אותנטיות, המדד לעוצמה המנטלית

אותנטיות היא מרכז האימון שלי, כמאמן מנטלי, הכלי המשמעותי ביותר לבניית העוצמה של המתאמן בדרך אל האושר. כלי למדוד את העוצמה האישית של כל אחד ואחת. אני כמאמן מנטלי מלמד עוצמה ודרך התנהלות מנטלית מקדמת. זה נעשה בדומה לדרך שבה מאמן ספורט מלמד עוצמה והתנהלות ספורטיבית נכונה. האותנטיות היא כלי אבחוני שניתן להשתמש בו בשני התחומים.

המונח "אותנטיות" מגיע מהאימון האקזיסטנציאליסטי. זוהי גישה המניחה שאין השגחה עליונה ואישית, דרך ללכת בה או כל משמעות לחיינו. כדברי הפילוסוף ז'אן פול סארטר, "הקיום קודם למהות", כלומר – נולדנו, גדלנו, סבלנו, ולמה אנחנו צריכים את זה? הפתרון שבני האדם הסובלים והמבוהלים יצרו היה ליצור תירוצים לחייהם באמצעות היתלות בכוחות עליונים, ש"ציוו" עליהם למלא צווים ולקיים ערכים הומניים, כדבר שמאפשר את קיומם כאן.

הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מניחה שהאמת היא סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. המסקנה היא שהאדם יכול להיות אמיתי או שקרי רק ביחס לעצמו. לא ניתן לומר דבר לגבי עולם הערכים של האחר.

האותנטיות היא מדד שאדם יכול להפנות רק אל עצמו ולשאול, "היכן אני משקר לעצמי, לעומת האמת שלי?" לומר לאדם האחר "אתה שוגה בעמדתך" או לכפות עליו חשיבה אחרת – זו יומרנות. הרי איש אינו מכיר את העולם המנטלי של האחר.

כמאמן מנטלי, האותנטיות היא המדד שאני מציב למתאמן כדי לבחון אם הוא חי את האמת שלו, או חי את הסיפורים שמניעים את חייו שאין להם תקפות ממשית.

האותנטיות קשה לפיצוח. האם יש איזה "נייר לקמוס" שיאמר לי אם אני אותנטי או לא? מתברר שיש. כאשר אדם חש רגשות שליליים – כעס, אכזבה, טינה, פחד, ציניות וכו' – הוא אינו אותנטי.

רגשות שליליים מגיעים מסיפור רע שאנו מספרים לעצמנו כתוצאה ממה שקרה או מתוך ידיעה פנימית. אבל מי שגרם לנו לחיות את הסיפור הרע כבר אינו בסביבה. לא ההורים, לא האישה, לא הבוסית בעבודה וכו'. אבל התודעה שלנו זוכרת, כאילו הם עדיין כאן.

אם כך, אז על מי אנו כועסים או ממי אנו מאוכזבים?
אם נדמיין שיש בנו כל מיני קולות, או תת-ישויות, שמרכיבות את התודעה שלנו (ע"ע Voice dialogue), הרי שבפועל אנו נמצאים בשיחה עם הישויות שלנו, שעדיין "נלחמות עבורנו", כי זה התפקיד שלהן. אנחנו רבים עם עצמנו, גם אם נדמה לנו שאנחנו נלחמים באנשים אחרים. כך נראית חוסר אותנטיות. זו מלחמה אבודה, והיא מחלישה אותנו ולא עוזרת. עלינו לוותר על המשך המלחמה בעצמנו, לקבל את "מה שיש", ואם אפשר גם לוותר על התחושה הזאת. לאחר שוויתרנו אנו מתמלאים עוצמה והחיים נעשים קלים יותר. כך נראית אותנטיות. רעיון דומה – ואולי המקור לרעיון זה – נמצא בבודהיזם ועוסק ב"אין" או ה"ריקות".

זה קשה למתאמנים. לא קל לוותר על הכעסים והאכזבות שלהם. אבל הם סובלים כל הזמן. רק לאחר שעזרתי למתאמנים לקלף את השכבות המגינות ולראות את החלק הפנימי שסובל ואת היכולת לפטור אותו מהסבל, הם לומדים לזהות מתי הם אותנטיים ומתי לא, לוותר על הסבל מתוך הבנת האותנטיות ולהיפתח לאושר.

להרחבה, אתם מוזמנים להקשיב לפודקאסט שלי בנושא מהות החיים ואותנטיות https://open.spotify.com/episode/0zYJR6wYvwTuoMXlyERsp6