לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה
דו כיווני
תמונה: RRZEicons commons.wikimedia.org

מכל ביטויי החרדה, הדיסוננס הקוגניטיבי הוא אולי המאתגר והמבלבל ביותר. זהו מצב שבו אנחנו חווים סתירה בלתי נסבלת בין שתי אמונות, שני רעיונות או ערכים שחשובים לנו. למשל, אם אנחנו מחזיקים בדעה מסוימת לגבי סוגיה פוליטית או חברתית, ואז נחשפים למידע חדש שמערער את התפיסה שלנו – נחווה דיסוננס. המוח שלנו פשוט לא יכול להרשות מצב שבו קיימת תחושת חוסר הלימה, והוא ישאף בכל מחיר לפתור את הסתירה כדי לשמור על תמונת מציאות יציבה ובהירה.

הדיסוננס הקוגניטיבי הוא למעשה סוג של מנגנון הישרדותי מובנה. הוא נועד להגן עלינו מפני בלבול וחוסר ודאות, ולאפשר לנו להמשיך לתפקד ביעילות בעולם מורכב ומשתנה תדיר. אבל כמו כל מנגנון הגנה, גם לדיסוננס יש מחיר. כשאנחנו נתקלים בו, המוח שלנו נכנס ל"מצב חירום" – הוא משגר אותות של מצוקה וחרדה, מה שגורם לנו להרגיש תסכול, מתח וחוסר נוחות עזים. מצב זה יכול להתבטא גם בתופעות פיזיות כמו דופק מואץ, כאבי בטן, או קשיי שינה, וכמובן ברגשות של פחד, כעס, עצב או אפילו דיכאון.

אבל, באופן מפתיע, הדיסוננס הקוגניטיבי הוא גם הזדמנות יוצאת דופן לצמיחה ולטרנספורמציה אישית. למעשה, אפשר לומר שהוא תנאי הכרחי לכל שינוי משמעותי בחיים. שכן, הדיסוננס, על אף אי-הנוחות שהוא מייצר, מאלץ אותנו להתעמת עם הפער שבין המצוי לרצוי, בין מי שאנחנו לבין מי שאנחנו רוצים ויכולים להיות. הוא שם בפנינו מראה המשקפת לנו את האזורים שבהם אנחנו מגבילים את עצמנו, או פועלים בצורה שלא מיטיבה איתנו באמת. והנה אקסיומה ידועה: אם אין פער (שיוצר דיסוננס), לא תתקיים למידה.

ברגעים כאלה, התגובה האוטומטית שלנו היא בדרך כלל לברוח מהדיסוננס – להדחיק את הרגשות, להכחיש את הבעיה, או לנסות להצדיק את עצמנו ברציונליזציות למיניהן. אבל אם נהיה מוכנים להכיל את אי-הנוחות ולהישאר עם השאלות הקשות, נגלה שהדיסוננס מזמין אותנו למסע מופלא של גילוי עצמי והתפתחות. במקרה הזה למשל, הוא עשוי לגרום לנו לבחון מחדש את מערכת היחסים שלנו, את הצרכים והרצונות המשתנים, את המשמעות של אהבה ומחויבות עבורנו. הוא אולי יניע אותנו לשיחות כנות עם בן/בת הזוג, או לחקור דפוסים בעייתיים בהתנהלות שלנו בזוגיות. בכל מקרה, הוא יאפשר לנו ללמוד משהו חדש על עצמנו ועל מערכות היחסים שלנו, וליצור שינוי אמיתי שיקדם אותנו הלאה.

נניח שגיליתם לאחרונה עובדות מטרידות על ההשפעה של תעשיית הבשר על הסביבה, על בעלי החיים ועל הבריאות שלנו. אם אתם אוכלי בשר מושבעים, סביר שהמידע הזה יעורר בכם דיסוננס עז. מצד אחד, יש לכם אמונות לגבי חשיבות הבשר בתזונה, והנאה אמיתית מהצריכה שלו. מצד שני, אתם בני אדם מוסריים שרוצים לנהוג בהתאם לערכים של דאגה לסביבה ולרווחת בעלי החיים. גם פה, הסתירה בין שני הצדדים עלולה לייצר מתח פנימי ותחושת אשמה.

אבל אם במקום לברוח מהדיסוננס הזה, תבחרו דווקא לחקור אותו – תגלו שהוא מזמין אתכם לטרנספורמציה עמוקה בהרגלים, בתפיסת העולם ובסגנון החיים שלכם. אולי תבחנו תחליפים צמחוניים לבשר, תתחילו להכיר את עולם המזון הטבעוני, או אפילו תאמצו דיאטה מבוססת צומח. ייתכן שתחליטו שלמרות המגבלות, אתם בוחרים להמשיך בצריכת הבשר כמו קודם ותוותרו על תחושת האשמה. בכל מקרה, אם תיענו לאתגר שהדיסוננס מציב בפניכם, תמצאו את עצמכם גדלים ומשתנים בדרכים שאולי לא העליתם על דעתכם קודם לכן.

כל מפגש עם ידע חדש, עם אנשים שונים מאיתנו, או עם מציאות מורכבת ורבת-פנים, יכול לעורר דיסוננס. הוא מזכיר לנו שהעולם גדול יותר מהנחות היסוד והרגלי החשיבה שלנו. שתמיד יש פרספקטיבות, אפשרויות וכיווני התפתחות נוספים שכדאי להכיר ולשקול. במובן זה, הדיסוננס הוא כמו פתח צר שדרכו אנחנו יכולים להציץ אל מעבר לגבולות המוכרים, ושאם נעז לחצות אותו, הוא יוביל אותנו אל מחוזות חדשים ומפתיעים בנפש.

אין ספק כי ברגע הראשון הדיסוננס הקוגניטיבי עלול להיות מאיים ומבלבל. אבל אם נסכים לראות בו הזמנה לצמיחה, הוא יכול להיות המתנה הגדולה ביותר. כי דרך האומץ להכיל את חוסר הנוחות, לבדוק את האמונות והפרדיגמות שלנו, ולפעול בהתאם לתובנות החדשות – אנחנו מממשים את התכונה האנושית המופלאה ביותר: היכולת להשתנות. כלומר העתיד שלנו אף פעם לא נכתב מראש עד הסוף והוא בר-שינוי. בכל רגע נתון בכוחנו לבחור מחדש את מי שנהיה, ואת העולם שנבנה סביבנו.

ואלה הן בדיוק הזכות והאחריות שהדיסוננס מזכיר לנו. הוא תמרור שמכוון אותנו אל עבר ההתפתחות האישית, אל היכולת לחרוג מעבר למוכר, ולהעז לגעת בגרסה החדשה, הנועזת והחופשייה יותר של עצמנו. הבה נקדם אותו בברכה, גם אם הוא מפחיד לפעמים. כי אם נלמד להקשיב לו, להכיל את המסרים שהוא נושא עבורנו, נגלה שאנחנו גדלים והופכים לאנשים טובים, חכמים ואמיצים יותר בכל פעם מחדש. וזו, אולי, המתנה האמיתית והיקרה מכול.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

11 תגובות

  1. עצם הסברת העניין וההתלבטות מעניינת ונכונה
    מבחינה פרקטית לא ברור איך מכריעים לאיזה כיוון הולכים ולמה, ואם יש אפשרות לשלוט על הכיוון אליו נגיע

    1. שלום משה. אם אני כבר יודע על מה מדובר, זה אומר שאיני יכול ללמוד, שהרי אני כבר יודע. המסקנה היא שאני יכול ללמוד, רק את מה שאיני יודע, כלומר, במילים אחרות, רק אם יש פער, כלומר מרחק, בין הידע המצוי, לידע הרצוי, יכולה להתרחש למידה.
      אבל כשנוצר פער, שלא ניתן לסגירה מיידית, התודעה מפרשת זאת כסכנה, כי מבחינה אבולוציונית, חוסר הידע הוא דבר מסוכן להישרדות. התוצאה היא שנוצרת חרדה. מכאן אפשר לפעול בשתי צורות.
      האדם הלא מאומן במודעות, לא יודע שזו רק תגובה אוטומטית, אבל לא אמיתית ונכנע לחרדה.
      האדם המאומן במודעות, יודע שזו רק אשלייה, שידע הוא דבר שניתן לרכוש ולכן במקום להיכנע לחרדה, הוא ישלים את הידע החסר, יחכים והחרדה תעלם כלא הייתה.
      כמאמן מנטלי, זה אחד הדברים שאני מלמד, שהפחד הא תגובה לסיפור לא אמיתי כגון "אני לא יכול" או "אני אף פעם לא אצליח" או "לא אוהבים אותי" וכו'. כשהמתאמן מבין שזה סיפור בלבד, הוא מוכן לוותר עליו ולהחליפו בסיפור אחר ומקדם יותר. זה נקרא טרנספורמציה מנטלית, שלאחריה, העולם נראה פחות מפחיד ויותר פתוח לאושר.

  2. אבל אם לפחד יש הצדקה. עומד לקרות בהסתברות כזאת או אחרת דבר רע. אז לא צריך לפחד ממנו?

    1. שלום מרים. תודה שהארת את הנקודה הזו.
      אז התשובה למה שאת שאלת היא "ממש לא"
      זה שיש פחד, לא אומר שישנה הסתברות למשהו רע שיקרה, מעבר לסיכוי הרגיל. זה מוביל לשתי דרכים של התנהלות:
      אופציה ראשונה – מפחד תמיד, נמנע מלעשות, מאוכזב מעצמי וסובל. מה שבטוח הוא שלא אנסה לעשות את מה שיכול להצליח ולגרום לי אושר. זה שהבוס קרא לי לשיחה, לא מלמד כהוא זה על כך שהוא עומד לפטר אותי ואם אשתי אומרת אנחנו צריכים לדבר", זה לא אומר כהוא זה, שיש סיכון שהיא תעזוב אותי, מעבר לסיכון הקיים תמיד. מצב זה הוא מצב שמנציח סבל, מונע פעולה, גורם להקטנת ההערכה והבטחון העצמיים ולאומללות.
      אופצייה שניה – כל אירוע יכול ללכת לכמה כיוונים ולי יש השפעה על חלק מהם. זה אומר שאם אני אפעל נכון, הסיכון יהיה תיאורטי, אבל אני אוכל להשיג את מה שרציתי. כשזו נקודת המוצא, גם עם עולה בי חשש, אני אדע שהמימוש שלו תלוי בי במידה רבה ולכן לא אתן לו לבלום אותי. אהיה בפעולה וכמובן אצליח בחלק ואכשל בחלק, אבל ככל שאנסה יותר כך אשפר את יכולותי ואצליח יותר מאשר אכשל. על הדרך, אלמד גם שלא לפחד. הטחון והערכה העצמיים שלי יועצמו ויעצימו אותי.
      אז מי את בוחרת להיות? מפחדת ונכנעת לפחד, או מפחדת שמנערת את הפחד ופוצחת בפעולה?
      הבחירה היא רק שלך.

  3. לאף אחד לא נוח לפחד. זה מנגנון אוטומטי, שמחליש. אתה אולי מדבר על אנשים שאין להם העוצמות לשים את הפחד בצד ולכן הם מדחיקים אותו. זה גורם לסבל וזה ממש לא מתוך בחירה.

  4. שאלה לי
    ואם אני יודעת שיקרה משהו קשה
    ואני יודעת שאין סיכוי להימנע מכך
    אני צריכה לפחד או לא?

