אחריות אזרחית

תפקיד האזרח בשגרה ובחירום – לקחי ביקור באוסטרליה
תמונה של דרור
דרור שלו

מצבי חירום מזמנים למדינה ולאזרחיה אתגרים מורכבים. במצבי חירום עלולה להיפגע רציפות התפקוד של משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, האמונים בשגרה על מתן שירות לאזרחים, ועל כן כדי לעבור תקופה מאתגרת שכזו, יש חשיבות רבה לחוסנו של האזרח/תושב.

ההגדרה לחוסן על פי הסוכנות למניעת אסונות של האו"ם היא" היכולת של מערכת, קהילה או חברה החשופה לסיכון להתנגד, לספוג, להכיל ולהתאושש מהשפעות הסיכון, בין שהתממש או לא, באופן יעיל ומהיר, תוך שהיא משמרת ומשקמת את התפקודים והמבנים הבסיסיים החיוניים שלה". קהילה היא מערכת הבנויה מפרטים ולכן כדי להכין את הקהילה למצבים שבהם יידרש חוסן קהילתי יש להכין את הפרט (תושב /אזרח).

הכנת הקהילה והפרט צריכה להיעשות בשגרה, כנאמר "מה שעובד בשגרה עובד בחירום מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום". הרשות המקומית, שתפקידה לדאוג לתושביה, נדרשת להרגיל את התושבים לאחריות יום-יומית בעת שגרה, ובמקביל להכין ולהדריך אותם גם למצבי חירום. הכנה זו מהווה את הבסיס לתפקוד במצבי חירום שבהם רמת השירותים שהרשות המקומית תוכל לתת לתושביה, תיפגע בהכרח, ותאפשר לרשות המקומית לתמרן ברמת השירותים. מתן תפקיד לאזרח בשגרה יעביר את האזרחים מפסיביות לאקטיביות ויעלה את רמת החוסן שלהם.

לאחרונה ביקרתי באוסטרליה (במסגרת ביקור משפחתי) ובחנתי את התנהלות הרשות המקומית אל מול התושבים במצבי חירום, וכיצד מטמיעים בהם בשגרה את הרעיון שלכל אחד יש תפקיד ואחריות. בשונה מישראל שמתמודדת עם מצבי חירום מלחמתיים ומעט אסונות טבע, מצבי החירום באוסטרליה הם בעיקר אסונות טבע כגון ציקלון, סופות, שיטפונות, שריפות יער ועוד.

להלן מספר דוגמאות לתפקיד האזרח בשגרה ובחירום באוסטרליה:

איסוף אשפה – הרשות המקומית אוספת אשפה ביתית פעם בשבוע. על בעל הנכס (בית פרטי, דירה) להוציא את הפחים החוצה (לא הוציא – האשפה לא נאספת). הרשות המקומית אוספת פחי מחזור וגזם פעם בשבועיים, בין ימי האיסוף האזרח משאיר את האשפה בחצרו ולא מוציאהּ לרשות הרבים.

שמירה על ניקיון וטיפוח סביבת המגורים – אין מטאטאי רחובות ועל האזרחים לשמור על סביבתם נקייה. באחריות הדיירים לכסח את הדשא בקדמת בתיהם, בשטח הרחוב.

חניה – בכל רחוב מוצב שלט המורה על ימי חניה, שעות חניה ומשך החניה, מעטים המקומות שבהם יש מנגנון תשלום אוטומטי, לא קיים המושג "כחול לבן". על האזרח מוטלת האחריות להזיז את רכבו בגמר הזמן שנקבע, פקחים מסמנים בגיר את שעת תחילת החניה על גלגל הרכב, ואם הרכב לא זז מהמקום, בעל הרכב ייקנס.

על האזרח מוטלת האחריות לוודא כי לבעלי המקצוע העובדים בביתו (שרברבים, בנאים, חשמלאים וכד') יש תעודה מקצועית, המעידה שהם עומדים בתקני בנייה ובטיחות. הרשות המקומית מבצעת אכיפה בנושא זה.

במהלך תקופת הקורונה נדרשו האזרחים לסרוק ברקוד שהותקן בכניסה לכל עסק/מוסד ציבורי, כך הצליחו השלטונות לבצע איתור מגעים יעיל מאוד, מבלי לטלפן לאזרחים.

בתקופת הקורונה האזרחים קיבלו את שירותי בדיקת הקורונה במוסדות הרפואיים הרגילים שלהם (באוסטרליה יש מרפאות, לא חברות בקופת חולים). לא נפתחו מתחמי בדיקה המוניים ועד היום תלמידי בתי הספר נדרשים לעבור בדיקות קורונה פעמיים בשבוע באחריות ההורים.

שוחחתי עם ממונה החירום של הרשות מקומית במדינת ויקטוריה על נושא חלוקת מזון בתקופת הקורונה, שציין כי לא חולק מזון לתושבים, למרות הסגר הארוך שהתקיים באוסטרליה (למעלה מ-230 יום) וכי האזרחים דאגו להצטיידות בעצמם, העזרה היחידה שניתנה הייתה רק לנכים שמתקשים בניידות.

