עוד לקח משנת הקורונה

רק כשיפנימו שהפוליטיקה היא מקומית, ננצח את הקורונה
תמונה של שלמה
פרופסור שלמה מי-טל

פוליטיקאי אמריקני ממולח ששמו טיפ אוניל, שהיה חבר בית הנבחרים האמריקני במשך 44 שנים, אמר פעם: "כל פוליטיקה היא מקומית". נקודה. הוא התכוון לכך שהמצב במדינת פלורידה שונה מאוד מהמצב בקליפורניה או בניו יורק, ולפיכך כללי הפוליטיקה הם תמיד מקומיים, ואולי כדאי להפריד את הפוליטיקה מהניהול המקומי ולהעניק לכל מדינה, עם הפוליטיקה שלה, את שרביט הניהול.

ישראל היא מקרה בוחן לאמירה זו. בשנה האחרונה, שנת מגפת הקורונה, נוכחנו לגלות את צדקתה. הן בישראל והן בארה"ב השנה החולפת התאפיינה במאבק מתמיד בין הניסיון של הממשלה הלאומית הכושלת לשלוט לבין הרצון של השלטון המקומי לנהל את המגפה. זה חודשים ארוכים שראשי המועצות וראשי הערים מנסים נואשות להסביר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולממשלת חוסר-האחדות שהם מבינים את מצב עירם בשטח טוב יותר מהפוליטיקאים היושבים סגורים ואטומים בירושלים, ובעצם רוצים לנהל את המגפה בעצמם.

קחו כדוגמה את משרד החינוך. אשתי ואנוכי עובדים עם קבוצות של מנהלי בתי ספר. אלו מלאי יצירתיות כרימון, וכנגד כל הסיכויים מוצאים דרכים לתמוך בתלמידיהם, חינוכית ונפשית. המכשול שעומד לפתחם הוא משרד החינוך וניסיונו לשלוט בכול. וכאן האבסורד הגדול – מי שמכיר היטב את מצב בתי הספר ותלמידיהם, הם המנהלים וצוותיהם. אז למה לא לתת לגורם המקומי חופש פעולה? מדוע לא להעניק להם סמכויות ביצועיות להיערכות מחדש ומדוע לא לאפשר להם קבלת החלטות שתהיה מושכלת יותר מכל משרד חינוך ממשלתי חיצוני?

וכך גם כעת, כשעם ישראל שרוי בסגר שלישי. הסגר הוא כלל-לאומי, בשל חוסר רצון לפגוע בחרדים ובערבים. כללי הסגר נכפים על כל עיר, מושב, קיבוץ, כפר ויישוב. אולם המצב שונה ממקום למקום. מדוע לא מבינים שפוליטיקה מקומית היא יעילה יותר, הוגנת יותר, אפקטיבית יותר? מדוע מעדיפים בפוליטיקה הארצית לנהל סגר שדומה יותר לגבינה שוויצרית מלאת חורים, מאשר לנהל סגר מושכל, אישי וכזה שמותאם לכל עיר או אזור?

מדוע להמשיך לנהל את הקורונה בישראל בבגד שאינו מתאים למידותיה? מדוע להמשיך להציג נתוני תחלואה עולים בקבוצות אוכלוסייה שונות מבלי לנהל אותן נכון? או כאמירה המיוחסת לאלברט איינשטיין: "אי-שפיות היא לעשות אותו דבר, שוב ושוב, ולצפות לתוצאה טובה יותר".

שר הבריאות, שר החינוך, תנו לשלטון המקומי סמכויות ומשאבים לניהול המגפה. תנו להם לנהל את העסק. תנו להם לארגן את מערך החיסונים בהתאם לרצונם וליכולתם של ראשי הערים והמועצות. הפעילו סגר הגיוני בהתאם למצב המקומי. תנו למנהלי בתי הספר לנהל את בתי ספריהם כמו שמתבקש בשטח. תנו לפוליטיקה המקומית לנהל את משבר הקורונה. עזבו את הפוליטיקה הלאומית בצד, כי רק כך נצליח לנצח את הנגיף.

הפוליטיקה בישראל בימים אלו אינה מקומית, ולצערנו, בגלל הבחירות הקרבות היא כנראה תמשיך להיות לאומית, כי מי מהפוליטיקאים לא היה רוצה לקחת קרדיט ולקבל חשיפה בעתות בחירות? וכל שנותר לנו, הציבור בישראל, הוא לקוות שמישהו שם בכל זאת יחליט להאציל סמכויות לרשויות המקומיות, כפי שקורה כעת – כשהחיסונים מנוהלים על ידי מערכת הבריאות וקופות החולים.

ככל שיינתנו יותר סמכויות ומשאבים לרשויות המקומיות, כך יכולת ההתמודדות עם המגפה, שעד כה הייתה כושלת, תשתפר. התקווה היחידה שנותרה היא שעם פתיחת שנת 2021 הפוליטיקאים בישראל יפנימו שזאת הדרך היחידה להילחם בנגיף: להאציל סמכויות לרשויות המקומיות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. בשלטון הממשלתי. כולל בבחירות. ולכן קשה לראשי עיריות, במיוחד אם הם לא תל אביב, לקחת עניינים לידיים. וגם אז מנסים לבלום אותם.

  2. נקווה שהמנהיגים מצד אחד והאזרחים מהצד השני יפנימו את זה.

  3. ולראשי הערים יש הרבה סמכויות. הבלאגן שם הרבה יותר גדול מאשר בארץ.

  4. שלטון טוב משלב בין הקמה המקומית לבין הרמה הלאומית
    כמו בגרמניה

  5. השלטון המקומי. לא כל ישוב חי לבד. הישובים קרובים מאוד אחד לשני והתנועה בניהם גדולה.

  6. המלחמה הקורונה נוצלה קודם כל לקידום פוליטי בבחירות. לכם אף אחד לא וויתר על המושכות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

עצרו

מלחמת שנת היובל

דרכינו הנסתרות לציין יובל למלחמת יום הכיפורים