בני אדם – בעלי רצון חופשי או רובוטים מתוחכמים?

היתרון העצום שבלהיות אוטומט
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

לפני שבועות אחדים נפרדנו מענק בתחום הכלכלה ההתנהגותית, פרופ' דניאל כהנמן. זוכה פרס הנובל השאיר אחריו מורשת מחקרית עשירה, ואחת התובנות המשמעותיות ביותר שלו נוגעת לשאלה עד כמה אנו באמת בעלי בחירה חופשית.

כהנמן וחוקרים נוספים גילו שבני אדם נוטים להסתמך על "קיצורי דרך" מנטליים, הנקראים יוריסטיקות, בעת קבלת החלטות. מנגנונים אלה מאפשרים לנו להתמודד ביעילות עם מציאות מורכבת, אך לעיתים הם מובילים אותנו לטעויות ולהחלטות לא מיטביות.

מסתבר שהתנהגותנו מונחית במידה רבה על ידי תהליכים אוטומטיים ולא מודעים. למשל "רפלקסים נרכשים", שמתפתחים מניסיון חיים חוזר, או "למידה סטטיסטית", שבה המוח קולט דפוסים מהסביבה ללא מאמץ מודע. גם מודלים כמו "פנדמוניום" מתארים את המוח כמעין זירת התגוששות בין יחידות עיבוד אוטומטיות.

האם המשמעות היא שהעדר חופש הבחירה הוא חיסרון? לא בהכרח. הרפלקסים התודעתיים הללו דווקא מסייעים לנו לתפקד ולהסתגל ביעילות, ללא בזבוז זמן ומשאבים על החלטות מודעות בכל צומת. מבחינה אבולוציונית זהו יתרון הישרדותי חשוב.

האמונה העיוורת בבחירה חופשית מוחלטת עלולה להתברר כמסוכנת. היא עשויה ליצור אשליה שאנו חסינים ממגבלות טבעיות ומתנאי סביבה ולגרום לנו לקבל החלטות הרסניות בטווח הארוך.

הפתרון טמון במודעות – הכרה בכוחם של תהליכים אוטומטיים לצד טיפוח כלים לחשיבה ביקורתית, איסוף נתונים והיוועצות. ההבנה שחופש הבחירה אינו בידינו יכולה בסופו של דבר לשפר דווקא את יכולתנו לקבל החלטות אחראיות ורציונליות יותר.

הנושא חשוב במיוחד בתחום האימון האישי, שכן זיהוי היוריסטיקות והרפלקסים המגבילים הוא צעד ראשון חיוני. כשם שמתאמנים בחדר הכושר לחיזוק השרירים, כך ניתן לאמן את המוח לאמץ דפוסי חשיבה מקדמים ולהחליש הרגלים ישנים. בעזרת מאמן מיומן אפשר ללמוד להיות קצת יותר "טייס" ופחות "אוטומט" בחיים.

זוהי אולי התובנה החשובה ביותר במורשתו של דניאל כהנמן – שחופש אמיתי מחייב מודעות והשקעה. רק כך נוכל לרתום לטובתנו את הרפלקסים התודעתיים שמפעילים אותנו.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

14 תגובות

  1. לדעתי ומניסיוני וניסיון אחרים, השילוב בין שתי הדרכים הוא האופטימום

    1. אתה בעצם אומר שיש רצון חופשי ולכן כהנמן טעה. הרי אין חצי רצון חופשי. זה או או.

  2. הרוב צריכים לחתור לכך שיהיו מצויידים במנגנונים אוטומטיים טובים. בעלי היכולת, המהווים רק אחוז קטן יחסית יצליח להגיע למודעות אחרי השקעה רבה

    1. אולי אתה לא רואה את כל התמונה. אם אנחנו רובוטים, אז אנחנו לא יכולים "לחתור לכך שיהיו מצויידים במנגנונים אוטומטיים טובים" האוטומטים נוצרים בתהליך אוטומטי ואינם נתונים להעדפה או בחירה. מודעות אינה משפיעה על האוטומים. המודעות הינה היכולת לראות את האפשרויות ולהבין מהי האפשרות הנבחרת ואז לבקש עזרה מאיש מקצוע, להחליף אותה, באוטומט אחר. לבד זה כמעט בלתי אפשרי. זה כמו להוציא את עצמך מהבוץ, במשיכה בשערות ראשך. אני אומר כמעט, כי מרמת מודעות מסויימת, אפשר לבחור לדכא את האוטומט, עד לביטולו. אבל זה נעשה על ידי האוטומטים האחרים שכבר קיימים. גישת טיפול / אימון כזו נקראת Voice dialogue והיא מדמה את התודעה למספר רב של יישויות שמנהלות אותנו. הגישה הזו מלמדת לנהל שיח עם הישויות האלו ולבקש מהן לעזוב.

      1. אני אוהבת את ההתייחסויות הרציוניות של כותבי מאמרים באתר לתגובות של הגולשים.

  3. נראה לי שחלק לא הבינו. תהליכים אוטומטיים הנם תשתית טובה אם עליה נצליח לבנות גם תגובות עצמאיות כתוצאה מלמידה והכרה.

  4. האם העיית האובוטיקה היא לא זו שמאפיינת את חברי הממשלה שלנו (לא ראש הממשלה)

    1. גם ראש הממשלה, כמו הכנסת, כמו כל אחד מאתנו הוא רובוט מתוחכם. ההבדל הוא בתוכן, שהרובוט יודע לבצע.

  5. אכן את צודקת נופר. הדוגמא הכי טובה היא לוליין בקרקס על הטרפז, מבצע את סלטת המוות, הסלטה מורטלה. אם הוא לא יהיה אוטומט מושלם, אלא יצטרך לעבד נתונים, הוא יתרסק כל פעם מחדש. דווקא האוטומטית, או הדטרמיניזם האישי, נותן את העוצמה לפעולות שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן