קרוב למיליון אנשים בישראל, כ- 16% מבני 20 ומעלה, סובלים מהפרעת תפקוד חמורה ויכולים להיעזר ברפואת השיקום. לכן חלק לא מבוטל מהמשתמשים בשירותי בריאות נזקקים למומחים ברפואת שיקום. למרות זאת, בניגוד למרבית תחומי המומחיות ברפואה, מהות המומחיות הזאת אינה ברורה לרוב הציבור ואף לחלק ניכר מהעוסקים ברפואה. להבהרה, להלן תיאור קצר של רפואת השיקום והמומחיות בתחום.
רפואת השיקום היא תחום רפואי שבו פועלים מטפלים להשגת תוחלת חיים מרבית ואיכות חיים מיטבית עבור אנשים עם הפרעת תפקוד שמקורה בחבלה או במחלה. אותן מחלות וחבלות שגורמות הפרעת תפקוד מטופלות לרוב סמוך לגילוין, באופן שמרני או ניתוחי, בידי מומחים מתחומים אחדים, ביניהם רפואה פנימית, נוירולוגיה, נוירוכירורגיה ואורתופדיה. אם לאחר הטיפול נותרת הפרעה תפקודית, נדרש המשך טיפול ברפואת שיקום. הטיפול ברפואת השיקום כולל לרוב השלמה של טיפול שמרני במחלה או בחבלה עצמן, מניעת סיבוכים שלהן וטיפול בהן, שיפור התפקוד לרמה הגבוהה ביותר האפשרית בהתחשב בנתוני המטופל והכנת המטופל וסביבתו לחיים עם נכות נותרת אפשרית. לעיתים קרובות איכות הטיפול הזה מכתיבה את תוחלת החיים ואיכות החיים של המטופל. הידע והמיומנות הנדרשים כדי לבצע או לכוון את מכלול הפעולות שצוינו, ייחודי לרופא המומחה ברפואת שיקום.
למומחה ברפואת שיקום המיומנות להשלים את הטיפול בחבלות ובמחלות שגורמות הפרעות תפקוד משמעותיות וניסיון רב בזיהוי סיבוכים אופייניים לתקופת הטיפול השיקומי ובביצוע הפעולות שנדרשות כדי למנוע אותם, או לטפל בהם אם הופיעו. למומחה ברפואת שיקום גם היכולת הייחודית לכוון את הטיפול להשגת רמת התפקוד המרבית האפשרית, כי לשם כך נדרשת חתירה לרמת התפקוד הזו, ולכן יש לדעת מהו תפקוד המטרה ומה נדרש כדי להגיע אליו. כדי לזהות את תפקוד המטרה צריך להעריך את הפוטנציאל התפקודי במגוון סוגי ליקויים גופניים. כדי לדעת מה נדרש כדי להגיע אליו, צריך להעריך את רמת התפקוד הקיימת ואת הפער בינה לרמת התפקוד הפוטנציאלית ולהכיר את הפעולות הנדרשות לצמצום מרבי של הפער הזה.
הליקוי הגופני הקיים בעת הקבלה לשיקום תלוי בסוג החבלה או המחלה שגרמה הפרעת תפקוד ובדרגת החומרה שלה. לכל אחת מהמחלות והחבלות ייתכנו דרגות חומרה מגוונות וכל דרגת חומרה מכתיבה את התפקוד המרבי שניתן להגיע אליו, שהוא הפוטנציאל התפקודי לאותה דרגת חומרה של אותה מחלה או חבלה. בדרך כלל אדם שמגיע לטיפול שיקומי מציג רמת תפקוד נמוכה משמעותית מרמת התפקוד הפוטנציאלי בהתחשב בחומרת הפגיעה שלו, בעיקר בגלל סיבוכים של החבלה או המחלה והיעדר מיומנות בתפקוד עם החסר הגופני החדש. את הפער הזה צריך להקטין ככל הניתן.
יש מספר גדול של צירופים אפשריים של סוג החבלה או המחלה ודרגות החומרה שלהן, והערכתם, כמו גם הערכת התפקוד והפוטנציאל התפקודי, נעשית באמצעות כלי הערכה מקובלים ברפואת שיקום ובחלקה על בסיס ניסיון מצטבר של המומחה. הטיפול בסיבוכים ומניעתם כולל אמצעים תרופתיים, סיעודיים, פיזיקליים, התנהגותיים ולפעמים ניתוחיים. כדי ליישם את ההערכות והטיפול, המומחה ברפואת שיקום נעזר באנשי צוות שיקומי ובמומחים אחרים, שלכל אחד מהם ניסיון ומיומנות בחלק מסוים של האבחון או הטיפול שנדרשים ברפואת שיקום. למומחה ברפואת שיקום היכרות עם כל מרכיבי האבחון והטיפול ויכולת לבצע או לכוון את כולם, להשגת תוחלת חיים ארוכה ככל האפשר ואיכות חיים טובה ככל האפשר.
13 תגובות
יש לי קשר עקיף לנושא. כל הכבוד על הצגת הנושא, בדרך שהסבירה לי גם את הבעיתיות
אבל לא לשכוח שבמקביל לתהליך הממושך של השיקום מתרחש תהליך של התפרקות בגלל הגיל
האם זה לא תפקיד הממשלה שלנו לפתח את התחום הזה, להכשיר כח אדם, לפתוח מחלקות, לידע את הציבור?
איך מגדירים מיהו שזקוק לשיקום?
מעניין
האם יש בבתי חולים בארץ השתלמות לרופאים בהכשרה, בתחום הזה?
היכן?
תודה על התגובות.
שינוייים גופניים ונפשיים שגורמים שינויי תפקוד מתרחשים בכל הגילים ואמנם שכיחים יותר בגיל מבוגר. כששיש סיבוכים שגרם מצב רפואי שגורם הפרעת תפקוד, או שרמת התפקוד נמוכה משמעותית מהתפקוד הפוטנציאלי שאופייני למצב הגופני הקיים, נדרשת מעורבות של רפואת השיקום, בין אם התגלו לראשונה ובין אם הם מבטאים שינוי במצב.
אני מניח שכאשר מספר גדול של אנשים, בתוך המערכת הרפואית ובציבור ידעו מה ניתן להשיג באמצעות רפואת שיקום ומה לא, תהיה הפניה נכונה יותר של מטופלים ואמצעים לתחום, גם במערכות ובכלים שבשליטת הממשלה.
כמה כיף לקרוא מאמרים שלא לועסים שוב ושוב את הפוליטיקה.
התמחות ברפואת שיקום מתקיימת במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין, בבית החולים רעות ובמספר בתי חולים כלליים, במרכז, בירושלים, בדרום ובצפון.
האם מומחה שיקום מבין בכל השיקומים?
יש מי שנקטעו רגליו
יש מי שהתעוור
יש מי ששבר את מוט השירה
יש מי שלקה בחרדה
והרי כל אחד מהם זקוק לשיקום לגמרי אחר
אם אנחנו בונים על הממשלה, התקווה לא תתגשם, יש להם סדרי עדיפויות אחרים
איך זה שבמדינה כמו שלנו שיש בה הרבה טעוני שיקום, בשל הנסיבות המלחמתיות, הנושא לא התפתח מספיק
רפואת השיקום דווקא התפתחה יפה בישראל עוד מלפני קום המדינה וגם בשנים האחרונות. בארץ פועלים מספר מרכזי שיקום שרמתם המקצועית מהטובות בעולם בתחום. יש גם פעילות מחקרית לא מעטה בתחום רפואת השיקום ופיתוחים מסוימים שלנו מובילים בעולם. למרות זאת נראה שחסרים שירותי רפואת שיקום מספיקים בקהילה ושיש בהחלט צורך לפתח אותם. אולם להבנתי, אין מידע ממשי ומרוכז, לא על ההיקף של כלל שירותי רפואת השיקום בקהילה ולא על היקף הצורך בהם ובהיעדר המידע הזה קשה לצפות שיתקבלו החלטות על הקצאת אמצעים עבורם. כיוון שכפי שכתבתי, לרוב הציבור ואף לחלק ניכר מהעוסקים ברפואה לא ממש ברור מהי בכלל המומחיות ברפואת שיקום, אני מניח שעדיין לא נאסף מידע על כלל שירותי השיקום הקיימים, שטרם נעשתה הערכה מלאה של הצורך בשירותים נוספים ולכן גם יעבור זמן עד שיצומצם מאוד הפער בין הרצוי למצוי. בדברים שכתבתי ניסיתי להפחית במשהו את אי הבהירות.
אמנם, כמו שלמחלות שונות לרוב צריך להתאים טיפול שונה, כך גם בתחומים שונים של רפואת השיקום, יתכנו סוגי טיפול שונים. כמו שרופא פנימי מטפל באנשים עם מחלות פנימיות שונות, יתכן שמומחה ברפואת שיקום יטפל באנשים עם סוגי נכות שונים. למרות שיתכנו סוגי טיפול שונים בנכויות שונות, העקרונות של רפואת השיקום דומים בתחומים השונים ויש סוגי בעיות וטיפולים שיקומיים שמשותפים למספר תחומים. במהלך ההתמחות ברפואת שיקום, המתמחה נחשף לתחומים מגוונים של רפואת השיקום, הוא לומד את כולם ונבחן על כולם. ברוב מחלקות השיקום מאושפזים מטופלים עם סוגי בעיות רפואיות ונכויות מגוונים והרופאים המתמחים ברפואת שיקום נחשפים לכולם. במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין יש מספר מחלקות שכל אחת מתמחה בתחום אחר ובמהלך ההתמחות הרופא המתמחה עובר בסבב ממחלקה למחלקה, כך שיחשף לתחומים שונים. יש מומחים ברפואת שיקום שאמנם מטפלים במספר תחומים וסוגי נכויות ויחד עם זאת, יש כאלה שמתמחים בתחום מסוים, כמעין "תת-התמחות". אני עוסק עשרות שנים בתחום השדרה, יש כאלה שעוסקים בעיקר בקטיעות וכאלה שבפגיעות מוח, או אפילו בסוגים מסוימים של פגיעות מוח.