    1. שאלה נהדרת. גם אענה וגם אתן לך כלי להתגונן מהחרדה.
      אם את יודעת לבטח שעומד לקרוא משהו נורא. (למעשה כולנו יודעים שנמות למשל), את צריכה לשאול את עצמך, האם יש מה לעשות עם עובדה מוגמרת?
      התשובה היא כן, יש מה לעשות. כדי ללמד זאת, אני מציע להכניס את כל מה שעומד לקרות ביום מסויים, לתוך מעגל שתציירי ותרשמי בו את כל הדברים שעולים על דעתך, במאיימים.
      יתברר לך, שיש שני סוגי אירועים. אלו שאנו שולטים בהם ויכולים לנהל אותם. למשל, האם נבקש הלוואה ממנהל הבנק, האם נרים טלפון לבן זוג פוטנציאלי, מה נקנה לארוחת הערב המשפחתית וכו'. אותם נעביר למעגל חדש, שייקרא "מעגל ההשפעה" לכל נושא שכזה, נבנה תוכנית עבודה עם לוח זמנים ופעולות נדרשות. זה יוריד את מפלס החרדה.
      לגבי אירועים שאינם בשליטתנו, נרשום אותם במעגל חדש, שייקרא מעגל הדאגה. שם נשים את החשש מהגשם שיקלקל את האירוע שתכננו, את החשש ממלחמה, ממחלה, מצמצומים בעבודה וכו'.
      אוקיי. יש לנו מעגל הדאגה, אז למה הוא משמש?
      לפני שאתן תשובה, אספר כיצד לוכדים קוף. עושים חוק קטן בגדר ומאחוריו שמים בננה. הקוף עובר, רואה את הבננה ומכניס בכוח את ידו פנימה ואוחז בבננה. עכשו מגיעים הציידים והקוף מנסה להשתחרר.
      אבל כדי להשתחרר, הוא צריך לעזוב את הבננה, כי האגרוף שלו לא עובר בחור. הוא לא מוכן לוותר על הבננה ולכן נלכד ומומת. הוא מת בגלל שלא היה מוכן לוותר על הבננה. בבודהיזם קוראים לזה הצמדות והיא הסיבה לסבל האנושי.
      נחזור למעגל הדאגה. הוא כולו מלא בבננות. אם לא תוותרי על ההאחזות בבננות, את תמשיכי לסבול, בגלל בננות שתרקבנה מהר מאד. כשאת מבינה שאת מקריבה את אושרך, בגלל בננה, את מתחילה לבחון את האפשרות של לפתוח את היד ולשחרר את הבננה. כשאת עושה את זה, את לומדת שכל אירוע בלתי נמנע, הוא בננה ואת רוצה לוותר על להאחז בו ולסבול. את פשוט מחליטה, שזה לא שלך וממשיכה הלאה.
      אם תרצי או כל מי שירצה, העמקה בנושא, אתם מוזמנים לרשום :אני" בתגובות, עם דרך להתקשר אליכם.

  5. כל אחד ואחת יש להם מאפיינים אחרים. לכל אחד פחדים משלו. לכל אחד סיבות וגורמים משלו. אי אפשר להשליך מאדם א לאדם ב. כמעט בלתי אפשרי לקבוע כללים. כך אני רואה את הנושא.

    1. שלום ל. כדי לענות לך, צריך להכיר שני מונחים. תוכן (קונטנט) ומולו הקשר (קונטקסט).
      אנו כבני אדם מעוצבים באותה הצורה מבחינת הדרך, בה אנו יוצרים הקשרים, לכן תמיד פועלים מתוך ההקשר ואת זה ניתן לחזות. מה שמשתנה, זה התוכן, אבל תיכף אוכיח שהוא לא באמת רלוונטי.
      אקח דוגמא מהמקום אולי הרגיש ביותר. גבר שאומר לאישה, מה הוא היה רוצה לעשות איתה במיטה. איך להתייחס לתוכן הזה?
      כאן נכנס המקום של ההקשר. אם זו אשה זרה, היא עלולה להיפגע ואפילו להתלונן עליו. אבל אם זו למשל אשתו שרואה אותו אחרי חודש מילואים, הרי שזה הקשר אחר ואז אותו התוכן, מקבל משמעות חדשה. מצטער על הדוגמא המעט מפולפלת, אבל היא בהחלט מסבירה את ההבדל בין תוכן להקשר ואת זה שרק ההקשר קובע.
      אז נכון שכולנו שונים בתוכן, אבל ההקשר, כלומר הדרך בה אנו תופסים את התוכן, הוא תוצר של תהליך שהוא אוניברסלי לחלוטין ולכן גם ניתן לחיזוי ולהשפעה, על ידי מאמן מקצועי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ציור מבט מאחור

צ'אקרות

תרגול תודעה, גוף ונפש

תמונה של צחי

הגדול מכולם

על דינוזאורים, לווייתנים ופטריות ענק

תמונה של איתן

הותר לפרסום…

יש מי שמצטמרר ממילים אלה ויש מי שרותם אותן לצרכיו

מבנה ירוק

בנייה ירוקה

הטרנד שכבש את עולם הבנייה

דילוג לתוכן