זקנה מול הזדקנות

איך ללמוד להתמודד כשהחיים נעשים קשים יותר
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

כל אחד מאיתנו יעבור זקנה – זה בלתי נמנע. אבל איך נתמודד עם המציאות המשתנה והקשה יותר? כאן נכנסת ההזדקנות – תהליך שאמנם אי אפשר לשלוט בו שליטה מלאה, אבל הוא מכין אותנו לזקנה. אפשר כמובן לקבל את העתיד כגזירת גורל ואפשר גם אחרת. אפשר להתכונן. ככל שנקדים, יש סיכוי גדול יותר שנדע להתמודד טוב יותר עם הבאות. אם כן, הכינו עצמכם לזקנה.

כדי להבין את ההבדל והאפשרות, נצטרך להכיר שני מונחים: גנטיקה ואפיגנטיקה. הגנום שלנו הוא כמו ספר מתכונים שקיבלנו בלידה. הוא מכיל את כל ההוראות לבניית הגוף – איך ייראה, מתי יתחיל להזדקן ובאיזה קצב. זה המידע הקבוע שלא יכול להשתנות. אבל יש לנו יכולת לכתוב הערות על ספר המתכונים הזה. זה נקרא אפיגנטיקה – איך החוויות שלנו משפיעות על התבטאות הגנים שלנו. תבשילים שהוכנו בעזרת אותו מתכון בסיס יכולים להיות שונים זה מזה בהתאם לשינויים שכתבנו על המתכון.

במהלך החיים אנחנו מפתחים "ספר מתכונים מנטלי" – דפוסי התמודדות שלמדנו. זה לא קיים בלידה, הספר הזה נבנה דרך ההתנסות. הזקנה היא המתכון המקורי – השעון הביולוגי שקובע מתי הגוף מתחיל להיחלש. זה קבוע. ההזדקנות היא כל ההערות שכתבנו על המתכון – איך אנחנו מתמודדים עם השינויים. החוקרים הוראס בארלו ודונלד הב הראו איך המוח לומד דפוסי התמודדות ויוצר תגובות אוטומטיות למצבי לחץ וקושי.

והנה הדבר המכריע: כל ההערות שכתבנו על ספר המתכונים שלנו משפיעות על חוויית הזקנה הפיזית שלנו. שני אנשים עם אותה מחלה יכולים להתמודד בצורה שונה לגמרי, תלוי בהערות שלמדו לכתוב מראש. הכנה מנטלית מוקדמת יכולה לשפר משמעותית את חוויית הזקנה שלנו.

מתוך עבודתי עם אנשים שחוששים מהזקנה, אני רואה שחלק גדול מהחרדה נובע מחוסר הכרה עם התהליך הטבעי הזה. כשאני עוזר לאנשים ללמוד איך לכתוב הערות חדשות על ספר המתכונים שלהם – דפוסי חשיבה והתמודדות מתקדמים – החרדה מתחלפת בתחושת מסוגלות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

14 תגובות

  1. צריכים ללמד כל אדם עוד בגיל הביניים כי הוא בתחילת תהליך שחיקה, ,לאי, ופחת. אין ברירה, אין דרך אחרת וצריך גם אז להפיק את המיטב מהחיים

    1. היי דוד. זו לא השחיקה והבלאי שבאמת משפיעים. זו הנכונות להילחם בהם ולמנוע מהם כיבוש מלא של הטריטוריה. לתרגל, להתכוון ולא לעשות חשבון למה שאחרים חושבים.

  2. ההפרדה בין שני המושגים היא פורמלית בשפה העברית, או שזאת קביעה שלך?

  3. נושא מאוד חשוב. וגע בכל אדם. קורה מהר ממה שאנחנו משערים. הדחקה והתעלמות מרעות את המצב

  4. ואיפה כל החלומות לחיים לנצח, או לפחות לכמה מאות שנים? כלום לא קורה בכיוון

    1. למ. האם באמת את/ה רוצה לחיות כשהגוף דועך ולא מתפקד? אני לא. אבל אני רוצה שהאפיגנטיקה תביא אותי ליום האחרון, כשאני חזק ויכול, לאורך הדרך עד אז.

  5. אני זקן מזדקן. מתמודד עם הבעיות שהולכות ומתרבות בכבוד.לא מתביישולא מסתיר את הגיל והמצב. אפילו מתגאה. גם בפני עצמי.

    1. לא' שלום. אין ספק שהשקפת העולם שלך, היא טובה ומקדמת. אבל אולי היא פסיבית מדי. לא צריך להתבייש בזקנה ואני אומר לך זאת כבן 75, אבל לא צריך להיכנע, לכל מה שהיא לכאורה מכתיבה.
      ניתן באמצעות תרגילים שונים, לחזק את הראייה, את הנשימה, תהליכים גופניים שמתרחשים ניתנים לבלימה, אם מפעילים את האפיגנטיקה לטובתם.

  6. אם האדם דאג לפנסיה ראויה וצבירת זכויות, הרי היציאה לפנסיה יש בה גם יתרונות. היחלצות מהטירוף היום יומי

    1. למ. שלום. היציאה לפנסיה למשל היא ברוכה, למי שלמד כיצד להתנתק ממה שהיה לו ולצפות בשקיקה לכיף של החיים, ללא הצורך ללכת לעבודה. אבל אם מישהו מצא את הביטוי שלו בעבודה ולא השתחרר מזה, הוא לא רק לא נחלץ משום דבר, הוא גם יעלול להרגיש חסר ערך וממש להיות אומלל.

    1. הבריאות היא לא משהו שאתה יכול להניח לו להתפתח רנדומלית. אתה חייב ללמד את הגוף בריאות. היופי הוא שאם תתעקש, הגוף יעזור לך עד רמה מסויימת.

  7. למ. האם באמת את/ה רוצה לחיות כשהגוף דועך ולא מתפקד? אני לא. אבל אני רוצה שהאפיגנטיקה תביא אותי ליום האחרון, כשאני חזק ויכול, לאורך הדרך עד אז.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

גדעון גולדמן

תורת הפערים

המתח בין האמביציה לבין המימוש

דילוג לתוכן