שחיתות בכפר שחיתות בעיר

שחיתות שלטונית ברשויות המקומיות
שטרות כסף
תמונה: Hmbr he.wikipedia.org

ראשית אבקש לשבח את יוזמי ההפגנות נגד השחיתות השלטונית ואת מאות המשתתפים בהפגנות הללו כבר שבועות רבים. המחאה התעוררה בעיקר לנוכח תיקי 1000, 2000, 3000, ולפרשיות ולאנשים הקשורים בהם.

אולם חובה עלינו להיישיר מבט ולהביע מחאה גם נגד שחיתות שלטונית מסוג נוסף, אשר הגיעה לממדים משמעותיים ביותר – השחיתות בשלטון המקומי.

השלטון המקומי כולל ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. למרבה הצער, בעלי תפקידים בכירים כדוגמת ראשי ערים וראשי מועצות, מהנדסי ערים, יועצים משפטיים, יושבי ראש של ועדות תכנון ובנייה, ועדות למתן הנחות ופטורים בארנונה, חלוקת מגרשים ציבוריים לעמותות וגופים ציבוריים – מוֹעלים בתפקידם השלטוני.

קצרה היריעה מלציין את כל השמות והמקומות שכתם השחיתות בשלטון המקומי דבק בהם בשנים האחרונות, ולכן אזכיר רק אחדים: מרים פיירברג ובעלי תפקידים – נתניה, צבי בר וסגנו סמי לוי – רמת גן, דב צור וסגנו דוד ביטן – ראשון לציון, יעקב דדון – מ.א. מטה יהודה, אהוד אולמרט ועמו עוד שבעה אנשים – ירושלים.

בעיתון דה מרקר מיום 31.5.2013 התפרסם כי כ-60 ראשי ערים ומועצות מקומיות נמצאים בחקירות, במשפטים, במאסר, ובעונשים אחרים. ביום 23.3.2017 התפרסם שוב בדה מרקר כי 54 ראשי ערים ומועצות מקומיות ואזוריות נמצאים בסטטוס של שחיתות שלטונית בשלטון המקומי, בעיתון נכתב כי זו ממש "מכת מדינה".

מאז מאי 2001, השנה שבה חוקק חוק חיוב אישי של ראשי ערים ומועצות, נתבעו והואשמו 69 ראשי ערים ומועצות בחריגות קריטיות בהחלטות בעלות משמעות תקציבית ניכרת, ו-28 מהם חויבו להחזיר את שווי ההחלטה המושחתת.

בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2016 חושף המבקר נתונים לגבי חמש רשויות שנבדקו כמדגם (אשקלון, נשר, עפולה, חדרה, קריית אונו) בנושא של מינויים פוליטיים, חשש לפגיעה בסדרי מינהל תקין, בטוהר המידות ובמוסר הציבורי. לגבי נשר ועפולה העביר המבקר את הדו"ח ליועץ המשפטי לממשלה מחשש למעשים פליליים.

הפרופ' יצחק גלנור, מומחה למינהל ציבורי ומי שהיה גם נציב שירות המדינה, כותב בספרו "מינהל ציבורי בישראל"(2008) , כי השחיתות בשלטון המקומי עולה לאין ארוך על זו של הממשלה.

אל לנו להיכנע למצב, עלינו להיאבק בשחיתות השלטונית ברשויות המקומיות, כמו גם בממשלה. יש בהחלט דרכים למנוע ולהפחית את האפשרויות לשחיתויות:

ראשית, לחזק את מעמדו וסמכותו של המבקר הפנימי על ידי הכפפתו למבקר המדינה או לפרקליט המדינה, ולהפסיק את האבסורד שהמבקר כפוף לבוס שלו – ראש העיר או המנכ"ל. (בדומה לנהוג כיום שחשבי משרדי הממשלה כפופים לחשב הכללי באוצר).

שנית, להפסיק את המצב הקיים שכל חברי ועדת תכנון ובניין עיר הם פוליטיקאים חברי מועצת העיר, ולדאוג שהרכב הוועדה יכלול כדי מחציתה מומחים מקצועיים (כמו יועצים משפטיים, מתכנני ערים, כלכלנים, מומחי איכות סביבה, וכדומה).

ושלישית, לשנות את חוק המועצות המקומיות (1936) לבחינת סמכויות היתר של ראשי ערים ומועצות, ואולי גם לקצוב את מספר הקדנציות שיכהנו בהן. כמו כן יש לשנות את חוק התכנון והבנייה (1965) בעניין הרכב הוועדה המקומית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. אל תעליבו את הממשלה והכנסת. ואל תזלזלו בה. שכחתם כבר את פאינה קירשנבאום? את בכירים ברשות המיסים ובמס הכנסה? את כול חסידיו של פינטו? החברה הלאומית לכבישים? ומה בדבר "הכספים הקואליציוניים"? זה שחיתות דה-לוקס. ומדובר במיליארדים.

    1. לריאליסט
      הערתך נכונה,אלא שהדיבור בשנתיים האחרונות התמקד בעיקר בראש הממשלה, והמאמר שלי נועד להראות שיש שחיתות רחבה וקשה בשלטון המקומי, והוספתי המלצות לשינויי חקיקה כחלק מהמאבק בשחיתות במשלה ובשלטון המקומי. וכאשר עוד מוסיפים את סרטן ההון השחור והעלמת הכנסות-אזי מסתבר שאנו בבעיה וצרה צרורה.

  2. כולם בגישה של תפוס כפי יכולתך. שודדים מהפראיירים כמה שרק אפשר.

  3. ראו ערך: גזל אדמתם הנרכשת והמשולמת דמי חכירה וגזל קורת הגג הנרכשת של אחים נכים בכפר גדעון. לא היה כפשע האכזרי הזה !!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך