הפרדת דת ומדינה צריכה להתחיל בבית – ברשות המקומית

תוצאות הבחירות החוזרות בבית שמש והסערה סביב נושא גיוס החרדים לצה"ל, מעוררות את השאלה המהותית והרחבה יותר של יחסי דת ושלטון, דת ומדינה, גם במישור המקומי. השפעת הדת על התנהלות המדינה, הן בשלטון המרכזי והן בשלטון המקומי, מורגשת בתחומים רבים המעצבים את חיינו האזרחים.

השפעה זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בחקיקה. ראשית, "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". כתוצאה מלחצם של חברי הכנסת הדתיים הוצא הערך שוויון מחוק היסוד. העדר הערך שוויון בחוק היסוד והתבססות דיני האישות על דיני ההלכה, יוצרים הלכה למעשה מעמד נחות לנשים בחסות החוק. חוקי חינוך שונים, והקמת זרמים בחינוך שהם נפרדים זה מזה ומעניקים תכנים שונים, השפיעו גם הם ושינו את פני החברה הישראלית. חוק השרות הצבאי, שיש בו פגיעה בעיקרון השוויון בנטל קיום המדינה, וערעור הערך הבסיסי של שותפות הוגנת לקיום המדינה. החוקים המוניציפאליים העוסקים בתקציבים, במועצה הדתית, בפתיחת עסקים בשבת, בנושא כשרות, בתחבורה ציבורית ובכל השפעה של הדת על התנהלות הרשות המקומית.

במאמר זה אתייחס להיבטים המקומיים של החיבור בין דת ושלטון (דת ומדינה) והשפעתם על חיינו. בחינת חוקי העזר המקומיים וההחלטות של השלטון המקומי מראה כי מדובר בהיקף עצום ורב השפעה. אפרט כעת דוגמאות אחדות לכך.

קביעת שעות פתיחה וסגירה של עסקים בימי חול, בשבת ובימי חג – תל אביב הפכה למקום מגורים מועדף על צעירים בשל התפיסה הליברלית והחופשית של מקבלי ההחלטות במועצת העיר. "עיר ללא הפסקה" זו תפיסת חיים, הכוללת פעילות ערה גם בסופי שבוע. זו מדיניות הנקבעת על ידי נבחרי הציבור של הרשות המקומית. כך הבין גם בית המשפט העליון כאשר חייב את עיריית תל אביב להסדיר את פתיחת העסקים בשבת בחקיקה של חוקי עזר מקומיים. לאחרונה פורסם כי הנהלת העירייה אישרה תיקון לחוק העזר העירוני המעגן בחקיקה פתיחת עסקים בשבת, בחלוקה לפי סוג העסק ומיקומו. על פי ההסדר יהיה אפשר לפתוח בתל אביב במתחמים מסוימים כל בית עסק, ולא רק בתי קפה ועסקים לממכר מזון.

הדוגמה של רעננה היא הפוכה. ברעננה פועלים על פי חוק עזר מקומי משנות הששים, שבו תנאים דרקוניים בלתי אפשריים לפתיחת בתי עינוגים בשישי-שבת (מאחורי דלת סגורה ועד שעה 22.00 בלבד). במשך שנים העירייה עוצמת עין בנוגע לפתיחת בתי קפה ומסעדות באזור התעשייה ובקצה העיר בואכה הרצליה, זאת בניגוד לחוק העזר המקומי, אך אינה מאפשרת כלל פתיחת מקומות בילוי במרכז העיר. כך, באמצעות חוק עזר מקומי ומדיניות של העירייה הנובעת מהשפעה כוחנית ומוגזמת של מיעוט נבחרי ציבור דתיים על כלל מקבלי ההחלטות במועצת העיר ובמיוחד על ראש העירייה, הפכה רעננה לעיר מועדפת על דתיים בשל היות מרכז העיר סגור ומסוגר בשבת.

תחבורה ציבורית בסופי שבוע – סגירת מוקדי בילוי בשבת על ידי הרשות המקומית קשורה קשר הדוק לנושא התחבורה הציבורית. כשהעיר סגורה בשישי-שבת, צעירים ומבוגרים כאחד, המבקשים לבלות בסופי שבוע, נאלצים לצאת לבלות מחוץ לעיר. בהיעדר תחבורה ציבורית הם נאלצים לעשות כן ברכבם הפרטי. מי שאין ברשותו מכונית פרטית, אינו יכול לצאת לבלות או לבקר קרובי משפחה וחברים בסוף השבוע. זוהי הפלייה הפוגעת בעיקר בבני נוער, בקשישים ובעניים. הסדרת תחבורה ציבורית בשבת, למשל הפעלת אוטובוסים, היא בסמכות הכנסת והממשלה. עם זאת, הסדרי נסיעה מקומיים, כמו מוניות, מוניות שרות ושאטלים, הם בסמכות הרשות המקומית. בחיפה, כידוע, יש תחבורה ציבורית גם בשבת. ובתל אביב יש מוניות שרות.

