אומרים לנו שהדרך להצלחה עוברת דרך האוניברסיטה, התואר, הפרופסורים ש"שולטים בחומר". שצריך ללמוד מה שכבר ידוע, להבין את המקובל, לעקוב אחרי התקנון. אבל מי באמת יצר את ההמצאות הגדולות ששינו את העולם? האם פרופסורים ששלטו בחומר, או אולי אנשים שסטו לגמרי מהלמידה הפורמלית?
ההבדל הקריטי הוא בין המצאות תשתיתיות לפיתוחים טכנולוגיים. המצאה תשתיתית יוצרת קטגוריה חדשה לחלוטין – הגלגל, הכתב, החקלאות, הכסף, המתמטיקה. פיתוח טכנולוגי משפר קיים – ריקשה, כרכרה ומכונית הם פיתוחים של הגלגל, מחשב קוונטי הוא פיתוח של מתמטיקה קוונטית ומיחשוב דיגיטלי.
דארווין נשר מלימודי רפואה ותיאולוגיה ופיתח את תורת האבולוציה בעצמו. אדיסון למד רק שלושה חודשים במערכת הפורמלית ויצר את התעשייה החשמלית. אינשטיין מרד בחינוך המסורתי ופיתח את תורת היחסות כפקיד פטנטים. דה וינצ'י היה אמן ללא חינוך פורמלי שהפך לאבי ההנדסה המודרנית. ווטסון וקריק לא היו ביולוגים במקורם ובכל זאת פיצחו את מבנה ה-DNA מזוויות לא צפויות.
הטיעון הלוגי פשוט: אם משהו הוא המצאה תשתיתית אמיתית, הוא לא היה קיים לפני שהומצא. לכן אי אפשר ללמוד אותו מאף אחד, אין מערכת חינוך שמלמדת אותו ואין מומחים בתחום. הממציא חייב ללמוד לבד – לא מבחירה אלא מכורח לוגי.
מערכת החינוך הפורמלית מיועדת ליצור אינטליגנטים שיודעים להשתמש בקיים בצורה מושכלת, ותוך כדי כך הם יוצרים מעמד קשיח של כבוד והיררכיה. אבל המצאות תשתיתיות דורשות אינטלקטואלים שלא מכירים בקיים כמחייב, שמוכנים לזרוק החוצה את הידע הקיים וליצור קטגוריות חדשות של מחשבה.
ההמצאות הגדולות תגענה ממישהו ששבר את הכללים.
אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שללא תואר לא תגיעו לשום מקום, תזכרו מי יצר את החשמל, גילה את האבולוציה וחשף את מבנה ה-DNA.
10 תגובות
יותר מכך, הרבה אנשים שעמדו או עומדים בראש ארגונים ומוסדות אדירים מצליחים, בכלל לא למדו באקדמיה
חלק מהדוגמאות שלך הן לא רלבנטיות. לאונרדו דה וינצ'י חי לפני 500 שנה. מי שהמציא את הגלגל לפני אלפי שנים בתקופה שלא היו גם בתי ספר בוודאי המציא משהו שהביא לאנושות תועלת עצומה. דוגמא אחת לא נכונה – אלברט אינשטיין למד באוניברסיטה והיה לו תואר . הוא לא הצליח למצוא עבודה באחת האוניברסיטאות (כמו שקורה להרבה אנשים) ולכן עבד במשרד הפטנטים. וזה קרה לפני כמעט 120 שנה.
אתה בדיוק מתזק את הטענה שלי. אני לא דיברתי על למה הם לא למדו. מה שהדגשתי היה שהם הוסיפו ידע כי הסקרנות הניעה אותם,לחפש את הידע החדש ולכן הם פעלו כפיוסופים ששאלו שאלת מחקר וענו עליה. את זה לא למדו אותם. זה מי שהם היו ואנשים כאלו, מניעים את העולם קדימה.
מה רע בשילוב של שתי האופציות? נראה לי מבטיח יותר
זה לא עניין של רע. המודל האקדמי, מבוסס על למידה של מה שכבר ידוע והוא מהווה בהחלט מעצור בפני האינטלקט. אינטליגנטים נוטים להיתקע ולשמור על הדעה שלהם שהיא רק דעה ולא להפתח לרעיונות חדשים. בדיוק כמו דתיים.
זה שגור בפי אנשים של פעם.
שלחת את פאראדיי. הוא הדוגמא הקלסית של אוטודידקט שתרם תרומה משמעותית להבנת החשמל בכלל והאלקטרוכימיה בפרט. וראוי להזכיר את סרוונטס שהיה אנלפבית עד גיל מאוחר ולאחר מיכן כתב את אחת מהיצירות המופלאות ביותר שנכתבו בספרדית. דוגמא אחרת היא שפינוזה שהיה תלמיד חכם של תלמוד והפך לפילוסוף שמחבר ספרי פילוסופיה בשפה הלטינית המבוססים על לוגיקת הגיאומטריה של אוקלידס היווני.
לא שכחתי, כי הכוונה היתה להציג את התפיסה. בהחלט נכון שהאנשים שציינת, ענו להגדרה הזו ומוכיחים אותה.
ומי אמר שאוטודידקט שהצליח לא היה מצליח יותר לא גם היה מעמיק ומשקיע גם בלימודים פורמליים. כלומר בנוסף
אולי הדוקטור שהיה המרצה שלו ודרש שהוא יהיה צמוד למה שהוא למד, או שיכשל בלימודים? אולי הלימודים היו מסתירים ממנו את מה שהוא גילה? אתה אולי לא יודע, אבל האקדמיה מקדשת את הידע שקיים ולא פתוחה לשינוי.
עדה יונת ודן שכטמן שהעולם האקדמי פסל בתחילה ורק העוצמה שלהם אפשרה את הקבלה של החידושים שלהם, כאמיתיים.