למה אנשים נכשלים בראיונות עבודה?

השבוע קיבלתי שיחה מאחד המתאמנים שלי. הוא נשמע מיואש לחלוטין אחרי דחייה נוספת מריאיון עבודה.

"יגאל, אני לא יודע מה קרה. שוב הבקשה שלי לא התקבלה, אני מיואש."

"בסדר. בוא נחשוב יחד. איך התחלת איתו בריאיון?"

"הוא שאל אותי למה אני חושב שאני מתאים לתפקיד. אז אמרתי לו 'תראה, אני אדם מאוד יצירתי. אני רואה פתרונות שאחרים לא רואים. אני יכול להביא לכם רעיונות חדשים שיקדמו את החברה.' הרגשתי שזה נשמע טוב."

"ומה הוא ענה?"

"הוא הנהן ואמר 'נחמד', אבל ראיתי שמשהו בעיניים שלו השתנה. כאילו… נסגר."

"איך התכוננת לריאיון?"

"קראתי את המודעה, הכנתי את הקורות חיים…"

"חקרת על החברה?"

"לא באמת. הסתכלתי באתר שלהם חמש דקות."

"אוקיי. אז בוא נחזור לרגע הזה שהוא שאל אותך למה אתה מתאים. מה היית יכול לשאול אותו לפני שאתה עונה?"

"לשאול אותו?"

"כן. במקום לזרוק עליו מיד את כל הסיפור על כמה אתה יצירתי."

הוא חשב. "אממ… אולי לשאול אותו מה הכי מעניין אותו בתפקיד הזה?"

"למשל?"

"כאילו… מה הבעיות הכי גדולות שהוא מתמודד איתן עכשיו בצוות?"

"עכשיו אתה מדבר."

"אבל למה? מה זה משנה?"

"כי ברגע שהוא יספר לך על הבעיות שלו, אתה תוכל להראות לו איך אתה יכול לעזור. במקום לזרוק עליו תכונות כלליות."

הוא נעשה שקט. "אה… כלומר, במקום לומר 'אני יצירתי', לומר 'ראיתי שיש לכם בעיה עם X, יש לי ניסיון בדיוק בתחום הזה'?"

"בדיוק. והוא גם ירגיש שאתה מקשיב לו, לא רק מחכה לתור שלך לדבר."

שתיקה ארוכה. "פאק. באמת לא חשבתי על זה ככה."

רוב האנשים שהולכים לריאיון עבודה מתמקדים במה הם רוצים להציג. "אני מוכשר", "אני מנוסה", "אני יצירתי". אבל הם שוכחים לחשוב על מה שעובר בראש של האדם שיושב מולם.

המנהל הזה לא מחפש להתרשם מהכישורים שלכם. הוא מנסה להבין אם אתם תפתרו לו בעיות או תייצרו לו בעיות חדשות.

כששמע "יצירתי", הקולנוע בראש שלו התחיל לרוץ: עוד מישהו שיגיד לו איך לנהל את הצוות, שיחפש "אתגרים" במקום לעשות את העבודה, שיצריך השקעת זמן ואנרגיה שאין לו.

האמת היא שריאיון עבודה זה לא בחינה שבה אתם צריכים לתת תשובות נכונות. זה שיחה. ובשיחה אמיתית, קודם מקשיבים, אחר כך מדברים. תנו למנהל לספר על הבעיות שלו קודם. רק אז תראו איך אתם יכולים לעזור.

זו אינה הבטחה ריקה, אני יודע שזה עובד באמת!