"אם יש סקס אחר – הביאוהו לכאן, ונדעהו נדבר גלויות". זהו ציטוט מ"שיר קדמשנתי" של יונה וולך. אני מבקש להתמקד בסיפא של הציטוט: "נדבר גלויות", ולקשרו לתחום האימון לזוגיות/למיניות. באימונים מנטליים מתעוררת פעמים רבות שאלת מיליון הדולר: "בסקס, האם אישה צריכה לומר לגבר מה היא אוהבת שהוא יעשה לה, או שהוא אמור לדעת זאת לבד"?
במהלך שנות עבודתי נתקלתי בדעות חלוקות. יש המתנגדים, ובעיקר מתנגדות, לכך שיש לומר בקול רם וברור מה רוצים/רוצות. ויש לכך מגוון סיבות: האישה חוששת להיחשב לזולה בעיני הגבר ומעדיפה רמזים גופניים על פני אמירה ישירה; היא מעולם לא חוותה אורגזמה וחושבת שכך זה צריך להיות, אז אין על מה לדבר; האישה מניחה שלגבר יש חוש שישי, שאמור להדריך אותו; האישה מעמידה את הגבר במבחן; ככה אימא שלה או החברה וכו' לימדו אותה; לא צריך לדבר, מניסיונה עם גברים שאיתם הייתה בעבר, הם ידעו מצוין מה לעשות.
לעומתם, יש מי שמצדדים בהבעת הרצונות במפורש. גם לגישה זו סיבות מגוונות: האישה חסרת ניסיון, עוד לא גילתה את גופה ורוצה ללמוד מניסיונו של הגבר; הגבר לא נוגע באזורים בגופה שמסבים לה עונג, והיא רוצה להסב את תשומת ליבו לכך; היא הרפתקנית, שמעה מחברות, או ראתה בסרטים ומרגישה צורך לממש; האורגזמה שלה חשובה לה מאוד ולכן תתעקש להסביר, מה עבד ומה לא עבד; היא מעוניינת להשתמש באביזרי מין או להזמין משתתפים נוספים למיטה, והנושא טרם עלה; האישה נתקלה בניסיונות הגבר לבצע אקטים שהיא אינה מוכנה להם.
כמאמן מנטלי, אני מזמין אתכם לראות שמדובר בשפה שהיא גופנית, רגשית ומנטלית. בשפה זו לכל מילה או מחווה גופנית יכולות להיות משמעויות שונות עבור בני הזוג, ולכן יש קצר בתקשורת. זה לא שונה מהתנגשויות אחרות בזוגיות או במשפחה, אבל ההקשרים כאן מעצימים את הסיטואציות.
באימון זוגי/מיני אני משתמש בשני תהליכים עיקריים, ומשלב תרגילים נוספים:
התהליך הראשון: בדיקה עם כל אחד מהצדדים מה הוא חושב שטוב או חסר לבן הזוג, בהתנהלות המינית שלו; ומה הוא עצמו מרגיש שטוב או חסר לו בהתנהלות של בן הזוג.
הדינמיקה בין בני הזוג מרתקת. בשלב זה אני שואל: "כיצד הדעה של בן הזוג משפיעה על הדעה שלך?". בני הזוג ניצבים אל מול הפערים שעדיין קיימים בתקשורת שלהם בתחום המין, בוחנים אותם ומכאן אפשר לפתוח שיח מקדם בנושא.
התהליך השני: הצגת שתי שאלות לכל אחד מבני הזוג. הראשונה, איזה סוג של בן/בת זוג את/ה – האם, לדעתך, צריך לדבר על הצרכים והרצונות במיטה? והשנייה, האם תשנה/תשני את עמדתך?
שני התהליכים האלה מאפשרים לבני הזוג לבחון עמדות ומקומות מרתקים שהם היו רוצים לחקור.
לתפיסתי, ככל שבני הזוג ישתפו זה את זו ברצונותיהם האינטימיים, כך יגדל הסיכוי של שניהם לחוות חוויות מיניות טובות יותר. שיתוף והקשבה זו לזה יפוגגו את החששות, אם למשל קיימים בגלל צורת מגע מסוימת, או פחדים אחרים. המין יתחבר בצורה טובה יותר לרגשות האהבה והחברות – וזה הפרס הגדול. אבקש להדגיש שהבעת הרצונות נכונה הן לאישה והן לגבר.
אם כן, קוראיי הנכבדים, אנא דברו, שתפו והזמינו את בני הזוג המיניים שלכם לעולם החוויות והרצונות שלכם, הקשיבו לפחדים, לרצונות ולפנטזיות שלהם ותהיו הרבה יותר מאושרים.
14 תגובות
סופסוף מאמר ממש לעניין. כל הכבוד. האם תמליץ גם על סרוגייט? גבר או אישה?
תודה על המשוב.
אני לא בטוח לגבי התפקיד של הסרוגייט כאן. אם הוא נועד לאפשר לאשה לבקש ממנו, את מה שהיא לא יכולה לבקש מהגבר שלה, כי אז לא השגנו מאום. עדיף ללמד אותם להיות בתקשורת מקדמת, ללא סרוגייט.
אני לא חושב שלסרוגייט יש מקום בתוך זוגיות קיימת. אבל אם מישהו לא מסוגללקשור קשרים, כי הוא "כבר מפחד שהוא יפשל בצורה זו או אחרת" ולכן אין לו.ה בן.ת זוג, כי אז סרוגייט יכוטל לעזור להתגבר על הבעייה, עד לרמה שבה ניתן יהיה להקשר לבן זוג ולקיים את התקשורת המינית הדרושה.
נושא שיעניין את רוב האנשים ואתם יודעים גם למה.
שלום יגאל אפרתי.
המאמר שלך מחולק למעשה לשניים:
שאלתך הראשונה והעיקרית היא: "בסקס, האם אישה צריכה לומר לגבר מה היא אוהבת שהוא יעשה לה, או שהוא אמור לדעת זאת לבד"? שני הקטעים הבאים שאתה כותב מתעסקים באמת בשאלה הזו ואתה סוקר את האפשרויות השונות.
אך מבלי לבחור תשובה מסוימת כנכונה יותר. אז מה היא עצתך, כמטפל?
ואז המאמר עובר לתחום העיסוק שלך ומציף גישה אחרת לגמרי, שאינה נושא המאמר: "בדיקה עם כל אחד מהצדדים מה הוא חושב שטוב או חסר לבן הזוג, בהתנהלות המינית שלו; ומה הוא עצמו מרגיש שטוב או חסר לו בהתנהלות של בן הזוג".
זה בהחלט יכול להיות מבוא למאמר אחר. מאמר על דרך הטיפול בבעיות אי-התאמה (מינית? אך לא רק. כשיש בעיות הן על אמפליטודה רחבה הרבה יותר).
בני הזוג המגיעים אליך הם כבר כאלה שמוכנים לדבר על הכול, כך ששאלת הפתיחה של המאמר היא ממש לא רלוונטית!…
ובעצם, עצתך החשובה היא: "אבקש להדגיש שהבעת הרצונות נכונה הן לאישה והן לגבר". האם זה עונה על השאלה בפתיח המאמר? האם זו המלצתך? האם זה עובד בשטח, בפועל?
תודה
שלום ארנון. אני כיוונתי למשהו אחד ממה שאתה ראית, אז אנסה להבהיר. החלק הראשון כיוון להציג שאנשים לא מדברים, מסיבות שלא תמיד מובנות להם, אבל החרדה קיימת בכל מקרה ולכן לא מדברים. מולם יש בני זוג שדווקא היו רוצים לדבר, אבל נתקלים בחומת השתיקה. "הוא היה צריך לדעת", זו השתקת הנושא ולא באמת הצעה לתיקון המצב.
החלק השני, נתו כלים, למי שמודע למצב, לנסות לפתוח בשיחה, באמצעות שאלות ולא כדרישה לשיחה. השאלות פותחות כי הן לא מאיימות, בעוד שדרישה לשיחה מאיימת ומשתקת. כאשרמ זה לא עובד בין בני הזוג, שם אני נכנס ובצורה של יצירת הרצון לשיחה וניהול השיחה בצורה שמעוררת הקשבה, ניתן להתחיל לדבר על מה שעוצר ואחר כך, על יצירה של תקשורת. כך אני רואה זאת.
לגבי ההפנייה לגברים ונשים. בתחום הזה, רוב השתיקות והציפיה לידיעה מוקדמת, מגיע מצד הנשים. רוב הגברים מניחים שהם יודעים מה לעשות ו"אף אחד לא ילמד אותי". אז כן, למרות שהשתיקות הן יותר של נשים, הרי גם הגבר די הולך לאיבוד, אז שיתוף ותקשורת, עוזרים לשניהם, יוצרים סינרגיה ובר לציון גואל ואולי גם אורגזמה אמיתית.
הניסיון שלי אומר להיות פתוח וגלוי כלפי בן הזוג
זה מקרב, זה האינדיקטור לאהבה אמתית
כמובן רק כלפי בן הזוג הקבוע ולא קשור לסטוצים.
כדאי לדעת מה הצד השני רוצה ואוהב, ואם יש לו בעיות עם מה שאת אוהבת, ואולי לגרום לו לשנות דירה לכיוון שלך. הכי גרוע שהכל יתפוצץ, או יתקל בחומה בעתיד
כדאי לדעת, זה מדויק. לחזות מראש מה השני לא אוהב, זו מכשלה. לנסות לשנות את הפרטנר, זו מכשלה. הדרך היחידה היא לומר מה אנחנו רוצים ולתת לפרטנר להחליט מה הוא עושה. אם מתאים, טוב. אם לא מתאים, לא ממשיכים. נקודה!
אני מאמץ את ההמלצה שלך, בהסתייגות אחת. מין הוא מין. בין זה עם בן זוג קבוע או ארעי. לכן גם במקרה של סטוץ, כדאי למצות אותו עד הסוף, לבקש מה שטוב ונעים או להיפך, אם זה יותר קינקי, אבל לא להיות סביל בקשר.
אל תשכחו שאם סה"כ לא בן זוג קבוע, זה יכול לשמח כשדה ניסויים נוח
בהחלט
מאמר נחמד. נושאחשוב ביותר. הצגה רצינית ולא מתנשאת. יופי.
איזה הכשרה והסמכה מכשירה להיות מאמנת כזאת
כמובן שקורסים לקבלת הסמכה לעסוק במקצוע, אבל צריך גם עשרות שנים של עיסוק בכל מה שקשור לאימון המנטלי, מהכרת הידע של חוקרי המוח המובילים, דרך למידה של פילוסופיות מעשיות כגון בודהיזם, אקזיסטנציאליזם (+קיומנות), סופיזם יווני וכו'.
הבנה של תהליכים שהם שינוי, מול תהליכי טרנספורמציה, שהם ארוכי טווח.
הבנה של מה גורם לסבל. רמז, רק אנחנו גורמים לנו לסבל, אף אחד אחר לא יכול.מסכנות היא דבר נהדר לשחות ולהתפלש בו.
הכרת כלים אימוניים מהמסלול הרגיל של קבלת הבקשה האימונית ועד לכלים מורכבים יותר, כ"העבודה" של בירון קייטי, Voice dialogue, דמיון מודרך, קשיבות (מיינדפולנס), הכרה של תהליכי הלמידה, שיוצרים את התודעה שלנו, התגברות על חרדות, כעס, אכזבה, ומסכנות.ועוד מרכיבים רבים.
האם את רוצה להתמחות בנושא? אשמח לסייע לך בהכוונה, ללא תשלום.