הפחד הקמאי מחורבן הבית

תוצאות הבחירות ביחס למקום המגורים
עו"ד מלי פולישוק-בלוך

פילוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 על פי מקום מגורים, מעיד על קשר ישיר בין הרמה החברתית-כלכלית (סוציו-אקונומית) של הרשות המקומיות לבין דפוס ההצבעה של תושבי הרשות לכנסת.

הרשויות המקומיות בישראל מחולקות לעשרה אשכולות, בהתאם לרמה החברתית-כלכלית של התושבים. הרמה הנמוכה ביותר במדד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא אשכול 1, והרמה הגבוהה ביותר היא אשכול 10.

33 ישובים כלולים באשכולות 8–10. באופן מובהק ביותר המחנה הציוני ניצח בישובים המבוססים. שיעור התמיכה הממוצע עומד על 34.8% לעומת 22.9% לליכוד. ב-85% מהישובים המבוססים ניצח המחנה הציוני את הליכוד וקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר.

בישובים הכלולים באשכול 7, המייצג נאמנה את מעמד הביניים בישראל, זכה המחנה הציוני לתמיכה של 7 ישובים מתוך 12 הישובים באשכול, והליכוד זכה בתמיכה של 5 ישובים. הליכוד זכה לתמיכה מאסיבית ביישובי הפריפריה ובישובים ברמה חברתית-כלכלית בינונית ונמוכה, למעט היישובים הערביים, שמרביתם נמנים על אשכולות 1–2, שבהם הייתה כצפוי תמיכה מרבית ברשימה המשותפת.

בחלוקה לפי מקום המגורים, התמונה המצטיירת מדפוסי ההצבעה מעלה כביכול אנומליה בהתנהגות הבוחר. נתניהו והליכוד מייצגים השקפת עולם כלכלית ליברלית שעל פיה השוק החופשי שולט, המדינה מתערבת פחות ומצמצמת את היקף השירותים לאזרח ואת רמתם. במצב שכזה מי שמשתייך למעמד המבוסס – שבבעלותו דירה אחת ויותר והוא נהנה מהעלאת מחירי הדיור, שרוכש בהמוניו ביטוחי בריאות משלימים ומעניק לילדיו חינוך פרטי – היה אמור להצביע לליכוד שהטיב עמו. מאידך גיסא, מי שמשתייך למעמדות הבינוני והנמוך – שלא מצליח לרכוש דירה לילדיו ובקושי משלם שכר דירה, שלא מסוגל לסיים את החודש בשל יוקר המחייה, שלא יכול לרכוש שירותי בריאות ברמה נאותה – היה אמור להצביע נגד מדיניות הפוגעת בו, ולהעדיף מפלגות חברתיות המבטיחות לו תמיכה וסיוע.

המפוטרים מהדרום שהבינו, על פי עדותם, כי הליכוד ונתניהו לא פעלו כלל למניעת פיטוריהם וכעסו עליהם פומבית ערב הבחירות תוך הבטחה ש"הפעם לא נצביע לליכוד", לא תרגמו זאת להצבעה בקלפי והצביעו לליכוד. תושבי עוטף עזה, ובמיוחד תושבי שדרות ואשקלון, לא נתנו ביטוי בקלפי לכעסם על נתניהו ולהרגשת חוסר הביטחון שלהם בתקופת צוק איתן ולאחריו. תושבי פריפריה בצפון ובדרום, שמתלוננים השכם והערב על קיפוח ועל הזנחה בעת שלטון נתניהו והליכוד, חזרו והצביעו לפי דפוסי ההצבעה הרגילים שלהם, לליכוד ולנתניהו.

בניגוד להגיון הכלכלי-חברתי שלפיו מי שנפגע ממדיניות השלטון היוצא ישאף להחלפתו, הבחירות הללו הוכיחו כי שיקולים אחרים, חזקים יותר, משפיעים על הבוחרים. תוצאות הבחירות הוכיחו את עוצמתם של הרגשות, הפחדים, המסורת, ההשתייכות המשפחתית/שבטית וכמובן שיקולי מדיניות חוץ וביטחון, בשיקולי ההצבעה.

תוצאות הפילוח החברתי-כלכלי של ההצבעה לכנסת ברשויות המקומיות ברחבי המדינה, מעלה שאלות מהותיות הנוגעות לדפוסי ההצבעה של תושבי ישראל.

מניתוח תוצאות הבחירות עולה כי התחום הכלכלי-חברתי אינו הגורם הראשוני והמרכזי להצבעת הבוחר.

בישראל של שנת 2015 הנושא הביטחוני-מדיני עדיין שולט בדפוסי ההצבעה. הפחד הקמאי מחורבן הבית, ממלחמה וממוות גובר על כל שיקול אחר. נתניהו ביטא זאת היטב כשדיבר על הצורך בשמירת החיים עצמם. תושבי הרשויות המבוססות, שאינם חרדים למצבם הכלכלי היום-יומי, חרדים לגורל המדינה ולעתידה בהיבט המדיני-ביטחוני ולכן רוצים שינוי. הם הצביעו נגד מדיניות נתניהו, המובילה אותנו לקיפאון מדיני ויש האומרים לחולשה ביטחונית. אזרחי המדינה תושבי הרשויות באשכולות הנמוכים יותר, נבהלו מהפחדות נתניהו ו"קנו" את דבריו שרק הליכוד והוא יכולים לשמור על ביטחונם, אף שהעובדות מעידות אחרת.

כלל בסיסי בדמוקרטיה הוא שאחת לפרק זמן מסוים, על פי החוק זה אמור לקרות אחת ל-4 שנים, השליטה חוזרת לידי האזרחים. האזרח אומר את דברו ובוחר את נבחריו בהתאם לביצועי העבר של הנבחר ומפלגתו, ובהתאם להבטחות לעתיד לבוא. הדמוקרטיה הישראלית מגלה כי יש שיקולים עמוקים יותר בבחירת נבחרי הציבור. הרטוריקה שעוררה את הפחדים הקמאיים מפני השמדת העם היהודי הצליחה לגבור על כל שיקול אחר, ונוספו לכך שיקולים הנובעים ממקורות רגשיים ומהשפעה משמעותית של הצבעה שבטית או משפחתית. אני מתעלמת כאן ביודעין מהנושא העדתי, שכן תוצאות הבחירות הוכיחו כי אין חלוקה עדתית מובהקת בהצבעה למחנה זה או אחר.

המסקנה היא שאף על פי שקיימת שונות מובהקת של דפוסי ההצבעה בין הישובים השונים ובין האשכולות השונים, דפוס ההצבעה המתקבל הוא הפוך למעמד החברתי-כלכלי. הדבר נובע כאמור מדפוסי חשיבה שונים לחלוטין בין שכבות מבוססות ובין שכבות חלשות בחברה הישראלית, ביחסן למצבה הביטחוני מדיני של ישראל ולמדיניות הנדרשת להבטחת עתידנו כאן בשכונה הביטחונית המעורערת של המזרח התיכון.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

  1. בתקופת שלטון הליכוד עלה הבטחון האישי ותחושת ההסתמכות על זרועות הבטחון. ההנחה שהתושבים ה״נבערים״ של הפריפריה טועים ושהענין המרכזי הוא המצב הכלכלי, מופרכת. ההיפך הוא הנכון: אצל השמאל ותושבי המרכז המבוסס יש תקלה אוטו-אימונית. מערכת החיסון שלכם אינה מתפקדת. למרות הקידמה והפלורליזם הקדוש, עדיין אנו עומדים בפני סכנות קיומיות ולכן הצבעתם היתה נכונה והגיונית. הנסיון הנואל לציירם כאילו הם פרימיטיבים שאינם יודעים מה טוב להם, הוא פטרנליזם גזעני ומכוער.

    1. חנוך, אני מציעה שתקרא שוב את מאמרי, אין כאן בכלל נימה גזענית או פטרנליסטית. ציינתי במפורש כי "תוצאות הבחירות הוכיחו כי אין חלוקה עדתית מובהקת בהצבעה למחנה זה או אחר". המאמר מבטא ניתוח תוצאות בחירות על פי נתונים שפורסמו ולפי הבנתי. מותר לך לחשוב אחרת גם בלי לציין שיש לי ולחבריי "תקלה אוטו אמונית" .

  2. אנשים לא מבינים שבכדי להבטיח את קיום המדינה צריכים חינוך טוב. צריכים בריאות ברמה גבוהה. חייבים רמת חיים גבוהה. אצלנו ובעוד ארצות ההמונים שסובלים הם שבוחרים שוב ושוב את השלטון שדוחף אותם למטה והכל בססמאות לאומיות או דתיות.

  3. מעניין איך זה שמפלגות לא רואות יותר מידי חשיבות בתיק הפנים שבעצם שולט על הרשויות המקומיות ומצד שני כל הכח של מנהיגי העם בפריימריז בא מהתומכים שלהם ברשויות המקומיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן