מתוק לו מתוק – סוכרת (1)

סוכרת נחשבת כמגיפה עולמית ולכן כולם מדברים עליה, ועל הצורך להמעיט בצריכת סוכרים שונים. לפני שאסקור את נושא הסוכרת, ארחיב מעט בנושא הסוכרים, כיצד הם נוצרים, מה גורלם בגוף והאם אנו בכלל זקוקים להם.

התהליך הנראה בציור הוא תהליך הפוטוסינתזה (יצירה בעזרת אור). כולנו למדנו על התהליך ועל שלביו השונים כבר בימי חטיבת הביניים והתיכון. לענייננו חשוב לדעת כי הצמחים הופכים מים ודו-תחמוצת הפחמן לגלוקוז ולחמצן. האנרגיה לתהליך מסופקת על ידי קרינת השמש הנקלטת על ידי הצבע הירוק של הצמח – הכלורופיל. אנרגיית השמש נאגרת בצמח כגלוקוז או כתוצר שלו – עמילן. אלמלא הגלוקוז שנוצר והחמצן הנפלט, רוב החיים, כפי שאנו מכירים אותם, על פני כדור הארץ לא היו קיימים.

הפוטוסינתזה היא תהליך שבו אנרגיית השמש הופכת לאנרגיה כימית – גלוקוז. בני האדם, למרות כל הניסיונות בשנים האחרונות, לא הצליחו לפתח תהליך כה יעיל לניצול אנרגיית השמש. הגלוקוז הנוצר בפוטוסינתזה הוא הראשון מתוך קבוצת התרכובות הנקראות סוכרים.

במאמר מוסגר, אזכיר שהפוטוסינתזה אחראית גם להיווצרות הדלקים שאנו משתמשים בהם – פחם, נפט וגז טבעי.

ומה עושה הצמח עם הגלוקוז? הצמחים, בדיוק כמו בעלי החיים זקוקים לאנרגיה לצורך גדילה, התפתחות, התרבות ואפילו סתם לצורך קיום. הצמחים מפיקים אנרגיה מן הגלוקוז בתהליך של בעירה אטית שהוא תהליך הנשימה (כן, גם צמחים נושמים). התוצרים האחרים של הנשימה הם דו-תחמוצת הפחמן ומים. הנשימה היא תהליך הפוך לתהליך הפוטוסינתזה.

אך הגלוקוז אינו מספק רק אנרגיה לצמח המתפתח. הוא משמש גם כחומר מוצא לחומרים שונים אחרים שמהם הצמח בונה את עצמו. בנוסף לכך, לקראת יצירת הפרי, הצמח מייצר ממולקולות רבות של גלוקוז מולקולה אחת גדולה הנקראת עמילן, שהוא חומר התשמורת של הזרע, כלומר מצבור האנרגיה שלו עד שינבוט ויוכל לעשות פוטוסינתזה בעצמו.

לבעלי החיים ובכללם האדם אין כלורופיל ולכן הם אינם יכולים להשתמש ישירות באנרגיית השמש. לצורך אספקת אנרגיה וחומרים לבניית גופם עליהם להשתמש בגלוקוז, בעמילן ובסוכרים אחרים, המיוצרים על ידי הצמחים הן לצורך אספקת אנרגיה והן לצורך בניית גופם.

גם בעלי החיים מפיקים אנרגיה מן הגלוקוז בתהליך הנשימה התאי. נא לא להתבלבל, לתהליך הכנסת האוויר לריאות ולהוצאתו מן הריאות אנו קוראים נשימה, ובאמת זה התהליך המאפשר הכנסת חמצן לתאים ומאפשר את הנשימה התאית. נשימה תאית היא התהליך שבו התא מפרק חומרי מזון לצורך אנרגיה. התוצרים של תהליך זה הם תמיד דו-תחמוצת הפחמן, מים ואנרגיה, ללא תלות בחומר המוצא. תהליך זה משותף לכל האורגניזמים החיים, החל בחיידקים, דרך צמחים וכלה ביונקים בכלל ובבני אדם בפרט. חומר המוצא יכול להיות סוכרים שונים, שומנים ובשעת הדחק גם חלבונים.

בגוף האדם ישנם תאים היכולים לנצל אך ורק גלוקוז לצורך אספקת אנרגיה – תאי המוח. בהיעדר גלוקוז מן המזון, הגוף יודע לייצר גלוקוז מחומרים אחרים ולהעבירם למוח, כך שאספקת האנרגיה למוח תימשך בצורה סדירה. חשוב לציין כי למוח צריכת אנרגיה גבוהה. אף שמשקלו כ-2% עד 3% ממשקל גופו של אדם ממוצע, 20% מהוצאת האנרגיה היומית של האדם היא לצורך פעילות המוח.

אני מקווה שהצלחתי לשכנע אתכם בחשיבות הגלוקוז אף שהוא נחשב כאויב שלנו. במאמרון הבא אדבר על הסוכרים השונים שאותם אנו צורכים (סוכר הקנה, סוכר החלב, סוכר הענבים וסוכר הפירות) ועל חומר התשמורת בכבד של בעלי החיים כולל בני האדם.