רצון חופשי – אשליה או מציאות?

דטרמיניזם עצבי מאפשר את ההישרדות וההתפתחות שלנו
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

האם בני האדם אכן בוחרים את מעשיהם באופן עצמאי, או שהתנהגותם מוּנעת על ידי כוחות סיבתיים שאינם בשליטתם? שאלה פילוסופית עתיקת יומין זו קיבלה ממדים חדשים לאור גילויים של מדעי המוח והתנהגות במאה הקודמת. מחקרים מרתקים חשפו את הבסיס הדטרמיניסטי העומד מאחורי תהליכי החשיבה, הלמידה וקבלת ההחלטות שלנו, ומאתגרים את האמונה האינטואיטיבית ב"בחירה חופשית".

דונלד הב, בספרו "ארגון ההתנהגות" (1949), היה מהראשונים להציע כי המוח לומד ומתפתח דרך חיזוק קשרים סינפטיים בין תאי עצב המופעלים במקביל באופן חוזר. עיקרון זה, הידוע בכינוי "Neurons that fire together wire together" מתאר כיצד הפעלה בו-זמנית ונשנית של תאי עצב מובילה להתחזקות הקשר ביניהם. בהדרגה, דפוס הפעילות המשותפת הופך למוטמע במבנה המוחי. ככל שמופע מסוים חוזר על עצמו, כך הוא הופך למוטבע יותר. תהליך דטרמיניסטי זה מניח את היסודות לרכישת התנהגויות יעילות ולשימורן לאורך זמן.

גישה נוספת, תיאוריית האינטגרציה של המידע, פותחה על ידי ג'וליו טונוני ועמיתיו. לפי התיאוריה, מודעוּת היא תוצר של שילוב מורכב של מידע ברמת המערכת. ככל שהמערכת מסוגלת לאחד מידע ממקורות רבים יותר ובאופנים מגוונים יותר, כך רמת המודעות שלה גבוהה יותר. אולם מנגנון מתוחכם זה דורש בהכרח ארגון עצבי הדוק וחוקיות נוקשה בעיבוד אותות חשמליים. גם כאן, המודעות מתבססת על יסודות דטרמיניסטיים, ולא על "רצייה חופשית".

התובנות הללו נתמכות גם על ידי עבודותיהם של חוקרים כהוראס בארלו ואוליבר סלפרידג', שהציעו כי המוח מנצל עקרונות של אופטימיזציה סטטיסטית וזיהוי דפוסים על מנת לפענח את הסביבה וללמוד ממנה. תהליך קפדני זה אינו תלוי ברצון, אלא במעגלים עצביים מוגדרים היטב הפועלים לפי אלגוריתמים קבועים.

לכאורה, ממצאים אלה עשויים להיתפס כמייאשים. האם היותנו נתונים לדטרמיניזם ביולוגי אינה גוזרת עלינו גורל ידוע מראש? ההפך הוא הנכון. מתברר שדווקא דטרמיניזם עצבי הוא שמאפשר את ההישרדות וההתפתחות המתמשכת שלנו. קחו לדוגמה שני גזעים דמיוניים – אחד שבו הטיפול בצאצאים מוּנע על ידי אינסטינקט מולד, ואחר שבו ההורות נתונה לשיקול דעת מודע. אין ספק שבטווח הארוך, לגזע הראשון, בעל הדחף המוטבע, יהיה יתרון הישרדותי ברור.

אותו היגיון תקף גם לגבי תחומי חיים מרכזיים אחרים. כל מיומנות אנושית מורכבת – ציד, איסוף, שימוש בכלים או אינטראקציה חברתית – דורשת למידה יסודית וקידוד יעיל של דפוסי התנהגות מיטביים. ללא היכולת להטמיע ידע חיוני זה באופן נחרץ, ולשמרו לדורות הבאים, לא יכולנו להגיע לרמת המורכבות התרבותית שבה אנו מצויים היום. דטרמיניזם מוחי אינו רק עובדה מדעית; הוא תנאי הכרחי לקיומנו. הוא האבן שעליה בנויות הסתגלותנו והתפתחותנו ההדרגתיות, בתגובה לתמורות סביבתיות ואתגרים חדשים.

