פדרליזם עכשיו

חוק המרכולים העלה לתודעה הציבורית שתי אמיתות. האחת היא שאידאולוגיה קיצונית לעולם לא תסתפק בייצוג אינטרסים סקטוריאליים. סופה, לכשתצבור מספיק כוח, לנצל כל הזדמנות להשליט סדר אנטי-דמוקרטי על כל המדינה. זהו טבען של אידאולוגיות שאינן צומחות מערכים דמוקרטיים ואינן רואות בבחירתו החופשית של כל אדם את מקור הסמכות.

האמת השנייה היא שהמערכת הפוליטית הישראלית לא רק שאינה מסוגלת לעדן ולאחות את התפרים הגסים שבין חלקי החברה השונים אלא בדיוק להפך, היא הופכת, מתוך שיקולים קואליציוניים קצרי ראייה, תפרים אלו לקרעים מדממים.

העניין הוא שמדינת ישראל חיה בתוך סתירה. מצד אחד, החברה הישראלית היא מבין החברות המגוונות ביותר שרק ניתן לדמיין, לחלקים השונים בעם יש שאיפות שונות ובסיס ערכים שונה. מצד שני, ישראל היא מדינה ריכוזית מאוד. כמעט כל הכוח מרוכז בידי הממשלה וזאת מצויה תמיד במתחים קואליציוניים. על כן, שיטת הממשל הישראלית לא מאפשרת באמת להנהיג "חיה ותן לחיות". יתר על כן, ריכוזיות יתר של הכוח בישראל מהווה גם כר פורה לשחיתות. הכוח משחית, וכוח רב משחית בעוצמה רבה.

הפתרון הוא צמצום הכוח של השלטון המרכזי לטובת השלטון המקומי. עניינים שטבעם הוא אופי הקהילה, כגון השבת, לרבות איסור או התרה של תחבורה ציבורית בשבת, נישואין וגירושין, וכן החינוך על תכניו ואופיו, צריכים לעבור לידי הקהילה, קרי לשלטון המקומי. כך זה, למשל, בשווייץ, שהייתה נתונה במשך מאות שנים למתחים, גם אלימים, בין פרוטסטנטים לקתולים. כיום השיטה הפדרטיבית עובדת מצוין והמתחים בין חלקיה השונים של שווייץ כמעט אינם קיימים עוד ובוודאי לא מתפרצים.

חיזוק השלטון המקומי, לרבות מתן אפשרות לרשויות המקומיות השכנות להתאגד למעין קנטונים על בסיס אופי וערכי הקהילה, בסופו של יום גם יקטין את השחיתות. נכון להיום השחיתות ברשויות המקומיות עצומה. אך הדבר נובע, בין השאר, מהעובדה שרשויות מקומיות נתפסות כלא חשובות. שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות מעליבים את ההליך הדמוקרטי. אדישות הציבור היא מקור השחיתות. כאשר הרשות המקומית תהפוך לגוף משמעותי, יגבר העניין הציבורי במתרחש בעיריות ובמועצות המקומיות, יגדלו שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות, והדבר יגביר בסופו של דבר את התחרות הפוליטית. השקיפות תגדל, השחיתות תפחת.

דמוקרטיה היא לא סתם שלטון הרוב. למעשה, שלטון הרוב זהו המרכיב הכי פחות דמוקרטי בדמוקרטיה. זהו מנגנון ולא ערך. דמוקרטיה היא שיטת ממשל שבנויה מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. מטרת הדמוקרטיה היא למקסם חופש ולמזער כפייה עד למינימום הנדרש לשמירה על הסדר, הביטחון והרווחה. בדמוקרטיה אמיתית, עומדות לרשותו של הפרט כל הסוגיות שאיתן הוא יכול להתמודד בעצמו. סוגיות משותפות לקבוצה של פרטים, כגון בניית בתי ספר או מוסדות דת, נפתרות ברמת הקהילה. ורק עניינים שמצריכים שיתוף פעולה של קבוצה גדולה של פרטים, כגון בניית תשתיות גדולות, סוגיות ביטחון ויחסי חוץ עולים לדרגה גבוהה יותר של קבלת החלטות.

ניתן לחיות ביחד בישראל כמו בשווייץ, אך בשביל זה צריך להעביר גבולות ברורים בין הקהילות ולאפשר לכל קהילה את מקסימום חופש הבחירה בענייני פנים וחינוך ילדיה.