לגביית הארנונה ובהאחדת רשימת הסיווגים לכל הרשויות. לדעתי יש אמנם מקום להותיר את שיטת המיסוי על פי שטח הנכס, אך יש להאחיד את שיטת המדידה של הנכסים. כמו כן, אין ספק שעל הרשויות לשפר את אחוזי גביית הארנונה כדי לצמצם ככל האפשר את המצב שבו תושב שמשלם ארנונה מממן את מי שאינם משלמים. קיומן של שלוש הצעות אלה יהפוך את נושא גביית הארנונה לשוויוני יותר.