תפיסה חדשנית של אימון מנטלי ומשמעותו בעולם המודרני (5)

בפרקים הקודמים בסדרת מאמרים זו דנתי בדטרמיניזם האישי ובמציאויות האלטרנטיביות, והסברתי כיצד בונים שרירים מנטליים חדשים שיאפשרו לנו ליצור טרנספורמציה אמיתית ומהותית בחיינו. בפרק הנוכחי אציג את המושג "אפיגנטיקה מנטלית" ואסביר כיצד החוויות והלמידה שלנו משנות את האופן שבו המוח והגנים שלנו מתבטאים, וכיצד אפשר לרתום את הידע הזה כדי ליצור שינוי עמוק ומשמעותי.

אפיגנטיקה מנטלית היא אחד המושגים המרכזיים בתפיסה שלי, והיא למעשה ממשיכה את רעיון הדטרמיניזם האישי. כדי להבין את המושג, נתחיל מהאפיגנטיקה הביולוגית. בעולם הביולוגיה, אפיגנטיקה מתייחסת לשינויים בפעילות הגנים שאינם כוללים שינויים ברצף הדי-אן-איי עצמו. כלומר, הקוד הגנטי נשאר זהה, אבל האופן שבו הגנים מתבטאים – משתנה.

למשל, כשספורטאי מתאמן בצורה אינטנסיבית, הגנים שאחראיים על בניית שרירים מתבטאים באופן שונה – הם מופעלים יותר. הדי-אן-איי שלו לא השתנה, אבל הביטוי של אותו די-אן-איי השתנה בעקבות החוויה החיצונית של האימון.

מה שאני מכנה "אפיגנטיקה מנטלית" הוא הרחבה של הרעיון הזה לעולם המנטלי. זוהי הדרך שבה החוויות והלמידה שלנו משנות את האופן שבו המוח מתפקד, את ה"אופקודים" או הרפלקסים האוטומטיים שדיברנו עליהם במאמר השני בסדרה זו.

אני רואה בזה את האבולוציה השנייה של האנושות – "אבולוציית הידע". האבולוציה הפיזיולוגית, הביולוגית, נתנה לנו את החומרה – את המוח, את מערכת העצבים, את הגוף. אבל אבולוציית הידע, האפיגנטיקה המנטלית, היא זו שנותנת לנו את התוכנה – את האופן שבו אנחנו משתמשים במוח ובגוף שלנו.

האבולוציה הביולוגית פועלת בקצב איטי מאוד – שינויים משמעותיים אורכים אלפי או מיליוני שנים. אבל האבולוציה של הידע, האפיגנטיקה המנטלית, יכולה להתרחש במהלך חיים אחד, ואפילו בתוך שנים ספורות.

חשבו על כך – בתוך 20 שנה, בן אדם יכול לעבור ממצב של חוסר ידע מוחלט (תינוק) למצב של מומחיות (מדען, רופא, מהנדס). זהו שינוי עצום, והוא לא קורה ברמה הגנטית – הוא קורה ברמה האפיגנטית המנטלית.

וזו בעצם ההתקדמות שמשרתת את המשימה העיקרית של ההישרדות. האופקודים שלנו, כלומר הרפלקסים האוטומטיים, לא נועדו להיות "מדויקים" או "הגיוניים" במונחים מודרניים – הם נועדו לעזור לנו לשרוד. והם תמיד מציעים לנו את האפשרות הטובה ביותר להישרדות, על פי הידע והניסיון שנצבר עד כה.

אפיגנטיקה מנטלית נמצאת בכל מקום סביבנו. בכל פעם שאנחנו לומדים משהו חדש, בכל פעם שאנחנו משנים הרגל או דפוס חשיבה, בכל פעם שאנחנו מגיבים אחרת למצב מוכר – אנחנו חווים אפיגנטיקה מנטלית.

נניח שאדם סובל מפחד גבהים. פחד זה אינו חלק מהדי-אן-איי שלו – הוא נוצר בעקבות חוויה, אולי נפילה בילדות, אולי צפייה באדם אחר שנופל, או אפילו סיפורים ששמע על הסכנות שבגובה. החוויה הזו עיצבה את האופן שבו המוח שלו מגיב לגובה. נניח שאותו אדם עובר אימון מנטלי ולומד להתמודד עם הפחד. הוא לא משנה את הדי-אן-איי שלו, אבל הוא משנה את האופן שבו המוח שלו מגיב לגובה. זוהי אפיגנטיקה מנטלית.

וחשוב להבין, כשאני אומר "הוא לומד להתמודד עם הפחד", אני לא מתכוון לכך שהוא מפעיל שליטה מודעת על הפחד. אני מתכוון לכך שהוא יוצר רפלקסים אוטומטיים חדשים שמתחרים ברפלקסים הישנים. האופקודים החדשים האלה מציעים למוח דרך חדשה להגיב, שהיא טובה יותר להישרדות על פי הידע החדש שנרכש.

כשאדם מפתח פוביה, זו לא "תקלה" במוח. זו תגובה אדפטיבית מאוד שנועדה לשרת את ההישרדות שלו. בחברות פרימיטיביות, פחד מנחשים, למשל, היה מאוד אדפטיבי והגביר את סיכויי ההישרדות. כשמישהו מפחד מנחשים בצורה קיצונית, המוח שלו מציע לו את מה שהוא מאמין שהיא התגובה הבטוחה ביותר – להימנע מנחשים בכל מחיר. זו לא תגובה "שגויה", אלא תגובה שהמוח פיתח בהתבסס על המידע (השגוי או לא רלוונטי) שיש לו.

זה אומר שאי-אפשר פשוט להגיד למישהו "תפסיק לפחד, זה לא הגיוני". במקום זאת, צריך לספק למוח מידע חדש, ניסיון חדש, שיאפשר לו לפתח רפלקסים אוטומטיים חדשים – אפיגנטיקה מנטלית.

הקשר בין אפיגנטיקה מנטלית לדטרמיניזם האישי הוא מהותי. הדטרמיניזם האישי מתאר את העובדה שרוב מוחלט של מה שאנחנו עושים נקבע על ידי רפלקסים אוטומטיים שנבנו במוח שלנו לאורך החיים. האפיגנטיקה המנטלית מסבירה איך הרפלקסים האלה נבנים ומשתנים. היא המנגנון שבאמצעותו מתרחש הדטרמיניזם האישי.

במאמר הבא נראה כיצד אפשר ליישם את העקרונות הללו כדי להתמודד עם פחדים וחסמים, ולהפוך את האנרגיה של הפחד למנוע במקום למעצור.

סדרת מאמרים זו מבוססת על הספר "מיהו המאמן המנטלי המתאים לי?" מאת יגאל אפרתי.