במצבי חירום מוטלת על האזרחים האחריות להאזין להנחיות בכלי התקשורת ולמלאן במדויק.

מכיוון שאוסטרליה ארץ רחבת ידיים מורגלים תושבים הגרים במקומות מרוחקים להיערך למקרים של תקלות חשמל שמשך תיקונן ארוך, ולכן עליהם להצטייד בגנרטורים ובציוד נוסף למקרה של ניתוקים והפסקות חשמל.

תושבי הרשות המקומית מורגלים בנורמת שירות של עד 10 ימי טיפול מטעם הרשות המקומית וזאת באמצעות שירות לקוחות של הרשות המקומית; אין אפשרות להגיע פיזית למשרדיהם של בעלי התפקידים בעירייה, או להתקשר לטלפונים שלהם. באתר האינטרנט העירוני לא מופיע מבנה ארגוני ולא מוצגים שמות וטלפונים של מחלקות העירייה (בפעם הבאה שתרגישו צורך להתלונן על השירות הציבורי בישראל – חשבו על אוסטרליה).

אלה היו, אם כן, כמה דוגמאות לתפקיד ואחריות האזרח בשגרה ובחירום באוסטרליה. אדגיש כי מטרת המאמר הזה אינה להשוות בין ברמת השירות הניתנת לאזרח בישראל לזו שבאוסטרליה, יש שונות גדולה מאוד בין שתי המדינות. מטרת המאמר הזה היא להצביע על הצורך בהכנה למצבי חירום דרך מתן תפקיד לאזרח בשגרה.

להלן מספר דוגמאות לפעילויות אפשריות שירגילו את האזרח לתפקד באחריות בעת שגרה ויכינו אותו לתפקד ביעילות בעת חירום:

חינוך לאחריות צריך להתחיל מגיל בית ספר באמצעות משימות הניתנות לתלמידים, כגון הרמת כיסאות, סידור כיתה בסוף יום הלימודים וכד'.

אכיפה נוקשה בתחום הניקיון והשמירה על איכות הסביבה, למשל הפרדת פסולת, הוצאת גזם בימים מיועדים.

יש להעביר לאחריות התושבים (באמצעות חקיקה), את תחום בדיקת המבנים הישנים שנבנו לפני שנת 1980 (שנת התקן לרעידות אדמה), האזרח יידרש לבצע על חשבונו בדיקת מבנה (וחיזוקו על פי הצורך) כל מספר שנים.

על האזרח תוטל האחריות להכין את המקלט לשעת חירום, המקלטים ייבדקו ומי שאינו מוכן – ייקנס.

מתנדבים בשגרה יזכו להנחת מס (מפסיביות לאקטיביות ורכישת תפקיד בשגרה לחירום).

לסיכום, מדינת ישראל כבר עמדה פעמים רבות בפני מצבי חירום שונים. בעבר, הערבות ההדדית, הסיוע האזרחי, והעובדה שכל אזרח ראה בישראל את ביתו וגילה אכפתיות, סייעו לנו לעבור זמנים קשים. כיום אנו חיים בתקופה שונה, תקופה שבה כל אחד עושה לביתו ודואג לאינטרס האישי שלו. כיום האזרח מבין שדי לו בתשלום המיסים כדי לפתור את עצמו מכל תפקיד ואחריות. המדינה /הרשויות המקומיות ידאגו לו תמיד. לצערנו, אין בכוחן של הרשויות המקומיות והמדינה לפתור את כל הבעיות ולעזור תמיד (מיעוט משאבים מול ריבוי משימות), ולכן על האזרחים להבין שיש להם תפקיד הן בחירום והן בשגרה. חינוך לאחריות אזרחית בשגרה – הגדלת מעורבות האזרחים, התנדבות, סיוע הדדי וערבות הדדית – יכין את כולנו לתפקד ביעילות גם בעת חירום.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

16 תגובות

  1. למר דרור שלו הנכבד
    באוסטרליה צפיפות האוכלוסייה היא כ- 3 נפשות לקמ"ר. 90% הם ממוצא אירופי, בהם 80% ממוצא בריטי. 0.4% יהודים.
    בישראל צפיפות האוכלוסייה כ- 430 נפשות לקמ"ר. מוצא האוכלוסייה פוליאתני – כמעט מכל העולם. 75% יהודים.
    וכל זה עוד לפני שהראינו את השונות הקיצונית בין סוגי האיומים שמסכנים את האזרחים בשתי המדינות הללו.
    על כן אין מקום ואי אפשר להשוות ולהפיק לקחים מאוסטרליה לגבי תפקיד אזרחי ישראל בשגרה ובייחוד בעת חירום.
    חוץ מזה המאמר נחמד ומעניין לקרוא על הליכות חייהם של התושבים באוסטרליה. הלוואי עלינו.

    1. אין המאמר מבקש להשוות בין אוסטרליה לישראל בהיבט של תנאי המחיה וסוג האוכלוסייה
      מטרת המאמר היא להראות כי יש צורך שלאזרח יהיה תפקיד בשגרה כדי להעלות את החוסן שלו בחירום

    2. דגני ידידי
      זה שמדינת ישראל צפופה ומרובת תרבויות רק מחזקת את הדרישה ליותר אחריות אישית וחברתית. דווקא
      מישום כך איננו יכולים להרשות לעצמו לזהם את המעט מהטבע שעוד נותר לנו, וגם לא לקבל בסלחנות ונדליזם והםקרות בכול הנוגע ליחסים בין הפר ובעיקר אכפתיות ויותר אחריות קהילתית שאנחנו כול כך מתרחקים ממנה עם הזמן
      פעם חשבתי שהיהדות החרדית מתנהלת עלפי חזון הרמב"ם . ביקור קצר בעיר בני- ברק, מהמזוהמות ביותר בישראל – היא שברון לב ותסכול

    3. דוקא ההיפך. אם אצלנו איומים קיומיים יותר גדולים, האחריות הציבורית צריכה להיות גדולה יותר

  2. בהחלט עמדת על הנקודות שבהן אנחנו חלשים.
    למרות המוצא המגוון של האזרחים בישראל – יש לנו מספיק משותף על מנת לבסס את האחריות האזרחית.
    מאמר שצריך להגיע למקבלי ההחלטות ולהניע שינוי אסטרטגי לשיתוף ופיתוח אחריות אזרחית אמיתית.

  3. דרור
    תודה עבור שיתוף ההבנות שלך ונסיון המציאות שחווית באוסטרליה .
    אני מאד מסכים עם הגישה של אחריות האזרח במקום מגוריו כך שירגיש שייכות ומעורבות באיכות חייו משפחתו ושכניו, זו דרך המלך ליצור זאת !
    ומקווה דרור שתמצא דרכים ותצליח לעזור לנו התושבים לעזור לעצמנו !
    תודה לך

  4. האחריות צלא תלקח על ידי האזרחים ובטח לא בישראל. השלטונות צריכים לבנות את המסגרת.

    1. לגב' יפה מרציאנו
      את צודקת לחלוטין. בתגובתו שלעיל כתב מר דרור שלו ש"מטרת מאמרו היא להראות כי יש צורך שלאזרח יש תפקיד בשגרה" וכו' – ולא היא.
      התפקיד היחיד שיש להטיל על האזרחים בישראל הוא להישמע ולבצע את הוראות הגורמים המטפלים בקטסטרופות בעתות חירום הן ביטחוניות והן בממדים אזרחיים. יש בישראל השקעה אדירה בפיקוד העורף ובאגפי הביטחון והחירום ברשויות המקומיות. יש יותר מ- 200 רשויות כאלה. שם נמצאת האחריות לטיפול במצבי חירום. יש חיסרון מסוים במערך הזה כיוון שיש רשויות שמעסיקות פרוטקציוניסטים בלתי מתאימים בתפקידים הללו – אבל זו בעיה מסוג אחר. לסיכום – רק שהאזרחים בישראל לא "יתפסו תפקיד". הם רק יקלקלו וייצרו קשיים נוספים. שהגורמים שתפקידם לעסוק בכך יעשו את עבודתם כראוי.

  5. האזרח הוא הבסיס עליו מונחות הלבנים לבניו החוסן ומיגון העיר מאמר נהדר

    1. לד"ר אבי ביצור,
      למה בדיוק אתה מתכוון שהאזרח הוא הבסיס שעליו מונחות הלבנים?
      מהו הבסיס ? מה הן הלבנים? האין זו אלא אמירה אמורפית שיש מאחריה משאלת לב בלבד?
      מה האזרח יכול לעשות למען מיגון העיר? לבנות מקלטים? לטפל בפצועים? להפעיל סירנות?
      לשם כך רשויות המדינה השונות פועלות, מקצות תקציבים, ומאמנות בעלי תפקידים.
      האזרחים צריכים להיות ממושמעים ולא להסתובב בין הגלגלים ולהפריע.
      מדובר כאן מתוך ניסיון. אבי יקירי – אתה צריך לדעת זאת היטב.

  6. הכל חינוך וערכים
    בשויץ אנשים נוסעים מעל 20 דקות כדי לזרוק למרכזי מחזור סוגים מסוימים של אשפה. ואף אחד לא מתחכם. בארץ גם אם צריך לזרור דברים מסוימים בפח אחר באותו חדר אשפה חלק ניכר מהתושבים לא יקיימו את התקנה המחייבת

    1. יופי של תגובון. אבל בשווייץ יש שווייצרים. אמר פעם אחד שהיה שליש ראשי שצריך להחליף כאן את האוכלוסייה ויפתרו כל הבעיות.

  7. לא להתיאש. ההשכלה בארץ עולה. יקח זמן אבל לאט לאט יהיה שינוי ואזרחים יבינו שיש להם אחריות

  8. להשוות אותנו לאוסטרליה זאת טעות. מכל הבחינות של אזרחות, וחינוך, וערכים, והתנהגות, וכדומה אנחנו בגנון והם באקדמיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן