עוד לקח משנת הקורונה

פוליטיקאי אמריקני ממולח ששמו טיפ אוניל, שהיה חבר בית הנבחרים האמריקני במשך 44 שנים, אמר פעם: "כל פוליטיקה היא מקומית". נקודה. הוא התכוון לכך שהמצב במדינת פלורידה שונה מאוד מהמצב בקליפורניה או בניו יורק, ולפיכך כללי הפוליטיקה הם תמיד מקומיים, ואולי כדאי להפריד את הפוליטיקה מהניהול המקומי ולהעניק לכל מדינה, עם הפוליטיקה שלה, את שרביט הניהול.

ישראל היא מקרה בוחן לאמירה זו. בשנה האחרונה, שנת מגפת הקורונה, נוכחנו לגלות את צדקתה. הן בישראל והן בארה"ב השנה החולפת התאפיינה במאבק מתמיד בין הניסיון של הממשלה הלאומית הכושלת לשלוט לבין הרצון של השלטון המקומי לנהל את המגפה. זה חודשים ארוכים שראשי המועצות וראשי הערים מנסים נואשות להסביר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולממשלת חוסר-האחדות שהם מבינים את מצב עירם בשטח טוב יותר מהפוליטיקאים היושבים סגורים ואטומים בירושלים, ובעצם רוצים לנהל את המגפה בעצמם.

קחו כדוגמה את משרד החינוך. אשתי ואנוכי עובדים עם קבוצות של מנהלי בתי ספר. אלו מלאי יצירתיות כרימון, וכנגד כל הסיכויים מוצאים דרכים לתמוך בתלמידיהם, חינוכית ונפשית. המכשול שעומד לפתחם הוא משרד החינוך וניסיונו לשלוט בכול. וכאן האבסורד הגדול – מי שמכיר היטב את מצב בתי הספר ותלמידיהם, הם המנהלים וצוותיהם. אז למה לא לתת לגורם המקומי חופש פעולה? מדוע לא להעניק להם סמכויות ביצועיות להיערכות מחדש ומדוע לא לאפשר להם קבלת החלטות שתהיה מושכלת יותר מכל משרד חינוך ממשלתי חיצוני?

וכך גם כעת, כשעם ישראל שרוי בסגר שלישי. הסגר הוא כלל-לאומי, בשל חוסר רצון לפגוע בחרדים ובערבים. כללי הסגר נכפים על כל עיר, מושב, קיבוץ, כפר ויישוב. אולם המצב שונה ממקום למקום. מדוע לא מבינים שפוליטיקה מקומית היא יעילה יותר, הוגנת יותר, אפקטיבית יותר? מדוע מעדיפים בפוליטיקה הארצית לנהל סגר שדומה יותר לגבינה שוויצרית מלאת חורים, מאשר לנהל סגר מושכל, אישי וכזה שמותאם לכל עיר או אזור?

מדוע להמשיך לנהל את הקורונה בישראל בבגד שאינו מתאים למידותיה? מדוע להמשיך להציג נתוני תחלואה עולים בקבוצות אוכלוסייה שונות מבלי לנהל אותן נכון? או כאמירה המיוחסת לאלברט איינשטיין: "אי-שפיות היא לעשות אותו דבר, שוב ושוב, ולצפות לתוצאה טובה יותר".

שר הבריאות, שר החינוך, תנו לשלטון המקומי סמכויות ומשאבים לניהול המגפה. תנו להם לנהל את העסק. תנו להם לארגן את מערך החיסונים בהתאם לרצונם וליכולתם של ראשי הערים והמועצות. הפעילו סגר הגיוני בהתאם למצב המקומי. תנו למנהלי בתי הספר לנהל את בתי ספריהם כמו שמתבקש בשטח. תנו לפוליטיקה המקומית לנהל את משבר הקורונה. עזבו את הפוליטיקה הלאומית בצד, כי רק כך נצליח לנצח את הנגיף.

הפוליטיקה בישראל בימים אלו אינה מקומית, ולצערנו, בגלל הבחירות הקרבות היא כנראה תמשיך להיות לאומית, כי מי מהפוליטיקאים לא היה רוצה לקחת קרדיט ולקבל חשיפה בעתות בחירות? וכל שנותר לנו, הציבור בישראל, הוא לקוות שמישהו שם בכל זאת יחליט להאציל סמכויות לרשויות המקומיות, כפי שקורה כעת – כשהחיסונים מנוהלים על ידי מערכת הבריאות וקופות החולים.

ככל שיינתנו יותר סמכויות ומשאבים לרשויות המקומיות, כך יכולת ההתמודדות עם המגפה, שעד כה הייתה כושלת, תשתפר. התקווה היחידה שנותרה היא שעם פתיחת שנת 2021 הפוליטיקאים בישראל יפנימו שזאת הדרך היחידה להילחם בנגיף: להאציל סמכויות לרשויות המקומיות.