כישלון הוא נדבך בדרך להצלחה

אהבה, מנהיגות והצלחה… מה משותף ביניהן? כל אחד מאיתנו ודאי מגדיר אותן אחרת. ועדיין, המילים האלו מסמלות רעיונות גדולים שפונים לרגש – כשרואים אהבה בין אנשים, מנהיג חזק או אדם מצליח לא מתעכבים על המידה שבה האנשים האלו עונים להגדרה מדויקת של המילה, אלא פשוט מרגישים ויודעים את זה. ומה לגבי כישלון? מושג אמורפי שנראה שאפילו מילון Oxford מתקשה להגדיר – היעדר הצלחה. האם כישלון נמדד על פי מקרה ספציפי? האם כישלון נמדד בהרמת ידיים והימנעות מלנסות שנית? האם כישלון מגדיר את האדם שחווה אותו, או רק את ההתמודדות שלו/ה מול אירוע מסוים?

איינשטיין אמר ש"אתה נכשל רק כשאתה מפסיק לנסות", אדיסון אמר שהוא לא נכשל אלא מצא 10,000 דרכים שלא עובדות. נדמה שהאנשים שאותם אנחנו תופסים כמוצלחים ביותר, רואים בכישלון כנדבך בדרך להצלחה. כמו יין ויאנג, אי-אפשר לחוות אחד בלי השני ואין זה בהכרח דבר רע. הסביבה מגדלת אותנו לפחד מכישלון ולשאוף תמיד להצלחות. ברור שלא שואפים לכישלון – אבל האם אנחנו נחשבים כושלים כשהתאמצנו להשיג מטרה ולא הצלחנו להשיגה בסוף? בראייה אחרת אנחנו יכולים להיחשב מוצלחים על עצם הניסיון לאתגר את עצמנו. הפחד מכישלון יכול להגביל אותנו ולמנוע מאיתנו להגשים את החלומות הכי גדולים שלנו. למה אנחנו מאפשרים לפחד מכישלון לשלוט בנו? התשובה בשתי מילים – הערכה עצמית.

בהיררכיית הצרכים של מסלו, הערכה עצמית (self-esteem) מופיעה רמה אחת לפני הקודקוד – הגשמה עצמית. הערכה עצמית היא צורך אוניברסלי של כלל האנושות, אך הדרך שבה משיגים אותה משתנה מאדם לאדם. בני אדם נמנעים מלקבל החלטות או מלבצע פעולות שעלולות להסתכם בכישלון, במיוחד כשהם פועלים מחוץ לתחום הנוחות והוודאות שלהם, כך הם למעשה מגוננים על ההערכה העצמית שלהם.

אולם אם ניתן לפחד מכישלון להוביל אותנו, לא נצליח להגשים את עצמנו. מהסיבה הזאת, אני מאמינה שהגשמה עצמית נמצאת בקודקוד. הרי הפער בינה לבין הערכה עצמית הוא כושר ההתאוששות (resilience). אדם חייב שיהיה לו מספיק ערך עצמי כדי להפגין כושר התאוששות ולהתגבר על הכישלונות שלו שבעצם יכולים להוות מקפצה להצלחות.

החוקרת Caroline Dweck (2015) מגדירה שתי גישות בדפוסי התנהגות של בני אדם: growth mindset and fixed mindset. ה-fixed mindset הינו דפוס חשיבה מקובע, שלפיו אדם מגדיר את עצמו בתכונות עקביות ולא ניתנות לשינוי, לדוגמה אדם שטוען שהוא "לא טוב בחשבון" תמיד יישאר לא טוב בחשבון מפני שהוא מונע מעצמו להשתפר בתחום, משום שהוא מקובע בתפיסתו את עצמו. מנגד, ה-growth mindset הינו דפוס חשיבה המאפשר צמיחה ודינמיות. לדוגמה, אדם שנכשל במשימה כלשהי יבין שהכישלון הזה לא סופי ומוחלט ובזכות מאמץ וניסיון נוסף הוא אולי יצליח. יתרה מזאת, הוא מבין את הערך שבהפקת לקחים ויוכל ליישמם בהמשך הדרך. הצלחה לא צריכה להימדד בתוצאות התהליך בלבד אלא גם בתהליך עצמו.
הגישה שכל אדם מאמץ לעצמו יכולה להשפיע במידה רבה על המוכנות שלו לקחת סיכונים ולהתמודד עם ההשלכות – בין שיצליח ובין שייכשל.

על פי נתונים 90% מהסטארט-אפים נכשלים. אבל מה לגבי האנשים שהובילו אותם ולאן הם הגיעו לאחר מכן? את סיפורו של שי אגסי ומיזם המכוניות החשמליות Better Place רובינו מכירים. ידוע לנו שכשלי המיזם נבעו בין היתר מפקטורים בני-מדידה כגון הפסדים כספיים, פער בין המשאבים שהושקעו והציפייה שנוצרה לבין המימוש בפועל. בנוסף על כך, היה גם הגורם הסובייקטיבי – אנשים לא היו מספיק מוכנים לרעיון שלו. אבל האם "לא הצליח" ו"נכשל" הן מילים נרדפות? חלומו של אגסי היה להקים תשתיות תפעול ותמיכה לכלי רכב חשמליים ולשם כך הקים את המיזם ב-2007. אומנם החברה פשטה רגל ב-2013, אך את כל הידע וההבנה שרכש, יישם אגסי ב-Makalu Optics בפיתוח דור רביעי וחדשני של LiDAR  (Light detection and ranging) בשביל כלי רכב אוטונומיים כמו מכוניות ורחפנים. אם כן, האם שי אגסי באמת נכשל?