כמאמן מנטלי חרדה היא מרכז הידע והעבודה שלי עם המתאמנים שלי. הנה מעט מידע על הנושא.
חרדה היא תופעה מנטלית דמוית מחלה אוטואימונית, כלומר הגוף פועל נגד עצמו. היכולת המנטלית נפגעת כאשר הפעולה שהמוח נוקט להגנת בעליו, משיגה את ההפך ופוגעת באדם. במילים אחרות, מנגנון החרדה הוא מנגנון חיובי ש"מתהפך" על האדם.
חרדה היא המגפה המנטלית של ימינו. כל אחד מאיתנו מרגיש, במצבים מסוימים, שהוא לא יכול יותר. עולות אמירות כגון "אני בחיים לא אצליח, לא יאהבו אותי, אני לא טוב מספיק" וכדומה. התחושה הכואבת היא ש"זה אבוד מראש".
החרדה קיימת בשתי רמות:
- איום ממשי – חוסר יכולת נקודתית לפתור בעיה שהתודעה מזהה כאיום. למשל אם עשיתי טעות חמורה בעבודה והבוס קרא לי. הפיטורין היא אפשרות אמיתית, וזה מפחיד ביותר.
- איום מדומיין – מחשבה מוקדמת על כך שייווצר כישלון, והתודעה מתייחסת אל הכישלון כאל דבר ודאי. האימון המדומיין כביכול צופה את פני העתיד, אבל העתיד אינו ודאי. למשל אם נכשלתי כמה פעמים במבחן הרישוי שלי, הרי אני "כבר יודע" שאכשל.
החרדה היא מנגנון הישרדותי שנועד להגן עלינו אם אין לנו פתרון לסכנה. נוצרת התחושה שאנו קוראים לה פחד. מתרחשות תגובות פיזיולוגיות שאנו משייכים לפחד, למשל רעידות, חום, לחץ בחזה וכו'.
במצב זה, ורק כאשר לא נמצא פתרון הישרדותי תקף, התודעה מאבדת שליטה. לפעולה נכנס מנגנון אוטומטי, הישרדותי, שמבצע פעולה מוגדרת מראש, השמורה כאפשרות האחרונה. מנגנון זה נקרא תסמונת ה-FFF, ובעברית "הילחם, קפא או ברח". אין לנו שליטה על המנגנון הזה. זהו רפלקס התנהגותי מנטלי שמאפשר לגוף להפעיל עוצמות ברמה שלא הייתה אפשרית אם השליטה הייתה בידי האדם, עוצמות חריגות שעלולות אפילו להיות הרסניות עבורו. הוא עשוי לבודד את עצמו מן העולם, לרוץ מרחק שהיה בלתי אפשרי עבורו, לצעוק על המנהלת, ילד עלול לתקוף פיזית ילדים גדולים ממנו, או לקפוא במקום וכו'. מכיוון שמדובר במנגנון עיוור, התוצאות אינן צפויות.
הילד ש"יודע שייכשל" נתקף חרדה עוד לפני המבחן ועלול להתנהג בצורה תוקפנית או פשוט לקפוא במבחן, בלי לענות על אף שאלה, אף שהוא יודע את החומר היטב. זה המצב שמתורגם להגדרה השגויה "הפרעת קשב וריכוז". זו אינה הפרעה, זו פשוט חרדת ביצוע. התהליך שנועד להציל אותנו, הופך למנגנון שפוגע בנו.
הדרך שבה אני פועל כמאמן היא ללמד את המתאמן לזהות איזה סוג של חרדה הוא חש, להבין שהוא אינו בשליטה, לזהות את האמירה שמבטאת את החרדה ולהבין אם האיום ממשי או מדומיין. כשזה קורה, התהליך האימוני נעשה ברור והמתאמן עובר את הטרנספורמציה ומתגבר על החרדה.
הגישה הזאת עובדת בכל תחום. למידה, מין וזוגיות, עבודה, לימודים, ספורט ועוד.
16 תגובות
אז זה קצת מבלבל
אתה אומר שזה מגפה, כלומר שלילי
ואתה אומר שזה מנגנון חשוב של נתגוננות, כלומר חיובי
שלום נ.
אני מזמין אותך לראות שאין קשר בין ההשפעה של תופעת החרדה על אנשים, לבין הסיבה לחרדה עצמה ולכן אין סתירה, כי לא ניתן להשוות ביניהן ולא ניתן להתיחס ב"טוב, רע" וכו, לתופעה.
אציג דוגמא מתחום אחר.
נניח שטמפרטורת כדור הארץ תעלה לרמה כזו שאנשים יתחילו למות. יכול להיות שיהיו אנשים שיפתחו מוטציה, שתאפשר להם לחיות ולשגשג בטמפרטורה הגבוהה. רק מה, המוטציה פגעה בבלוטות המין, כך שהסיכוי להתעברות, ירד ב98%, כלומר הסיכוי של אדם להעמיד צאצאים פחת מהותית.
המוטציה היא המקבילה לחרדה, היא מנגנון אוטומטי, שמשתלט על המוח ומאפשר לאדם לשרוד. זה שיש לו תופעת לוואי שלילית, שהיא פנדמית, היא תוצאה בלתי נשלטת.
ללא החרדה, לא היו אנשים ובעלי חיים, לשרוד. אם אדם שלא ראה נחיית טרף מחייו וגם לא שמע עליהן, יפגוש נמר, הוא לא יברח ויטרף. החרדה מהנמר, היא יכולת נרכשת, שמבטיחה שיהיו לו סיכויים טובים יותר להנצל.
אבל כשהוא גדל ויכול לשאת נשק, החרדה כבר בולמת אותו ורק אם יכיר בכך, שמה שהיה טוב עבורו פעם, כבר אינו מתאים להיום וישתנה, החרדה מהנמר תמשיך לפגוע בו כל חייו, גם בגן החיות..
וכאשר החרדות ברמה גבוהה וגם מוצדקות?
ל מ.נ
חרדה אינה מוצדקת או לא מוצדקת. היא עובדה, כמו הידע שלך בעברית. הנושא שמניע את החרדה, הוא דבר שנלמד והפך לרפלקס תודעתי, שלבד, קשה מאד להפטר ממנו.
החרדה היתה תמיד אפקטיבית, כאשר היא נלמדה במוח, אבל שינוי בסביבה ובגיל, יכול להפוך אותה לבעייתית.
לגבי העוצמה, זה תלוי עד כמה הפכיעה האפשרית, שגרמה להיווצרות החרדה, היתה גבוהה.
במילים פשוטות יותר, לעוצמת חרדה אין קשר לתהליך יצירת החרדה, אלא רק לעוצמת הסיכון שיצר את החרדה.
למי שעוסק בנפשו של האדם
ולא בפוליטיקה ובכדורגל של פראי האדם
אני מזמין אותך לבחון שהאמירה היא ביקורתית ולא דווקא נכונה.
עיסוק בפילוסופיה ובמשמעות החיים, לא מנוגד לאהבה לכדורגל (אני אוהד ברצלונה) ואני מסתכל על הפוליטיקה בעניין, כמגרש משחקים של תשוקות, חרדות והתנגשויות מנטליות.
אבל כן, העימון המנטלי ובייחוד הנקודה, בה המתאמן "עומד על רגליו שלו", זה אושר צרוף.
יש להבחין בין חשש שתורם להתגוננות לבין חרדה שבדרך כלל משתקת
חשש הוא דרגה נמוכה של חרדה. בדרך כלל, ללא נסיון עבר שינבא כשלון.
חשש, פחד, מורא וכו' אלו תיאורים של הרגש, שהחרדה, ברמות השונות, גורמת.
החרדה היא מצב של פער, בין מה שצריך, למה שקיים. אם הפער קטן, זו חרדה ברמה נמוכה, שהתודעה עשויה לטפל בה.
אם הפער גדול ויותר מכך, אם האדם "כבר יודע" שהוא ייכשל, התחושה כבדה יותר וגורמת לנו להלחם, לקפוא או לברוח סינדרום ה FFF
אני חוזר ומדגיש, חרדה היא מצב גופני, של חוסר איזון. התחושות הן הביטוי ולא התופעה.
יש כאלה שאם אין להם חרדה הם חרדים
לגמרי אמיתי. אם אדם בטוח שהכל עומד לקרוס ועדיין הוא לא רואה שמשהו קורה, אז הוא חרד מכך שהוא עדיין לא חרד ואולי זה יפגע בו, כי הוא לא יהיה מוכן.
היפוכונדר, שנמצא בריא לחלוטין, מעביר את החרדה לוודאות שהרופאים טעו וזה מכניס אותו לחרדה.
אתה רואה, התודעה האנושית מסוגלת לתעתע בנו בצורה מטורפת לגמרי.
וואלה, זה מכניס אותי לחרדה.. 🙂
גישות מעניינות אתה מציג
תודה רבה.
בכל מקרה
אוקיי, אז מה אתה עושה בשביל זה?
רוב האנשים חסרי מושג עד כמה גדולה ונפוצה תופעת החרדה
חששות זה הגיוני. על חרדות אפשר לוותר.