פדרליזם עכשיו

חיזוק השלטון המקומי יקטין את השחיתות
צילום של פאבל
פאבל ז'לנוב

חוק המרכולים העלה לתודעה הציבורית שתי אמיתות. האחת היא שאידאולוגיה קיצונית לעולם לא תסתפק בייצוג אינטרסים סקטוריאליים. סופה, לכשתצבור מספיק כוח, לנצל כל הזדמנות להשליט סדר אנטי-דמוקרטי על כל המדינה. זהו טבען של אידאולוגיות שאינן צומחות מערכים דמוקרטיים ואינן רואות בבחירתו החופשית של כל אדם את מקור הסמכות.

האמת השנייה היא שהמערכת הפוליטית הישראלית לא רק שאינה מסוגלת לעדן ולאחות את התפרים הגסים שבין חלקי החברה השונים אלא בדיוק להפך, היא הופכת, מתוך שיקולים קואליציוניים קצרי ראייה, תפרים אלו לקרעים מדממים.

העניין הוא שמדינת ישראל חיה בתוך סתירה. מצד אחד, החברה הישראלית היא מבין החברות המגוונות ביותר שרק ניתן לדמיין, לחלקים השונים בעם יש שאיפות שונות ובסיס ערכים שונה. מצד שני, ישראל היא מדינה ריכוזית מאוד. כמעט כל הכוח מרוכז בידי הממשלה וזאת מצויה תמיד במתחים קואליציוניים. על כן, שיטת הממשל הישראלית לא מאפשרת באמת להנהיג "חיה ותן לחיות". יתר על כן, ריכוזיות יתר של הכוח בישראל מהווה גם כר פורה לשחיתות. הכוח משחית, וכוח רב משחית בעוצמה רבה.

הפתרון הוא צמצום הכוח של השלטון המרכזי לטובת השלטון המקומי. עניינים שטבעם הוא אופי הקהילה, כגון השבת, לרבות איסור או התרה של תחבורה ציבורית בשבת, נישואין וגירושין, וכן החינוך על תכניו ואופיו, צריכים לעבור לידי הקהילה, קרי לשלטון המקומי. כך זה, למשל, בשווייץ, שהייתה נתונה במשך מאות שנים למתחים, גם אלימים, בין פרוטסטנטים לקתולים. כיום השיטה הפדרטיבית עובדת מצוין והמתחים בין חלקיה השונים של שווייץ כמעט אינם קיימים עוד ובוודאי לא מתפרצים.

חיזוק השלטון המקומי, לרבות מתן אפשרות לרשויות המקומיות השכנות להתאגד למעין קנטונים על בסיס אופי וערכי הקהילה, בסופו של יום גם יקטין את השחיתות. נכון להיום השחיתות ברשויות המקומיות עצומה. אך הדבר נובע, בין השאר, מהעובדה שרשויות מקומיות נתפסות כלא חשובות. שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות מעליבים את ההליך הדמוקרטי. אדישות הציבור היא מקור השחיתות. כאשר הרשות המקומית תהפוך לגוף משמעותי, יגבר העניין הציבורי במתרחש בעיריות ובמועצות המקומיות, יגדלו שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות, והדבר יגביר בסופו של דבר את התחרות הפוליטית. השקיפות תגדל, השחיתות תפחת.

דמוקרטיה היא לא סתם שלטון הרוב. למעשה, שלטון הרוב זהו המרכיב הכי פחות דמוקרטי בדמוקרטיה. זהו מנגנון ולא ערך. דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבנויה מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. מטרת הדמוקרטיה היא למקסם חופש ולמזער כפייה עד למינימום הנדרש לשמירה על הסדר, הביטחון והרווחה. בדמוקרטיה אמיתית, עומדות לרשותו של הפרט כל הסוגיות שאיתן הוא יכול להתמודד בעצמו. סוגיות משותפות לקבוצה של פרטים, כגון בניית בתי ספר או מוסדות דת, נפתרות ברמת הקהילה. ורק עניינים שמצריכים שיתוף פעולה של קבוצה גדולה של פרטים, כגון בניית תשתיות גדולות, סוגיות ביטחון ויחסי חוץ עולים לדרגה גבוהה יותר של קבלת החלטות.

ניתן לחיות ביחד בישראל כמו בשווייץ, אך בשביל זה צריך להעביר גבולות ברורים בין הקהילות ולאפשר לכל קהילה את מקסימום חופש הבחירה בענייני פנים וחינוך ילדיה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. כל השיטה הפוליטית בנויה על כך שעסקנים במישור העירוני מביאים מצביעים בפריימריס לעסקנים ברמה הלאומית ןהאחרונים אחרי שהם נבחרים משלמים לעסקנים העירוניים ממה שהם רק רוצים
    כל השיטה נפוליטית בנויה על סה ולכן אין סיכוי שסה יפסק

  2. מדינת תל אביב כבר ממילא קיימת
    מצד שני זה יגדיל הפילוג והניכור והיריבות

  3. אבל המפלגות לא יסכימו בדיוק בגלל הסיבה שאתה חושב שזה תרון טוב. הם צריכים ורוצים את השחיתות.

  4. מאמר מצוין. זאת יש לדעת – החל מ- 1995 המצב הפוליטי שבין הירדן לים התיכון הוא של קונפדרציה א-סימטרית של 3 יחידות פוליטיות. זה כבר קיים והולך ומשתדרג עם הזמן. יש לכך גם בסיס קונסטיטוציוני וגם מציאות שהתהוותה בשטח. כל מי שמדבר על שתי מדינות או מדינת כל תושביה לא נותן לעצמו דין וחשבון ממה שכבר קיים. המבנה הקנטונאלי הסופי עוד לא התהווה בשלמות.
    כל הכבוד לכותב המאמר – היכן התחבאת עד עתה?

  5. מאמר מעניין בהחלט אך הסיכוי שהשלטון המרכזי יבזר סמכות וכוח לשלטון המקומי הוא נמוך. הממשלה מתנהגת במשך שנים כלפי רשויות מקומיות ב"אחד בפה ואחד בחב" מצד אחד ועדת זנבר שעוד בשנות ה70 המליצה על ביזור סמכויות נרחב לשלטון המקמוי ומצד שני ברור שהשלטון המקומי לא מבזר סמכויות.רשויות חזקות לוקחות סמכויות לא מקבלות.רשויות חלשות נתמכות ותלויות במשרד הפנים ומשרד האוצר.המנטליות הפוליטית הקיימת בישראל והרצון של פולטיקאים סקוריאלים כמו דרעי ודומיו להראות שהם עושים משהו עבור הסקטור שלהם,תמיד יגרום להתערבות בוטה בחיי הרשויות המקומיות
    זה לא רק חוק המרכולים ,היה גם קודם בממשלת ביבי -בנט-לפיד רעיוןלבזר את סמכויות הגיור לרשויות.ומה יצא מזה? כלום.כי בקואליציה של הממשלה החדשה עם החרדם הכל נפסל והסמכות חזרה כרגיל לרמה הלאומית-ריכוזיות וכח זה אחד הדברים החשובם ביותר לפולטיקאים ברמה הלאומית וגם לפקידים במשרד הפנים ובאוצר והם לא ייתנו לאף אחד לקחת זאת מהם.

  6. לד'ר פאבל ז'לנוב.חיזוק הממשל האיזורי הוא כוון נכון להעמקת הכלכלה והחברה בשטח, אולם יש לבצע הידוק משמעותי תחילה על תיפקוד העיריות והמועצות המקומיות והאיזוריות. חובה לחזק את מעמד המבקר הפנימי על ידי הכפפתו אל מבקר המדינה או לפרקליט המדינה. כמו כן,לפרק את וועדות בנין עיר הפוליטיות כיום(המורכבות רק מחברי מועצת עיר) ולקבוע 50% של נציגי ציבור מקצועיים(כלכלנים,עורכי דין,מתכנני ערים,מומחי סביבה,וכדומה). וכן לבצע שינויי חקיקה משנעותיים(לבטל לחלוטין את חוק המועצות -1935). אסור לבצע את מה שהצעת לפני העמקת הבקרה והחקיקה מונעת השחיתויות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך