אימון מנטלי – מודעות מעצבת תודעה

שינוי בדפוסי ההתנהגות לקבלת תוצאות אחרות ועוצמתיות
תמונה של יגאל
יגאל אפרתי

כשהאדם נכשל וחוזר ונכשל, הכישלון הופך להגדרה העצמית שלו. זו טעות לוגית, שכן המעשים הם שנכשלו, כי הם לא היו אפקטיביים ותואמים את המצב. שינוי בדרך הפעולה היה מביא בוודאות תוצאה שונה. תוצאה זו הייתה יכולה להיות טובה או גרועה יותר, אבל לבטח לא תוצאה זהה – שהיא הכישלון הבטוח. היה כבר מי שאמר שאי-שפיות היא לעשות את אותו הדבר באותה הצורה שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה.

ככל שהמודעות שלנו גדלה, אנו יכולים לראות יותר קשרים בין פעולה לתוצאה ולנתק את התוצאה ממי שאנחנו. ככל שתודעה מכילה יותר ידע, אנו מודעים יותר לכלל האפשרויות, גם המקדמות וגם המגבילות והתוקעות. כך אנו יכולים לזהות את האפשרויות להקל את התחושות המגבילות ואת הסבל, לחפש את הסיוע לשינוי ההתנהגות ואז, בסיוע חיצוני של מאמן מנטלי, לשנות את ההתנהגות שנכשלה מבלי להפוך את עצמנו לכישלון.

ההבחנה הזאת בין להיות כישלון לבין להיכשל במעשים, היא השער לחיים של סבל או חיים של אושר.

האימון המנטלי הוא תהליך שמאפשר לי, המאמן המנטלי, לסייע למתאמן להתחזק במקומות שבהם הוא מרגיש חלש ולא אפקטיבי ולכן לא מצליח לממש את עצמו. האימון מאפשר למתאמן לפעול מתוך עוצמה ולהביא את עצמו לידי ביטוי מלא, וכך להחליף את הסבל בתחושת האושר. בהגדרה מדויקת יותר, האימון המנטלי מאפשר כיוונון מדויק של היכולות המנטליות למען הבטחה של פעולה אפקטיבית שמאפשרת הצלחה ופיתוח של רמת מודעות גבוהה ותודעה של אדם מצליח ומאושר.

ביסוד האימון המנטלי קיימת ההבנה שכאשר אדם סובל, חרד ופוחד, ההחלטות שלו אינן מושכלות ולכן פוגעות בו, למשל בתחומים כמו המשפחה, העבודה, היחסים עם בני זוג, מיניות וכדומה. אני כמאמן מנטלי לא מתייחס לכך כאל "הפרעה" או לקות שצריך "לטפל בה", אלא כחולשה של "השרירים התודעתיים" של המתאמן, בדיוק כמו ספורטאי שנכשל כי לא התאמן לחיזוק השרירים הפיזיולוגיים שלו.

אדם שלא התאמן לקראת ריצת מרתון, לא התאמן ולמד על היכולת הפיזית שלו, על חלוקת הכוח בתוך הריצה ועל תזונה מתאימה, ייכשל בבירור. אין פירוש הדבר שהוא עצמו לקוי או לא מתאים לריצת מרתון, אלא שהוא לא יודע איך לעמוד במטלה הזו. גם מישהי שלא למדה כיצד לבנות כיסא תיכשל במשימת בניית כיסא. היא לא כישלון, היא פשוט לא יודעת ולכן מעשיה נכשלו.

האימון המנטלי מתקיים במכון הכושר של המוח. יישות וירטואלית שקיימת בחדר העבודה של המאמן. כאשר המתאמן מסכים לכללים ולמחויבות הנדרשת ממנו, האימון מתקיים.

חשוב להבין שאף שהעבודה משותפת, הרי המאמן רק מתווה את התהליך, אבל אינו משתתף בו. כמו באימון ספורטיבי, המאמן אינו מתאמץ במקום המתאמן, אלא רק מאפשר לו להתפתח בסביבה מוגנת.

המתאמן לומד שכדי לקבל תוצאה אחרת, צריך לרכוש ידע חדש שישמש אותו כדי לפעול בצורה אחרת ואפקטיבית. התרגול של הידע החדש, יצירת האמון של המתאמן בעצמו וביכולותיו, יציפו את העוצמה והערך העצמי שלו ואת הביטחון בהצלחתו.

כשהמתאמן מדווח לי שהוא כבר לא הכישלון שהוא חשב שהוא, ושהדרכים החדשות שלמד פתחו לו את הדרך לאפקטיביות ולאושר, אני מרגיש שאני עוסק במקצוע הנכון והמדויק עבורי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. אין מסבירים זאת למישהו שדרכו עד כה נכשלה ואין לו ידע או השכלה רצינית. איך הוא יבען את הנושא המסובך הזה

    1. שלום רפי.
      אכן לכאורה מלכוד. לא כל אחד יכול להיות מתאמן ולצאת ממעגל הסבל. אני לא יכול לאמן כל אדם, אלא רק מי שהגישה שפיתחתי, עובדת עבורם. האנשים שאני עובד איתם, נוטים להיות בעלי רמת מודעות גבוהה, הכרה בנזק שהם גורמים לעצמם ולסביבה ומחויבות גדולה, לצאת מהמצב הזה.
      מי שבטוח שהכל בסדר ואי אפשר לשנות, גם אם הוא סובל, אכן לא יוכל להבין ולהיות בר אימון. אבל אני עוסק באלו שהם כן ברי אימון. באלו שמוכנים לראות שהם חיים סיפור שבולם אותם וגורם להם סבל ולהבין שהם יכולים להחליף אותו בחדש ומקדם. אלו אנשים שמסוגלים לראות שיש הבדל בינם לבין המעשים שלהם. הם אלו שאני עובד איתם, מסייע להם להחליף סיפור פוגע, בסיפור מקדם.

  2. ליגאל, שלום,
    מה שכתבת בגוף המאמר מקובל עלי מאד ואף משמח אותי.
    מה שהפריע לי הוא הכותרת המשנית של המאמר (שאני יודע – היא איננה בטווח האחריות שלנו, הכותבים באתר הזה) "שינוי בדפוסי ההתנהגות לקבלת תוצאות אחרות ועוצמתיות". המאמר שלך עוסק בתודעה ובמודעות (שקשה לי להבדיל ביניהן) ולא ב"שינוי בדפוסי ההתנהגות" למרות שקיים קשר בין דפוסי ההתנהגות לבין המודעות והתודעה. ייתכן אפילו שהקשר הוא קשר גרימתי, ומה גורם למה? שינוי בדפוסי ההתנהגות וקבלת תוצאות אחרות רבות עוצמה?

  3. לילה טוב יהושפט.
    כותרת המשנה , למרות שזה לא נראה אולי כך, היא מדוייקת ולמעשה היא המיצוי של המאמר.
    נתחיל בכמה הגדרות, שהן שלי לצורך העניין:
    תודעה – סה"כ תבניות המוח שנוצרו במוחנו. כל תבנית כזו משמרת ידע ספציפי, שנלמד והוא מהווה את כלל המציאות שאנו מכירים, כמובן כל אחד והמציאות שלו. זו תבנית ידע מוכן וארוז , שנוצר על ידי גירוי ומופעל אוטומטית על ידי אותו הגירוי, בדיוק באותו האופן. זה יקרה בכל פעם שאותו הגירוי, יקלט שוב בפוקוס, הוא מרכז תשומת הלב שלנו. המניפסטציה של תבנית המוח, היא הסינפסה. אותה נקודת חיבור בין נוירונים, שמשמרת את הידע כמות שהוא. מאחר והידע הוא תוצאה של גירוי ומופעל רק על ידי אותו הגירוי ובדיוק באותה הצורה, הרי תבנית המוח, היא רפלקס תודעתי נרכש.
    מאחר ותבניות המוח הן רפלקסים, הרי שההתנהגות שלנו תלויה בפעולה, שרשומה ברפלקס. כל עוד הרפלקס הספציפי יהיה בחירת המחדל, לא נוכל לשנות את ההתנהלות שלנו. כפי שלא נוכל לשנות את הפקודות שבתוך מיקרופרוססור. כלומר זו מערכת ההפעלה. אם נשנה את הפקודות שבמערכת ההפעלה, המכונה, כלומר אנחנו, נפעל בצורה שונה. זו הכוונה בכותרת המשנה המדויקת.
    התודעה האישית שלנו, היא עולם מקביל לכלל התודעות שנוצרו בעולם. אם זה מזכיר לך את מכניקת הקוונטים, זה לא מקרי, אבל זה דיון אחר.

    מודעות – השפה האישית הייחודית לכל אחד ואחד מאיתנו. היכולת לראות את כל התבניות שבתודעה שלנו, ככל שיש יותר תבניות ידע וככל שהן מדוייקות יותר, רמת המודעות גדלה.
    העבודה שלי עוסקת בלמידה, כלומר ביצירת הידע שבתבנית המוח הרפלקסיבית ובדרך לעדכן אותה, כאשר היא כבר לא מתאימה לנתוני הזמן והסביבה. אם התהליך ההתפתחותי מינקות לבגרות, לא מתבצע כפי שצריך היה, אני עובד עם המתאמן, על "עידכון" הידע, כך שיתאים לזמן ולמקום.

  4. כישלון או הצלחה יכולים להקבע אך ורק על פי אמות מידה שהוצבו מראש. קובעים פרמטרים, ובכל פרמטר קובעים את יחס העלות (לאו דוקא כספית) מול התועלת
    אז בנושא שבו מדובר האם המטפלים יכולים לקבוע מטרות ומדדים, וגם למדוד אותם בצורם אמינה?

    1. ליצחק שלום.
      נתחיל בהגדרה של מה זה כשלון ומהי הצלחה.האם אי עמידה ביעד או במטלה, הוא כשלון והאם עמידה ביעד, היא בהכרח הצלחה?
      אני מגדיר כשלון, כחוסר יכולת קבוע, לעמוד במטלות וביעדים. חוסר יכולת זו, מעצב תפיסה עצמית של האדם, או את הדרך בה הוא נתפס על ידי האחרים, כמי שאינו מסוגל א-פריורי, לבצע מטלות ולעמוד ביעדים.
      הצלחה , כתווית הפוכה, היא יכולת מוכחת לעמידה ביעדים ומטלות, שיוצרת את הוודאות לגבי המשכתה, אצל האדם, או בסביבתו הרלוונטית.
      אי עמידה ביעדים ומטלות, אינה כשלון, היא תוצאה של ביצוע שנכשל. כפי שעמידה ביעד, אינה הצלחה. הסיבות לעמידה או אי עמידה ביעדים, הן חוסר ידע מנטלי פיזיולוגי או מקצועי. שינוי / תוספת לידע החסר, ישנה את ההתנהגות וכמובן את התוצאה.
      אכן באימון הטריוויאלי, שנמשך עשרה פלוס מגישות, מדובר על עבודה משותפת, להשגת מטרה ספציפית, היא הבקשה האימונית. האימון בצורה הזו, הוא נקודתי, אינו משנה את התודעה בצורה קבועה, כי הוא אינו טרנספורמטיבי.
      האימון המנטלי, שאני עוסק בו, עובד על מקורות העוצמה של המתאמן. האמונות שלו, הרפלקסים התודעתיים שלו, שמונעים ממנו להיות אפקטיבי, זיהוי החרדות שלו והפחתתן, כדי לפתוח פתח לשינוי בפרדיגמות, לבנייה של אמון בעצמו ובחירה במי שהוא.
      כשהמתאמן מבין שהוא אינו כשלון צפוי מראש וגם הוא יכול להצליח, מתחיל השינוי.
      כשהמתאמן ילמד שהוא יכול, ישנה את התנהלותו, הוא יצליח בפועל. כאן עדיין לא מדובר בתוכנית עבודה. זה השלב הכי מאוחר. כאן מדובר בעבודה על "מערכת ההפעלה", כך שתוכל לבצע את אותן המטלות, רק בצורה אפקטיבית יותר.
      רק כשהעידכון מסתיים, אפשר להגדיר חזון, לגזור ממנו יעדים ולעבוד על פיהם להצלחה.
      הרי אדם שרוצה לרוץ מרתון, מבלי שלמד כיצד, לא יצליח לסיים את הריצה. האם הוא כשלון? בוודאי שלא. אם הוא יתאמן, יתחזק, ילמד כיצד לחלק את הכוח, הוא יצליח. אבל אם הוא יחשוב שהוא כשלון, זה יחליש אותו והוא יוותר על שאיפותיו.

  5. התדמית שהיתה לי על אימונים מנטליים היתה לגמרי שונה. קראתי כבר כמה מאמרים שלך באתר הזה והתחלתי להבין שמדובר במשהו יותר מעמיק ממה שחשבתי

    1. תודה על המשוב.
      מה שעושה את האימון המנטלי לכל כך מעניין מבחינתי הוא, שהוא לא טיפולי ולא מתקן , כי המתאמן אינו "זקוק לתיקון או לטיפול".
      המתאמן חסר ידע מנטלי, כמו שמי שרוצה לרוץ מרתון, בפעם הראשונה, חסר ידע פיזיולוגי. האימון הוא הקניית הידע החסר, כדי להתמודד עם הקשיים. זה ידע שהמתאמן אמנם חסר, אבל הוא בהחלט נרכש. תהליך ההרכשה, הוא האימון המנטלי.
      כל אחד יכול לעבור אימון מנטלי, על מנת לחזק עוצמות, במקום בו הוא מרגיש חלש.

  6. האתר הזה שונה מרוב האתרים בכך שיש בו טוקבקים ארוכים. וזה מוכיח על רצינות הגולשים. ואחד האלופים זה אתה מר אפרתי. כל הכבוד.

    1. תודה. אם אדם מכבד אותי בשאלה שהיא התייחסות למאמר שלי, מגיעה לו ההתיחסות הכי מכבדת שאפשר.

  7. האם קביעת הקריטריונים להצלחה וכישלון הם לגמרי בידי המטופל? זה הרי יכול להיות שונה בקיצוניות ממטופל למטופל

    1. לצור שלום. קביעת הקריטריונים שהמתאמן בוחר להכניס לחייו, היא רק שלו. אבל אם הוא אינו מאמין ביכולתו או בזכותתו לעשות זאת, זה לא יקרה. אם במקרה זה, הוא לא מצליח לעשות את מה שרצה, זה לא עושה אותו לכשלון. המתאמן לא בוחר את הקריטריונים להצלחה או כשלון, אלו חיצוניים לו. המתאמן בוחר מי הוא רוצה להיות, כך שיוכל להצליח, בקריטריונים האוניברסליים.
      אם המאמן, ינסה לכפות עליו התנהלות שהמתאמן אינו יכול לעמוד בה, המאמן יטעה, כי הוא לא חי את המבנה המנטלי של המתאמן. לכן המאמן יכול להוביל את המתאמן להבנה והידיעה, שהוא מופעל על ידי סיפור רע, שאינו אמיתי. מכאן, המתץאמן לוקח את האחריות על חייו ובוחר במי שהוא רוצה להיות.
      כשזה קורה, רק המתאמן יכול להגדיר חזון ולגזור ממנו מטלות ולקבוע יעדים.
      כיוון שכל מתאמן הוא עולם תודעתי מקביל, הרי שלכל מתאמן, יהיו בחירות שונות.

  8. בעיני זה נראה יותר מידי גמיש ונזיל
    תאוריה שכל אחד משנה לפי רצונו

  9. שלום ספיר. אני אנסה לנסח אחרת. כל אדם חי סיפורים תודעתיים שמנהלים אותו בצורה רםלקסיבית. כל אדם בנוי אחרת מבחינה מנטלית, יש לו ידע שונה ולכן דברים אחרים עובדים בשבילו. אם למשל הוא יפחד לעמוד על שלו וינסה לרצות את האחר, הוא יהיה אומלל. אם הוא יגלה את הגדולה שבתוכו וילמד וירכוש אומץ לחייו, הוא יוכל להפסיק לרצות את האחר.
    כדי שזה יקרה, צריך להבין שכל אחד מאיתנו חי סיפורים שמנהלים אותו כמו רפלקסים. חלקם מקדמים וחלקם ממש רעים.
    מה שאני כמאמן מנטלי מציע, זו היכולת לזהות את הסיפורים המגבילים והמאמללים, לוותר עליהם ולבחור בסיפור אחר, מקדם ומאפשר אושר. זה אמנם פלואידי, אבל דורש עבודה מנטלית כבירה, כדי לעבור ולבסס את הטרנספורמציה. פלואידי, אבל קשה, כמאמר השיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך