ההורמון הסודי של הצמחים

במאמרים הקודמים בסדרה זו סקרתי את שורשיו ההיסטוריים של האספירין (ששמו המדעי: אצטיל סליצילט), הסברתי על השימושים הנוספים והחשובים באספירין, שאף זיכו אותו בתואר "תרופת הקסם", וכמו כן ציינתי שהחומצה הסליצילית, כמו תרופות רבות אחרות, מקורה צמחי. את המאמר הקודם סיימתי בשתי שאלות: מדוע הצמח מייצר את החומצה הסליצילית? ומה תפקידה בצמח? השקעת אנרגיה לייצור חומר שאינו חיוני לצמח עצמו אינה סבירה. התשובה תישמע לכם מעט מוזרה: החומצה הסליצילית היא הורמון צמחי.

רובכם ודאי שמעתם על הורמונים בבעלי חיים בכלל ובגוף האדם בפרט, כמו למשל אינסולין והורמון בלוטת התריס (האינסולין כִּכֵב בסדרת מאמרים שכתבתי בעבר על מחלת הסוכרת). ההגדרה המוכרת של הורמון בגוף בעלי חיים היא חומר המופרש לדם על ידי בלוטה, ומוסע בזרם הדם עד שהוא מגיע לאיבר המטרה שבו הוא פועל. אולם לצמח אין בלוטות וגם לא מערכת של כלי דם. אם כך, היכן מיוצרים הורמונים אלו וכיצד הם מגיעים למקום שבו הם דרושים?

אף על פי שלצמחים אין מערכת כלי דם, יש להם מערכת הולכה. ללא מערכת כזו, הגלוקוז המיוצר בעלים בתהליך הפוטוסינתיזה לא היה מגיע לכל חלקי הצמח וגם לא לשורשים, והחומרים והמים שהשורשים יונקים מהאדמה לא היו מגיעים לכל חלקי הצמח וכמובן גם לא לעלים.

כל תא בצמח יכול ליצר הורמון מסוים כתגובה לגירוי. דוגמה מצוינת לכך היא מהצמח המוכר – חמנייה. החמנייה נקרא כך משום ההיא מכופפת את העלים העליונים ואת ניצן התפרחת לכיוון החמה (השמש). כיצד הגירוי של אור השמש גורם לצמח להתכופף לעבר האור? אחראי לכך הורמון גדילה צמחי הנקרא אוקסין. כאשר האור מאיר על הצמח מצד אחד, האוקסין נודד ומתרכז בצד המוצל של הגבעול. הצטברות ההורמון בצד זה גורמת לתאי הצמח להתארך מהר יותר בצד המוצל, וכך נוצר כיפוף טבעי לעבר מקור האור.

כמו האוקסין, גם החומצה הסליצילית יכולה להיווצר בכל תא בצמח כתגובה לגירוי. יש לה כמה תפקידים בצמח, שאחד החשובים שבהם הוא הפעלת המערכת החיסונית של הצמח כאשר הוא מותקף על ידי חיידקים, וירוסים או פטריות. כולנו ראינו תפוח עץ עם כתם כהה. הכתם הזה אינו ריקבון; התפוח המסכן שלנו קיבל מכה שגרמה לבקיעים בקליפתו. דרך בקיעים אלו יכולים לחדור וירוסים וחיידקים, ולכן מייד נשלחת חומצה סליצילית לאזור כדי להילחם בהם.

לא אפרט את כל התפקידים של חומצה זו בצמח, אבל אציין תפקיד נוסף, מדהים ומרתק במיוחד: תקשורת בין צמחים. צמחים יכולים להפוך את החומצה הסליצילית לחומר נדיף הנקרא מתיל סליצילט. בהיותו נדיף הוא מתפשט באוויר שסביב הצמח ומזהיר צמחים שכנים מפני איומים קרובים.

אגב, לא כל החומרים שנוצרים בצמחים ומשמשים אותנו כתרופות הם הורמונים צמחיים. הדיגוקסין, למשל, שמקורו בצמח האצבעונית, פועל כמנגנון הגנה טבעי של הצמח. הדיגוקסין רעיל מאוד עבור יונקים, ציפורים ורוב החרקים, ולכן הוא מגן על הצמח מאכילה על ידי בעלי חיים למיניהם. דוגמה נוספת היא l-DOPA (לֶבוֹ-דוֹפָּא) המשמשת כתרופה לחולי פרקינסון בשלבים הראשונים של המחלה. צמח הפוּל עשיר מאד בתרכובת זו, שתפקידה בצמח הוא הדברת מזיקים ועשבים שוטים. חומר זה מופרש מהשורשים לקרקע שמסביב לצמח ומעכב נביטה וצמיחה של צמחים מתחרים סמוכים.

סיפורו של האספירין תם, אך בוודאי לא נשלם, וסביר להניח שבעתיד עוד נתוודע לתכונות חשובות נוספות שלו.