מי אשם אם האשפה לא פונתה מהרחוב

מה מרחב הפעולה של הרשויות המקומיות (1)
תמונה של אליהו בורוכוב
ד"ר אליהו בורוכוב

מפעם לפעם מפרסמים אנשים טובים מאמרי דעה שמדגישים עד כמה חשובות הרשויות המקומיות לדמוקרטיה וכי הן יכולות לשקף את ההעדפות של התושבים. אבל מרבית הנשמות הטובות האלה אינן מכירות את כל המגבלות המשפטיות, הכלכליות והמנהלתיות שמצמצמות את מרחב הפעולה של השלטון המקומי. למעשה הממשלה, באמצעים כאלה ואחרים, מתעללת בשלטון המקומי ומקטינה את חופש הפעולה שלו. מועמד לראשות עירייה יכול בזמן מערכת הבחירות להצהיר שהוא יפתח את העיר, ישפר את איכות האוויר, ישחרר את הפקקים בכבישים וכהנה וכהנה. אבל כאשר הוא מצליח להיבחר ונכנס ללשכת ראש העיר הוא נתקל בקושי לממש את תכניותיו ומתחיל להבין את המגבלות.

חישבו על ראש העיר חיפה החדשה עינת קליש רותם. היא רוצה לסלק מחיפה את בתי הזיקוק, לפתח את התיירות, להאריך את מסלול הנחיתה וההמראה בשדה התעופה של חיפה לתוך הים ויש לה עוד הרבה תכניות וכוונות טובות. עכשיו היא לומדת שלהרבה משרדי ממשלה יש מה להגיד על כל תכנית שלה. היא צריכה להידבר איתם ולקוות שתצליח לשכנע אותם. למשל בלי שתקבל את ההסכמה של רשות התכנון (שעכשיו שבה למשרד הפנים) ואישור של המועצה הארצית, לא תוכל לבצע את תכניותיה הגדולות. גם תקציב זאת בעיה גדולה. לכל תכנית גדולה דרוש תקציב גדול. כדי לקבל תקציב, אם אין לעירייה תרומה גדולה, עליה להגיע להסכמה עם משרד הפנים ועם אגף התקציבים באוצר. ייתכן שתידרש הסכמה של עוד משרדים, כגון תחבורה, איכות הסביבה, תעשייה וכלכלה, שאולי יש להם תכניות אחרות.

כאמור, כסף זאת בעיה גדולה. בעיות התקציב מקשות על כל הרשויות המקומיות מלבד 10–15 העיריות הגדולות והעשירות ביותר, החברות בפורום ה-15, וכמה מועצות קטנות כמו סביון, כפר שמריהו ועומר. במאמר מוסגר הסבר קצר – פורום ה-15 הוא ארגון של 15 ערים גדולות שאינן מקבלות מענק איזון מהממשלה. חברות בו תל אביב (451,500 תושבים ב-2018), ראשון לציון (254,700), חיפה (283,600), רמת גן (159,200), הרצליה (62,320) ועוד עשר ערים. בכל 15 הערים יחד יש בקירוב 3 מיליון תושבים. כאשר הפורום נוסד ב-2002 היו בו רק עשר עיריות ובמשך הזמן נוספו עוד חמש. מטרת הפורום לפעול להעצמת העיריות ולקדם תכניות לביזור סמכויות והענקת יותר עצמאות ניהולית לערים הגדולות.

כל שאר העיריות והמועצות המקומיות (בישראל 77 עיריות ו-255 מועצות מקומיות) מתנהלות תוך השתדלות תמידית לחיות במסגרת תקציבית לחוצה. זאת אף על פי שהעיריות והמועצות המקומיות הן אלו המספקות לאזרחים שירותים חיוניים רבים. הן אלו שמחזיקות בפועל את בתי הספר וגני הילדים, אף שאלו הם שירותים "ממלכתיים", כלומר שירותים שמתחייבים על פי חוק חינוך חובה והממשלה צריכה לממן אותם על פי הסדרים והסכמות למיניהם (שמשתנים כל כמה שנים). כמו כן הרשויות מנהלות את לשכות הרווחה, שאליהן פונים התושבים המבקשים סיוע. כאשר יש לתושבים בקשה או תלונה על מחסור או על תקלה בבתי הספר או בגני הילדים הם פונים לרשות המקומית ולא לממשלה, אף על פי שהממשלה היא זו שמממנת חלק ניכר מהשירותים האלה, קובעת את התקנות איך לספק אותם ולפעמים מנהלת אותם ממש.

הורים שאינם מרוצים מן המורה לחשבון של הילדים בבית ספר יסודי, אל מי הם הולכים כדי שיחליפו אותו? למנהל מחלקת החינוך בעירייה או לראש העיר. הם לא יודעים שמי שממנה ומפטרת מורים ומעבירה אותם מעיר לעיר זו המפקחת, שהיא פקידה של משרד החינוך. אימא שכועסת מכיוון שהבת שלה נפלה בחצר בית הספר הופכת את השולחן של ראש העיר או של מנהל המחלקה לחינוך ולא של מנכ"ל משרד החינוך. וכך גם אם לא פונתה האשפה או אם יש הצפה בעקבות גשמי זעף וכדומה. אפשר לומר שהרשויות המקומיות הן "קבלן משנה" של הממשלה שמחויב לספק את השירותים האלה, והממשלה מממנת את השירותים על פי הסדרים שונים שהתגבשו במהלך השנים.

יתרה מזאת, מפעם לפעם משרדי הממשלה מנחיתים על הרשויות המקומיות מטלות חדשות או דורשים לשנות שירותים. לפניכם דוגמה קטנה מימים אלה. ביום שישי 19.6.20 הודיע האלוף יואב גלנט, שחושב כנראה שהוא מפקד של מערכת החינוך, שהרשויות המקומיות יפעילו את הקייטנות בבתי הספר ב-1 ביולי. עד אז הרשויות נערכו להפעלת הקייטנות ב-14 ביולי, והן אינן ערוכות להפעיל אותן בראשון לחודש. עובדת של אחת הרשויות אמרה: "אין לרשויות חיילים שאפשר להקפיץ אותם מהיום להיום… מה גם "שעדיין לא קיבלנו הנחיות ממשרד החינוך וממשרד הבריאות באיזו מתכונת להפעיל אותן".

אף על פי כן הממשלה מתעללת ברשויות המקומיות בשתי ידיים. בידה האחת היא מקצצת לעיתים את השתתפותה בתקציביהן, או משנה את הכללים להשתתפותה בהוצאות של השירותים השונים, ובידה השנייה מגבילה הממשלה את הרשויות המקומיות בשיעור הארנונה שהן רשאיות לגבות. וכך לרשויות רבות אין כספים למתן השירותים, והן נקלעות למצב שהן אינן יכולות לקיים את תפקידיהן: לספק בתי ספר וגני ילדים, לפנות את האשפה, לשלם משכורות לגננות, לחלק מן המורים ולעובדי הניקיון. באופן כללי אפשר לומר שהממשלה מזלזלת ברשויות המקומיות אף שהן מופקדות על תפקידים קשים וחשובים מאוד לתושבים. ואינני מתייחס לאותם המקרים הבודדים שבהם עירייה או מועצה מקומית נקלעה לגירעונות גדולים בגלל ניהול כושל.

בעיות התקציב של הרשויות המקומיות סבוכות בגלל עיוותים וזלזול ולכן דורשות עוד הסברים. כמו כן ברצוני להסביר איך שר האוצר לשעבר משה כחלון רמס את מעט הסמכויות שהיו לרשויות בנושאי תכנון ובנייה. על כך אני מתכוון לכתוב בהמשך.

תקנו אותי אם אני טועה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. חשיבות לבחירות המקומיות כמו לבחירות לכנסת ולא מבינים שזה חשוב מאוד לחיי היום יום של כל אחד מאיתנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך