המוח כמיקרופרוססור אורגני

לא מכבר כתבתי מאמר שעוסק בתוכנת ChatGPT. פרופסור יהושפט גבעון הגיב למאמר בטוקבק רציני, אולם חוששני שלא ירד לסוף דעתי. אני מאמן מנטלי והדגש במאמרי האמור אינו על הטכנולוגיה, אלא על הדרך שבה אני, כמאמן, מלמד אנשים, להתמודד איתה.

פרופסור גבעון כתב: "אתה מדבר על התוכנה הזאת כאילו היא ירדה אלינו משמיים ולא נוצרה בידי בני אדם שהשתדלו לבנות הדמיה של יכולת לשונית מבלי שעמדו על טבעה של הלשון האנושית". לצורך המאמר שכתבתי, התוכנה כלל אינה מעניינת, אלא הסיכונים והסיכויים שהיא מייצגת, כמו גם מגוון עצום של תוכנות נוספות.

לתפיסתי, כיום מנסים ללמד את הבינה המלאכותית להיות "צודקת" בכמה שיותר נושאים ולהגיב אליהם נכון. זו הבינה של הצ'אט. אבל בינת מכונה אמיתית היא בינה יוצרת והיא תגיע כאשר יאפשרו לבינה לטעות, לקבל משוב שלילי ולנסות לתקן.

פרופסור גבעון העיר בנחרצות לגבי השימוש במונח "סינגולריות". אולם הוא התעלם מהעובדה שמדובר על סינגולריות טכנולוגית, שהיא רק נקודת ציון ולא מימוש מתמטי של פונקציה כלשהי. אין מקום לתת לזה משמעות מעבר לכך. מתוך ויקיפדיה: "סינגולריות (או ייחודיות) טכנולוגית היא מונח בתחום העתידנות, המשער שבנקודת זמן עתידית, ישיגו המחשבים יכולות אינטלקטואליות הגבוהות משמעותית מאלו של בני האדם, באופן שאינו ניתן לחיזוי אמין, על ידי תבונה אנושית, לפני נקודת הסינגולריות". מעבר לכך איני מתיימר להבין כמו פרופסור גבעון בנושא.

עוד מציין פרופסור גבעון את "רמת השכלתם הירודה של הכותבים ברשת". תוך שהוא מתעלם מיכולתם של בני האדם ללמידה עצמונית או אוטודידקטית, שלא רק שאינה נופלת בהכרח מזו של פרופסורים, אלא שסביר למצוא אצלם יותר ספק וחקר שאינו תחום בחוקי האקדמיה ולכן נחשב פסול בעיני פרופסור גבעון, אולם לדעתי, לא כך היא.

להלן אנסה לפרט את גישתי. אלגוריתם, משנכתב והוזן למיקרופרוססור או לתוכנת מחשב, הוא למעשה רפלקס. ובמקרה של התודעה, הוא רפלקס תודעתי. תואם לתצפיות של פרופ' הוראס בארלו שאינן עוסקות בעיבוד מידע, אלא בידע המושתת על הסתברויות ועל ההבנה שהתודעה מוכוונת רפלקסים ולא עיבוד כלשהו, שגוזל זמן יקר להישרדות, גם בהתאם לחוק הב המוכר.

ניתן, אם כן, לדמות את המוח למיקרופרוססור אורגני, שמהיותו אנלוגי ולא דיגיטלי, מאפשר רמות רזולוציה גבוהות, בפחות שטח אחסון ואנרגיה. המוח אם כן אינו מחשב, אין לו יחידת זיכרון מרכזית והוא מופעל על ידי גירויים. אם נפתח פער בין הידוע ללא ידוע, נוצר דיסוננס שמאתחל תהליך של למידה, שיוצר את הפקודות האלו באמצעות פתיחה וסגירה אקראית של שערים לוגיים. אם כבר קיימת פקודה, התואמת לגירוי, הרפלקס התודעתי מופעל מיידית וללא עיבוד. פקודות אלו הן הפתרונות המתאימים להישרדות, כי הן נמצאו מתאימות.

הבינה היוצרת, תהיה מסוגלת לבצע את כל תהליך הלמידה, משלב יצירת הפער, בנייה עצמית של נקודות החלטה ובנייה של המסלול, עבור כל נתיב בתרשים הזרימה. כך נשלמת בניית הרפלקס התודעתי, שיצטרף לתודעה.

אשמח לתגובתו של פרופסור גבעון הנכבד, גם יתנגד לכל מה שכתבתי.