דמוקרטיה או אפתיה?

התופעה שאתאר להלן אינה ייחודית לעיר זו או אחרת, אלא חזון נפרץ במערכות הבחירות המוניציפליות. שיעור ההצבעה בעיר מסוימת במרכז הגיע ל"שיא" של 41% בבחירות המוניציפליות האחרונות. כלומר, רק כ-31 אלף מתוך כ-76 אלף בעלי זכות בחירה בעיר, טרחו להגיע לקלפי ולבחור ראש עיר וסיעה העתידים לנהל את חייהם בחמש השנים הקרובות. ואל נקל ראש בהשפעת ראש העיר על חיינו. מדובר כאן לא רק בטיפול באשפה ובניקיון העיר, אלא גם במערכת החינוך (גני ילדים, יסודי, תיכון ומכללות), בתעבורה (צירי תנועה, מקומות חנייה, תמרורים, עומסי תנועה, כבישים, מדרכות), בחזות העיר, בגינון, באירועי תרבות, בתכנון הבינוי ובפיתוח תשתיות.

בסיבוב הראשון זכה ראש העיר הנבחר ב-7,400 קולות, כלומר פחות מ-10% בחרו בו! גם סיעתו קיבלה נתח זעום מקולות הבוחרים – 2 מנדטים מתוך 19, כלומר כ-10% בלבד. מובן שהתוצאות של כ-24% מקולות המצביעים לא הספיקו לראש העיר כדי להיבחר, והוא נאלץ להתמודד על תפקיד ראש העיר בסיבוב שני, מול מתמודד אחר שאף הוא קיבל שיעור קולות דומה. בסיבוב השני כבר איבדו תושבי העיר עניין, ושיעור ההצבעה ירד לכ-35%, כלומר רק 27 אלף תושבים טרחו להגיע לקלפי. וכך, לאחר קרב צמוד בין שני המתמודדים בסיבוב השני, ניצח ראש העיר הנוכחי בבחירות עם כ-17 אלף קולות, כלומר כ-22% בלבד מבעלי זכות הבחירה בעיר  בחרו בראש עיר זה.

יתרה מזאת, מועצת העיר מנוהלת על ידי ראש העיר באמצעות שני המנדטים הבודדים שקיבל מבוחריו, ובתמיכת סיעות קואליציה, שכל אחת מהן מפעילה לחצים ודורשת את ליטרת הבשר שלה על חשבון התקציב הציבורי. למעשה כל זעזוע בקואליציה שברירית זו עלול לשתק את תפקוד העירייה. וכפי שנאמר לא אחת: דמוקרטיה? שיטה גרועה מאוד, אבל בינתיים לא המציאו שיטה טובה יותר.

איך קורה שמיעוט של כ-20% בלבד מחליט וקובע עבור הרוב מי ינהל את החיים בעיר במשך חמש שנים? ובכן, למרבה הצער, אפשר למצות את התשובה לשאלה זו במילה אחת – אפתיה. בשיטה המוניציפלית הקיימת, קומץ של פעילים בעלי עניין המתקבצים סביב מועמד זה או אחר יכולים בקלות יחסית להכתירו כראש עיר, גם אם מידת התאמתו לתפקיד אפסית. בתמורה הם זוכים לתגמול ולהטבות על חשבון תושבי העיר. באמצעות 7,400 קולות בסך הכול גרף המועמד את כל הקופה וזכה בראשות עיר של קרוב ל-100 אלף תושבים.

העוצמה שמרכז בידיו ראש עיר מושכת הרבה אינטרסנטים כמו זבובים לריבה. הריכוזיות המאפיינת את השיטה המוניציפלית הקלוקלת בארצנו, הופכת את ראש העיר לכול יכול, תוך שהוא שולט על תקציב שנתי של מאות מיליוני שקלים. ביכולתו להעביר בדרכים עקלקלות משאבים הוניים וכספיים למקורביו, וביכולתו למנוע אותם משנואי נפשו. ביכולתו למנות לג'ובים מתגמלים בעירייהמקורבים שסייעו לבחירתו, תוך הגדרת המשרות כ"משרות אמון" המבטלות את הצורך במכרזים. מה הפלא, אם כך, שחדשות לבקרים צפים ועולים מעשי שוחד ומרמהופרשיות שחיתות בעשרות ובמאות מיליוני שקלים, בעיריות וברשויות מוניציפליות אלו ואחרות.

והיכן חברי המועצה שבאופוזיציה? והיכן מבקר העירייה? והיועץ המשפטי? רובם ממודרים. ההחלטות החשובות מתקבלות בלשכת ראש העיר פה אחד, ויוצאות לביצוע בלי להתייחס לכל הגופים הללו שמבחינת ראש העיר הם מיותרים לחלוטין.

מבלי להכליל, הבחירות לראשות העיר הפכו למעין "ביזנס". צריך רק להשקיע בקומץ פעילים, תוך פיזור הבטחות להטבות לאחר הזכייה. והנוסחה הזו תהיה נכונה כל זמן שמרבית התושבים יישארו אדישים לגורלם, ישליכו הצדה את הזכות יקרת הערך לבחור במועמד הטוב ביותר, וישאירו את המגרש הדמוקרטי לשליטת מיעוט של אינטרסנטים תאבי בצע ושלטון.