מחקרי מוח עדכניים מראים שגם מאפיינים "אנושיים" לכאורה, כגון בחירה, העדפה רגשית או תודעה עצמית, מבוססים על רשתות עצביות מורכבות אך יציבות שפועלות על פי חוקים נתונים. גילוי זה אינו מפחית מערכן; להיפך, הוא מחדד את ההערכה ליכולותינו המופלאות ליצור זהות ייחודית ותחושת עצמיוּת, על יסודות מוחיים דטרמיניסטיים.

לסיכום, מחקר המוח חידד לאין ערוך את הבנתנו לגבי הבסיס הסיבתי העומד בלב החשיבה וההתנהגות האנושית. גילויים אלה מאתגרים את הרעיון האינטואיטיבי של "רצון חופשי", אך מדגישים את חשיבותם של מנגנוני למידה והסתגלות עצביים מוטבעים לשגשוג המין האנושי. בסופו של דבר, עצם קיומה של מערכת מוחית מורכבת אך סדורה, המסוגלת להפיק חשיבה רציונלית והתנהגות גמישה מתוך חוקיות דטרמיניסטית, הוא אחד מפלאי האבולוציה המרשימים ביותר.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. המאמר שלך מציג את התזה שהתודעה היא תוצאה של אלגוריתמים דטרמינסטיים שרצים על חומרה של רשת נוירונים מורכבת מאוד שנקראת המוח שלנו. עם זאת, לא התייחסת לאפשרות שייתכן שחלק מהנוירונים יורים באופן לא דטרמיניסטי – או באופן אקראי או באופן שמשאיר מרווח לתודעה/רצון שלנו להיכנס לעסק.

    הפיזיקה של המכניקה הניוטונית ותורות היחסות היא פיזיקה דטרמינסטית, אבל יש גם את מכניקת הקוונטים – שנכון להבנתנו אותה כיום – יש בה יסוד אקראי-הסתברותי ולא דטרמינסטי שאותו אנחנו איננו מבינים. נכון להיום לא איננו יודעים לאחד או לשלב בין תורת היחסות הכללית למכניקת הקוונטים כך ששאלת הדטרמיניזם בטבע (כלומר: ביקום) נשארה פתוחה.

    בעיית הגוף והנפש (הבעיה הפסיכופיזית), ודואליזם מול מטריאליזם, גם הן רלוונטיות לשאלת הרצון החופשי.

    1. תודה על התגובה המעניינת והמאתגרת. אנסה לפשט ולהבהיר / ואולי לסבך 🙂 את הדברים.
      נתחיל בפרופ' ג'וליו טונוני וגישת ה IIT שלו. הטיעון שלו בגדול הוא שתודעה נוצרת כתוצאה מסינרגיה של מידע. הדוגמא שלו היא שאם תקח שתי מצלמות, שכל אחת היא בת 10,000 פיקסלים ותחבר אותן, כך שתקבל 20,000 פיקסלים, לא יצרת תודעה. אבל אם תקבל 30,000 פיקסלים, יצרת תודעה. האם נוירונים שיורים אקראית, יכולים לצור סינרגיה? תמהני. אם תהיה מוכן לשקול שהמוח הוא מיקרו מעבד והתודעה היא הפקודות התפעוליות OPCODES, ההסבר יהיה ברור יותר. אופקודים הם רפלקסים.
      דווקא השימוש בלוגיקה של מכניקת הקוואנטים, כן נותנת הסבר טוב. תחשוב שהמורה בכיתה, מסביר משהו במשך 45 דקות. זה רצף שכל ילד מקשיב לו בזמנים שונים ומופרע בקשב בזמנים אחרים. בסופו של השיעור, כל ילד למד משהו אחר. אז אם השיעור הוא פונקציית הגל, כל ילד מקריס אותה במקומות שונים ולכן בסוף השיעור, יש תודעות שונות לכל ילד. תכפיל זאת במספר השיעורים, בימים, באינטראקציות עם חברים וקיבלת עולמות שונים. זו אמנם לא מכניקת הקוואנטים במדויק, אבל כאנלוגיה היא טובה. התהליך הוא אקראי, אבל יוצר תשתית רפלקסיבית, ששוכנת בסינפסות.
      חוץ מזה שדווקא הדטרמיניזם, הוא היכולת שלנו לשרוד. אם תסכים למודל שהגדרתי כאבולוציה כפולה, כלומר ההמשכיות בין גנטיקה (אבולוציה פיזיולוגית) לאפיגנטיקה (אבולוציה הידע), תבין ששתיהן דטרמיניסטיות. מי שלא "שיחק"לפי הכללים האלו, פשוט לא זכה להעביר את המטען הגנטי שלו.
      גם פרופ לייבוביץ, דימה את המוח, למתקן קיברנטי.

    2. אין לי מושג במתימטיקה ופיזיקה, אבל כשאלת תם: האם בהגדרה "דטרמיניסטי" אנו מבינים שאנו מכירים את הסיבות לתופעה ובעיקבות זאת את החוקים המאפשרים לנו לצפות את העתיד ההתנהגותי של החומר? אם זה כך האם ההנחה היא שהאקראיות במכניקת הקוונטים אינה אקראיות ממשית אלא מצב שבו טרם חשפנו את הסיבות והחוקים של התופעה?
      ולגבי הרצון החפשי (אם יש כזה) – משמעותו רק בהקשר מוסרי, או יותר נכון בהקשר שיפוטי במערכת האנושית. אם אין רצון חופשי אין אחראיות ואין אשמה. זה כמו התנהגות מזג האויר, או כמו שאומרים: It is what it is
      בדת היהודית רוצים לשמר את האחריות אבל גם את האומני האלוהי omnipotence and omniscience ולכן הגיעו לקביעה הערמומית: "הכל צפוי והרשות נתונה".

      1. אביבה, את כנראה מבשלת מעולה, כי הסלט שהכנת, מורכב מכל טוב 🙂
        דטרמיניסטי הוא ההיפך מלהכיר ולבטח לא פועל מתוך הכרה. דטרמיניזם זה תגובה רפלקסיבית לגירוי כלשהו. בדיוק כמו שמכה על הברך מקפיצה את השוק. כל פעולה שלנו, היא תוצאה של "מכה על הברך" שמקפיצה תגובה קבועה ומדויקת. יש לנו אפשרות לנבא כיצד נפעל, כי כבר התנסינו בכך, אבל זה לא אומר שנוכל לשנות משהו, בטווח המיידי.
        מכניקת הקוונטים, בתחום שהעלית, אינה עוסקת בקביעת הסיבות והחוקים, אלא בכך שהתוצאה שנקבל, אינה ניתנת לחיזוי, כי היא נקבעת, רק לאחר שבדקנו מה התוצאה. אם היינו בודקים ברגע אחר, היינו מקבלים תוצאה שונה. אתן דוגמא ששמעתי ברדיו, שתבהיר. נגיד שקנית זוג נעליים, שארוזות בשתי קופסאות שונות. לא כתוב עליהן מהי נעל שמאל ומהי נעל ימין. התשובה לשאלה, "איזו נעל זו", נקבעת בפועל, רק כשפתחת את הקופסא. זה יכול היה ימין או שמאל. לא ניתן היה לדעת זאת קודם. מה שמרתק הוא, שברגע שפתחת את הקופסא וקבעת את צד הנעל, באותו זמן בדיוק, נקבע הצד של הנעל השנייה כהפוך לראשונה. דרך אגב, קוראים לזה שזירה קוונטית. לא נוכל אף פעם לקבוע את המצב בפועל, לפני שבדקנו את המצב. כל עוד לא בדקת, שתי הנעליים, הן גם ימין וגם שמאל.
        אין קשר בין רצון חופשי למוסר. רצון חופשי, הוא היכולת לבחון את המצב ולבחור דרך פעולה, כרצוננו. הדטרמיניזם קובע בדיוק את ההפך. כל מה שאנו עושים הוא להפעיל רפלקס, ש"כבר יודע" מה צריך לעשות". איך הוא יודע? כי הוא נוצר, כאשר כבר עברנו את התהליך ויצרנו בתודעה, את הרפלקס (פרדיגמה או תבנית מוח), שתמיד תפעל, באותה הצורה, כאשר אותו גירוי יקלט שוב.כך פועל תהליך הלמידה, הוא יוצר רפלקסים.
        לגבי השאלה המוסרית, הרי באם לא היינו מחנכים את הילדים לחוק וסדר וערכים, לא היה הבדל בין ההתנהגות שלנו כבני אדם להתנהגותן של חיות.
        הדת היהודית היא דת וככזו, יוצרת רפלקסים תודעתיים של ציות למי שמופיע כבר סמכא, מגבלות באוכל ודיני אישות ושאר מהלכים ניקלים. הכל אינו צפוי והרשות אינה נתונה, אבל זה בתוך טווחי זמן. כי בהנתן רמה מסויימת של מודעות, אפשר לפנות לאיש מקצוע ולהחליף את הרפלקסים שמפריעים.

        1. יגאל היקר, אני אולי מבשלת לא רע אבל במקרה יש לי גם דוקטוראט בפילוסופיה מאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם. המעורבות האנושית בתוצאה בחישובים הקוונטים ידועה לכל. שאלתי הייתה מופנית אל צחי אבנור.

  2. לדעתי במציאות זה גם וגם
    ומי שעוזר למטופל יכול לעזור לשנות במשהו את הפאופורציות

    1. לדעתי אין ולא יכול להיות גם וגם. זה לא עובד מבחינה אבולוציונית / הישרדותית. לגבי המתאמן, כי אין באמת טיפול. מי שזקוק לעזרה מנטלית, אינו לקוי ואינו חולה, הוא פשוט חסר ידע, כי האבולוציה של האפיגנטיקה, לא גיבשה אצלו את הידע המתאים, דבר שניתן לשנות, באמצעות תהליך הלמידה, שאני כמאמן מנטלי עושה. פשוט מחליף פיסת ידע לא רלוונטי, בידע רלוונטי.

  3. הבנתי טוב? שאנחנו די רובוטים אבל כאלה שיש להם בינה מלאכותית שלומדת ומתקנת התנהגויות ותגובות.

    1. היי אורנה. הבנת מצויין. ההבדל ביננו לבינה מלאכותית קיימת, הוא שאנו יודעים לטעות וללמוד מזה והבינה המלאכותית ה"רגילה" לא יודעת ללמוד מטעויות.
      כשהבינה המלאכותית תגיע לרמה שבו היא תדע לטעות (אני מגדיר זאת כבינה מלאכותית סקרנית Inquisitive Artificial Intelligence, היא תהיה בדיוק כמו הבינה האנושית.

  4. היי אביבה. פילוסופיה ישומית זה הבסיס לכל מה שאני עושה וחוקר. האם העובדה שאני עניתי עשוייה לגרור גם תגובה עניינית? הרי לא ביקשתי לפגוע, אלא לחייך.
    האם התואר הוא הקובע? האם אוטודידקטיות היא פאסה? האם אד הומינם היא דרך טיעון לגיטימית?

  5. רצון חופשי נבלם על ידי הרבה מגבלות, ונכון שהאדם בוחר בו אבל זה לא ממש רצון חופשי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

הפתעה צרפתית

הבחירות בצרפת: ניצחון מפלגות השמאל וכישלון הימין

דילוג לתוכן