תמיכות והקצאות בסמכות הרשות המקומית – רשות מקומית מוסמכת לתמוך כספית בבתי הכנסת במסגרת תקציב תמיכות של הרשות המקומית. כדאי גם לדעת כי על פי חוק בתי הכנסת אינם משלמים ארנונה לרשות המקומית. הרשות המקומית מוסמכת גם להקצות לבתי כנסת קרקעות ציבור שבגבולותיה המוניציפאליים. על פי חוק יש לבנות בית כנסת לכל 1,000 תושבים. אין חובה דומה לבניית מתנ"ס או מועדון נוער לכל 1,000 תושבים.

המועצה הדתית היא מערכת מקבילה ועצמאית הניזונה אף היא מכספי הארנונה. להשקפתי, האמונה והדת הם עניינים אישיים של המאמין. זה אינו שירות שהמדינה או הרשות המקומית אמורות לספק מכספי ציבור. ובכל מקרה, שירותי הדת יכולים להינתן ככל שרות אחר על ידי מחלקה בעירייה, ללא מנגנון מיותר ומנופח של מועצה דתית נפרדת. יתרה מכך, היום ניתן פרס לרשויות בלתי יעילות – עירייה מאוזנת חויבה להעביר כספים למימון מועצה דתית בעירייה גרעונית.

הדרת נשים ברשות המקומית – מדיניות הרשות המקומית בנוגע לתופעות פסולות של הדרת נשים באה לידי ביטוי בתחומים שונים. בבית שמש ובשכונות בירושלים התגלתה אוזלת ידה של הרשות המקומית, כאשר השתלטות חרדית על המרחב הציבורי – המדרכות – גרמה להדרת נשים וילדות מהמרחב הציבורי ולפגיעה בחופש התנועה שלהן. ניתן גם להיווכח בהדרת נשים בפעילויות שונות ובאירועים בעלי אופי דתי בחסות ובמימון הרשות המקומית. קבוצת אליצור ברעננה, הנתמכת בכספי העירייה, התנגדה לשחק עם קבוצה שבה השתתפה ילדה בת 10, וגרמה להדרתה מהמשחקים.

חוקי חינוך, הקמת זרמים בחינוך והשפעתם על החברה הישראלית – זרמי החינוך הקבועים בחוק יוצרים מחיצות ופיצול באוכלוסיית ישראל. יש חינוך ממלכתי, ממלכתי-דתי, הזרם המשלב, ערבי וחינוך מוכר שאינו רשמי. מערכת החינוך בישראל, המופעלת על ידי הרשויות המקומיות, מנציחה את המגזריות ומשסעת את החברה הישראלית מבפנים. הסיבה העיקרית לכך היא התערבות הדת בחוקי החינוך. החלוקה המגזרית של מערכת החינוך מחייבת את מערכת החינוך המקומית ויוצרת פילוג בישוב. זו אינה חלוקה מבנית גרידא, אלא חלוקה שמכתיבה תכנים, ערכים, אמונות ואפילו עמדות פוליטיות מגזריות. יתרה מכך, החלוקה המגזרית מחייבת את הרשויות המקומיות להשתתף במימונם של המוסדות השונים והנפרדים.

להלן החלוקה למגזרים ולזרמים: רשת החינוך העצמאי (חינוך תורני), שייכת לאגודת ישראל ומשרתת את הציבור החרדי האשכנזי; מוסדות החינוך של מעיין החינוך התורני (חינוך תורני), שייכים לש"ס; מוסדות הפטור – תלמודי תורה לבנים בחינוך החרדי – פטורים מהחובות הכלולים בחוק לימוד חובה ומתנהלים בלא פיקוח של משרד החינוך; חינוך ממלכתי-דתי , נועד לציבור הדתי-לאומי, יציר כפיה של המפד"ל; חינוך ממלכתי ערבי, מחנך לתרבות וללאומיות ערבית; חינוך ממלכתי – כל היתר.

התפלגות התלמידים בין מגזרי החינוך השונים מצביעה על מגמה מדאיגה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רק 37% מהתלמידים שבפיקוח משרד החינוך לומדים בחינוך העברי הממלכתי, 15% לומדים בחינוך הממלכתי-דתי, 23% בחינוך החרדי ו-25% בחינוך הערבי.

הדוגמאות שהובאו לעיל הן רק מקצת המקרים שבהם הדת מעורבת בחסות החוק בתהליכי קבלת החלטות שלטוניות ברשות המקומית, ומשפיעה לרעה על אופי החברה. השילוב של דת ומדינה הרסני לעתידה של מדינת ישראל.